כאן 7.10.360: הסיפור של קיבוץ סעד בשבעה באוקטובר

התרעות "צבע אדום" נשמעות ברחבי הקיבוץ ובמקביל אליהן נשמעים קולות ירי ויירוטים. תושבי קיבוץ סעד, שמשתייך לתנועת הקיבוץ הדתי, רצים לממ"ד

רקטת קסאם חודרת דרך הגג לביתה של מלכה אש בת ה-92 ופוגעת בקומה העליונה. מלכה והמטפלת שלה נמצאות בקומה התחתונה ולא נפגעות

בתחילת היום, הרבש"ץ, אריאל סאסי, וסגנו, יצחק רסיס-טל, לא נמצאים בקיבוץ. אריאל סאסי כותב בקבוצת כיתת הכוננות: "עדיין אין הנחיה להקפיץ כיתת כוננות, אבל תגיעו לנשקייה לקחת ציוד". ב-6:50 טיל נופל בחניית ביתו של ממלא מקום הרבש"ץ, חגיב חכמון. לאחר שהוא בודק שמשפחתו לא נפגעה, הוא יוצא ומצטרף לכיתת הכוננות. 16 חברי הכיתה, בפיקודו של טל ביליה, לוקחים ציוד ומתחילים להתפרס בזוגות בעמדות השמירה ברחבי הקיבוץ. משי פנחס, סמלת המבצעים של כיתת הכוננות, עורכת רשימות של עמדות השמירה וכלי הנשק. לכיתת הכוננות מצטרפים מתנדבים נוספים, חלקם אורחים שבאו להתארח בסעד וחלקם חיילים בחופשה, ובהם לוחמת מג"ב, רוז אלישבע לובין

לשער הקיבוץ מגיע פצוע שמספר לחברי כיתת הכוננות על היתקלות עם מחבלים באזור. לאחר כמה דקות, מגיע לשער סגן אלוף פצוע שמכוניתו רוססה בכדורים והוא מדווח על מארב של עשרות מחבלים באזור קיבוץ מפלסים, מצפון לסעד. חברי כיתת הכוננות מתחילים להגיש עזרה ראשונה בשער

בחניון "רעים" הסמוך מתקיים באותו סוף שבוע הפסטיבל "נובה" שבו חוגגים כ-3,500 מבלים. בתחילת הבוקר, מחבלי החמאס מגיעים לאזור הפסטיבל ומתחילים לבצע טבח במבלים שמנסים להימלט מהמקום. כ-150 ניצולים מצליחים לברוח לקיבוץ סעד, נסערים וחלקם פצועים. הפצועים מקבלים טיפול ליד השער הישן מחברי כיתת הכוננות וכן מד"ר צביקה פורגס, מהווטרינרית גליה שלו ומבעלה זיו שגרים בעין הבשור ועצרו ליד סעד בזמן רכיבה על אופניים. קיבוץ סעד הופך במהרה לאי מבטחים אזורי ולשעריו מגיעים חיילים פצועים ואזרחים. הניצולים מפונים מהשער להמשך טיפול במרפאה של סעד, שם פועלות אחיות חברות הקיבוץ, וכן למוסד הסיעודי "בית שקמה" שאותו מתפעלות עובדות סוציאליות. חלק מהניצולים מוצאים מקום מסתור בבתי התושבים ואף בגני הילדים

חברי כיתת הכוננות מבינים שהכבישים נשלטים על ידי מחבלים ושהם צריכים לחסום את הציר כי מי שיברח צפונה או דרומה, ייתקל במחבלים. עשרות מכוניות נעצרות בכניסה לסעד וחברי כיתת הכוננות מכווינים אותן לתוך הקיבוץ ובכך מצילים את חיי הנוסעים

הרבש"ץ אריאל סאסי מגיע לקיבוץ לאחר ששהה בחג באור עקיבא. בדרכו לקיבוץ הוא התעדכן על פלישת המחבלים לעוטף והקליט הודעה לחברי כיתת הכוננות: "חברים, אני בדרך, תהיו חזקים - יש מחבלים בגזרה, משימתנו כרגע להגן על סעד". כשהוא מגיע אל הקיבוץ, חגיב חכמון מעביר לו את הפיקוד. לאחר מכן יגיע גם סגן הרבש"ץ יצחק רסיס-טל אל הקיבוץ

