עדיאל טויטו - דף הנצחה

עדי עדיאל טויטו הי"ד
עדיאל נולדה ב-1991 ליורם ואילנה טויטו, למשפחה בת 5 אחים, שכללו מלבדה את לירז, נתנאל, אבירן ומור. היא נולדה לבית מלא אהבה וחום, בית משפחתי ועוטף, תכונות שהושרשו בה. היא גדלה יחד עם משפחתה הגרעינית ואף המורחבת (דודים, בני דודים וסבא וסבתא במרחק הליכה) בעיר לוד, שאותה כל כך אהבה. היא אהבה את החום של האנשים, את שמחת החיים, את הריחות, את הבישולים, את ימי השישי, את בית הכנסת בית אהרון ובעיקר את היחד.
בגיל תיכון היא עברה ללמוד בכפר הנוער בן שמן ועשתה שם חיל. מהרגע הראשון היא הייתה בלתי נשכחת ונגעה בכל כך הרבה לבבות,.היא נכנסה ונצרבה בללבות של כל מי שהכירה. תמיד רתמה אחריה, תמיד עמדה על הזכויות של החלש ועזרה להרים ולחזק. היה לה צחוק מתגלגל, מדבק וסוחף. כל חדר הואר ברגע שנכנסה אליו. 
אחרי שסיימה את התיכון, התגייסה לצה"ל. היא חלמה להיות מפקדת ורצתה לעשות הכל בצורה הכי טובה שניתן. היא שירתה בחיל הרפואה ועשתה שירות משמעותי. 
לאחר השחרור ובעקבות הנפש החופשית שלה, עדי מייד רצתה לגור לבד ולצאת לעולם. היא שכרה דירות בתל אביב עם שותפות ועברה עוד כמה תחנות וערים, אך לבסוף חזרה, בשנתה האחרונה, לגור עם ההורים בפינה החמה והנוחה. 
עדידה כל כך אהבה את החיים ובכלל את החיים הטובים. נהגה לצאת לחופשות מרובות ולטייל בעולם. טיילה באין ספור מדינות וצברה שם זכרונות וחברים לחיים. 
עדי אהבה לארח ובעיקר בעיקר אהבה לבשל. היא גדלה על הריחות והטעמים של אמא אילנה ואף הפכה את זה למקצוע. היא השתתפה בתוכנית הטלוויזיה המטבח המנצח MKR ועשתה שם חיל. מהרגע הראשון היא כבשה את לב השופטים, המתמודדים וכמובן את הקהל בבית. היא הגדילה לעשות והגיעה לגמר התוכנית יחד עם שותפה לתוכנית, שלומי גוזלן. 
מאז, החלה בקריירה של שפית פרטית, שגם בה הייתה אהובה ועשתה חיל. הלקוחות בחרו בה שוב ושוב כדי להנעים להם את החך בזמנים הכי משמחים שלהם והיא כל כך אהבה את זה. 
בשנתה האחרונה היא החלה לעבוד במסעדה הכשרה של השף חיים כהן (קאופמן וכהן בהרצליה) והייתה מאושרת מכל רגע. 
היא נבחנה לתוכנית משחקי השף והייתה לפני אודישן אחרון טרם הכניסה לתוכנית - אודישן שאמור היה להתקיים ב-8.10, אך היא לא זכתה להגיע אליו. אחותה הגדולה לירז ניגשה לאודישן הזה בשמה, תוך שהיא מכינה את המנה המקורית של עדיאל, מנה שלגביה השאירה עדיאל הקלטה מפורטת. לירז, שניגשה לאודישן בלי שהשופטים יעודכנו על אודות הסיפור שמאחורי המנה ושפטו בצורה עיוורת, ביצעה בשלמות את המנה של עדיאל וזכתה בשלושה סכינים - ציון מקסימלי - מה שהראה את הכישרון של עדיאל ואת התכנון המפורט שקנה את חך השופטים.
