מרסל טליה
אודיה וילדי משפחת מליחי נכנסו לממ"ד בזמן שמתן, חבר בכיתת הכוננות, ארב למחבלים בחדר הסמוך עם אקדח ועשרה כדורים. המחבלים נכנסו לבית כמה פעמים וזרקו רימון לתוכו. מתן ירה באחד המחבלים והכה אותו עד שמת. לאחר מכן יצא החוצה וניסה לעזור לשכנים ביחד עם סיוע שהזעיק מבחוץ
משפחת מליחי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
התרעות צבע אדום נשמעות בקיבוץ. מתן מליחי (33), אשתו אודיה (34) ושלושת ילדיהם נכנסים לממ"ד. מתן הוא חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ ומחזיק אקדח בביתו. הוא מתעדכן בקבוצת הוואטסאפ של כיתת הכוננות, שם כותב הרבש״ץ, רמי נגבי, שיש חשד לחדירת מחבלים לעוטף
כחצי שעה אחרי תחילת האזעקות בקיבוץ, מקליט רמי נגבי, רבש"ץ הקיבוץ, הודעה לחברי כיתת הכוננות ומבקש מהם להגיע למזכירות. מתן כותב" "אם צריך, אני פה"
מתן שומע קולות בערבית מחוץ לבית, אך מחליט שאין טעם לצאת החוצה עם אקדח בלבד. הוא לוקח את האקדח, שבו 10 כדורים, וממתין למחבלים בחדר שצמוד לממ"ד. במקביל, אודיה מחזיקה בחוזקה בידית הממ"ד ומתרגלת יוגה עם הילדים
מחבלים שנמצאים מחוץ לבית מנפצים את החלון בחדר השינה וזורקים רימון פנימה. כתוצאה מפגיעת הרימון, שני חדרי השינה בבית נהרסים, אולם מתן ובני משפחתו אינם נפגעים. במקביל, אודיה מסתירה את הילדים מתחת למיטה ונזכרת כיצד סבה התחבא מתחת למיטה כשהנאצים חיפשו אותו
מתן רואה שביתה של תושבת הקיבוץ, סילביה מירנסקי, שגרה מולו, עולה באש. הוא יוצא מהבית יחד עם דוב זגורי, שכן בקיבוץ שמשרת כשוטר וחמוש באקדח. הם מגיעים לבית ומנסים לפרוץ את התריסים. מחבלים רואים אותם ויורים לעברם מאחור, אך לא פוגעים בהם. מתן חוזר הביתה וממשיך להמתין למחבלים מחוץ לממ"ד. בהמשך היום יתברר שסילביה נחנקה למוות בממ"ד
מחבלים נכנסים לבית של משפחת מליחי. הם מסתובבים בסלון, אוכלים ומדברים ביניהם. כמה דקות לאחר מכן, אחד המחבלים מכוון קלצ׳ניקוב לכיוון הממ"ד, אבל מתן, שמסתתר בחדר הסמוך, יורה כדור לעברו ופוגע בו. המחבל נופל ושאר המחבלים בורחים מהבית. מתן יוצא מהחדר ולוקח מהמחבל את הרובה שלו, אך לפתע המחבל קם בצעקה. מתן גורר אותו לחדר בבית ומכה אותו עד שהוא מפסיק להגיב. לאחר מכן הוא שוטף את עצמו מהדם, נכנס לממ"ד, ומעדכן את אשתו: "הכול בסדר, הרגתי עכשיו מחבל. תהיו בשקט הם באים שוב"
ב-9:55 התקשר למתן חברו מהשירות הצבאי, אחיה שרביט. מתן לא ענה לטלפון, אך כעבור דקה אחיה שלח לו הודעה: "אני זמין, דבר איתי". לאחר הקרב בבית, מתן חוזר להמתין למחבלים מחוץ לממ"ד. הוא מעדכן את חברו: "אין חיילים בקיבוץ והמחבלים עוברים בית בית. כבר היו אצלי פעמיים"
המחבלים נכנסים עוד פעמיים לבית. מתן מעדכן את אחיה: "הם מסתובבים כאן חופשי, אין שום צבא. נכנסו אליי כבר ארבע פעמים!". כ-20 דקות מאוחר יותר, אחיה, שגר במושב אביגיל בדרום הר חברון, מעדכן אותו: "אני יוצא אליך". מתן מזהיר אותו שלא כדאי אבל אחיה מתקשר לחבר נוסף מהמושב, אשריאל דרעי. הם לוקחים נשק מכיתת הכוננות במושב שלהם ויוצאים לעין השלושה
בדרך לעין השלושה אחיה ואשריאל עוצרים בצומת ניר עוז. הם פוגשים כוח של לוחמי מג"ב ומספרים להם שיש מחבלים בעין השלושה. שמונה לוחמים מצטרפים אליהם והולכים איתם לקיבוץ. כשהם מגיעים לקיבוץ, אחיה מעדכן את מתן: "אנחנו פה בכניסה ליישוב". כחצי שעה מאוחר יותר, כשאודיה, מתן והילדים עדיין בממ"ד, הם שומעים את המחבלים בבית שמעליהם
מתן פוגש את אחיה, אשריאל וכוחות הביטחון, כשהוא מודע לכך שהקשר עם הרבש״ץ רמי נגבי מנותק כבר שעות ארוכות. הוא לוקח פיקוד על אבטחת הקיבוץ, ומחלק את כוחות הביטחון וחברי כיתת הכוננות באזורים שונים כדי לסרוק את הקיבוץ ולוודא שאין מחבלים
מתן מבקש מאשריאל לפנות את משפחתו מהקיבוץ לבית הוריה של אודיה במושב סוסיא בדרום הר חברון. לאחר שאשריאל מסיים את הסריקות בקיבוץ, הוא מסיע את אודיה והילדים להוריה וחוזר לביתו. במקביל, מתן מסייע לכמה משפחות לצאת מהקיבוץ באופן עצמאי. כשאודיה יוצאת מהממ"ד ורואה את ההרס בבית היא אומרת לעצמה: "החיים שהיו לך נהרסו"
צה"ל מפנה את חברי הקיבוץ, אבל מתן נשאר לאבטח אותו יחד עם כמה חברים בכיתת הכוננות
אחרי כמה שבועות שבהם היו אצל ההורים של מתן, אודיה והילדים מצטרפים לחברי הקיבוץ בבית מלון באילת. לאחר תקופה קצרה הם עוברים ליישוב אביגיל בדרום הר חברון
המשפחה עוברת לגור יחד עם חברי הקיבוץ בנתיבות