עידן שלזינגר, חבר כיתת כוננות של הקיבוץ השכן, כפר עזה, מגיע לצומת סעד. הוא מדווח שעשרות רבות של מחבלים חדרו לקיבוצו וזועק לעזרה: "טובחים בנו בית-בית". שלושה מחברי קיבוץ סעד לוקחים רובי M16 ואפודים ונכנסים לכפר עזה כדי לסייע בלחימה, לטפל בפצועים ולחלץ משפחות. באותן שעות, תושב סעד, נועם בונפד, נכנס לכפר עזה בתוך צוות של ארבעה לוחמים שמנהלים שם לחימה במשך שעות ארוכות. במקביל, כוח של גדוד 13 של גולני קורא לחגיב חכמון להצטרף אליו כפרמדיק וגם הוא נכנס לכפר עזה ומסייע במשך שעות בטיפול רפואי בתוך ממ"ד של אחת המשפחות. כל אותו הזמן הוא מנותק קשר ומשפחתו לא מצליחה לדעת איפה הוא עד שעות הערב. חברי קיבוץ סעד הם מהכוחות הראשונים שנכנסו להילחם בכפר עזה באותו יום

חוליית מחבלים שממוקמת ליד הכיכר הסמוכה לכניסה לסעד מתחילה לירות לעבר הקיבוץ. כעשרים חיילים ושוטרים שנמצאים במקום משיבים אש, חלקם נפצעים. חברי כיתת הכוננות מכניסים את החיילים הפצועים לקיבוץ ומטפלים בהם מאחורי מיגונית, תוך כדי אש בלתי פוסקת

בעיצומו של הקרב, טנק של חטיבה 401 מגיע מכיוון דרום, מזהה את המתקפה, פותח באש, הורג 12 מחבלים וממשיך ללחימה בין רעים לבארי. הופעת הטנק מכריעה את הקרב והמחבלים לא מצליחים לחדור לקיבוץ סעד. מאוחר יותר יספר מפקד הטנק שבאותו הבוקר הוא קיבל החלטה לנסוע לכיוון כפר עזה וסעד כדי לסייע ותוך כדי נסיעה הצוות גילה שהכבישים שורצים במחבלים והתחיל לפגוע בהם

גדוד של חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, נכנס לסעד ומבצע סריקות בקיבוץ. בדיעבד יתגלה כי באותו הבוקר למחבלי החמאס היו מסמכים עם תוכנית מפורשת להשתלטות על הקיבוץ. גופות מחבלים אותרו ליד הקיבוץ כשבכיסיהן מפות ותוכניות המוגדרות כ"סודיות ביותר" וכוללות הנחיות מפורשות לרצח אזרחים ללא הבחנה, ריכוז חטופים בחדר האוכל והשתלטות על בית הספר "דעת" וסניף "בני עקיבא"

בזמן שניצולים ממסיבת הנובה תפסו מחסה בסעד, רבים מהם הוגדרו כנעדרים ומשפחותיהם לא ידעו מה עלה בגורלם. בקיבוץ הכינו רשימות עם שמותיהם כדי להפיץ למשפחות המודאגות. בשעות אחר הצהריים מפנים אותם לנקודת איסוף בכיוון נתיבות. הקיבוץ ממשיך באותו היום להוות נקודת טיפול בחיילים פצועים מהאיזור וכן מרכז לאיסוף גופות

בן המשק, דור רידר, שוהה באותו היום בביתו בקיבוץ בארי והקשר איתו מנותק בשעות הבוקר. נבו ארד משתתף בסוף השבוע בפסטיבל "נובה" וגם הוא מנותק קשר. באותו היום הם מוגדרים כנעדרים. לאחר כמה ימים יקבלו משפחותיהם את ההודעה על מותם