עדיאל הייתה אשת חסד אמיתית. ביום חורף קשה בתל אביב היא יצאה מבית חברה עטופה בשמיכה וראתה חסר בית שוכב על הרצפה. בלי לחשוב פעמיים, היא הורידה את השמיכה שבה הייתה עטופה ונתנה לאותו דר רחוב. לאחר המקרה הזה היא החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה והחלה לאסוף תרומות של שמיכות, מעילים, מחממי צוואר וכובעי צמר, והחלה לחלק אותם לדרי הרחוב בתל אביב. כך גם בתקופת הקורונה - היא פנתה לאביה ואמרה לו: "אבא, אנחנו מכינים כריכים והולכים לחלק לדרי הרחוב." אביה אמר לה שאסור, שיש סגר ולא ניתן לצאת מהבית. היא ענתה לו: "אבא, אם אנחנו לא ניתן להם, אף אחד לא ייתן להם, הכל סגור, אנשים בביתם והם חסרי כל." אביה נעתר לה, ובאמת לא היה ברחוב איש, פרט לניידת משטרה ודרי רחוב מפוזרים, שכל כך הודו לה על הכריכים.
והיו עוד המון מקרים. פעם אחת עמדו לפנות אם חד-הורית מדירה יחד עם ילדיה. עדיאל הפכה עולמות כדי למצוא לה חלופה וגייסה המון תרומות של מצרכים, בגדים וכספים שניתנו לאותה אם חד-הורית.
עדיאל הייתה מחוברת מאוד לדת ולקדוש ברוך הוא. היא נולדה בליל הושענא רבא ונרצחה בשמחת תורה. נולדה בכ"א בתשרי ונרצחה בכ"ב בתשרי. בתשרי האחרון טרם הרצח היא פקדה את בית הכנסת, הייתה בסליחות, עשתה התרת נדרים והשתתפה בכל תפילות החג - ראש השנה, כיפור וסוכות – מה שהיא לא נהגה לעשות על בסיס קבוע. 
ביום המסיבה, חברה שלחה לה הודעה. "בואי נעשה משהו הערב", היא כתבה לה. עדיאל ענתה: "אני לא נוסעת בשבת". 
למרות זאת, בסופו של דבר היא נסעה עם חברים אחרים ב-23:00 בלילה למסיבת הנובה. לאחר האזעקות, עדיאל נמלטה עם עוד שלושה מחבריה ממתחם הנובה ונסעה לכיוון צומת מפלסים, שם נרצחה. היא נורתה מרחוק. חבריה לרכב נפצעו ויצאו מהרכב. שניים מחבריה נאספו על-ידי נהג אחר שברח מהמסיבה. הוא לקח אותם לכיוון בית-החולים סורוקה, אך גם הם נרצחו בדרך. חברה נוספת הסתתרה מאחורי הרכב, אך גם היא נרצחה וגופתה נחטפה לעזה. 
בתחילה עדיאל נחשבה לנעדרת, ולאחר שלושה ימים הוכרזה כחטופה, שכן רכבה והמכשיר הנייד שלה אוכנו בשג'עייה. לאחר עשרה ימים הודיעו להוריה של עדיאל שגופתה זוהתה והיא הובאה למנוחת עולמים בלוויה בת אלפי משתתפים, שכל כך אהבו אותה. הזמר לירן דנינו שר בלוויה שלה וסיפר למשפחתה על התקופה המשותפת שלהם בכפר הנוער בן שמן. הוא סיפר סיפר שעשו עליו "חרם" ושעדיאל לא קיבלה את זה ונלחמה בזה, הכניסה אותו חזרה לחברה ולדבריו, הצילה לו את חיי החברה. 
היא הייתה לב אחד גדול,  ואף נרצחה בגיל לב (32). היא השאירה חלל עצום שקשה מאוד למלא. ילדה נצחית. 
עדי עדיאל טויטו השם יקום דמה.