זיו דדו - דף הנצחה

בן ג'נט ויעקב. נולד בחג הפסח, ביום ט"ו בניסן תשמ"ז (14.4.1987) בעפולה. אח צעיר לעודד; אח בוגר לאביב, נשוי לסתיו ואב למיה. זיו גדל והתבגר בעיר הולדתו. 
בהיותו בן תשע, נפטר אביו מדום לב. האירוע טלטל את עולמו אך חישל את רוחו וביגר אותו באחת.
ילדותו של זיו הייתה מלאה בחוויות. כתבו חברי הילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה׳, ילד יפה ושובב מזן שלא הכרנו. מהרגע הראשון נתת לנו להבין שהגיע כוכב חדש לשכבה, תמיד הקדמת את זמנך ואף פעם לא היה משעמם בסביבתך."

אתגרי חייו של זיו הפכו אותו לאדם עצמאי המציב לעצמו מטרות וחותר להגשמתן. בהשפעת שניים מחבריו, שהתגייסו ל"גולני", החליט כי גם הוא ישרת כלוחם. 
עם גיוסו לצה"ל, ב-28 בפברואר 2006, הוצב בחיל החינוך והנוער, והחל טירונות בבסיס "חוות השומר". זיו בלט באישיותו הנעימה, באיתנותו הפיזית והמנטלית ולא חדל לבטא את שאיפתו – להיות "גולנצ'יק" ולתרום את חלקו להגנת הארץ. מפקדיו הבטיחו לו כי אם יצטיין בטירונות תישקל הצבתו מחדש – וכך היה. חצי שנה לאחר גיוסו, הוצב מחדש בחיל הרגלים, הצטרף למחזור אוגוסט 06' והחל את מסלול הלוחם בגדוד 51 – "הבוקעים הראשון" של חטיבת גולני. החברים בגדוד התאהבו בבחור מלא שמחת החיים וחדור המוטיבציה שידע להרים את המורל ולדקלם טקסטים שלמים מ"סרטי בורקס", ושכולו היה לב ונתינה. את המסלול סיים בהצלחה, שובץ כלוחם בפלוגה רובאית ג', ולנוכח ביצועיו המרשימים מונה ל"מטוליסט" – נושא מטול רימונים.
במהלך שירותו השתתף זיו בעשרות מבצעים ברצועת עזה, ועם התקדמות הפז"ם מונה לרב-סמל פלוגתי. בתפקיד זה נכנס לצבא הקבע ובהמשך מונה לנגד הלוגיסטיקה של הגדוד. זיו עלה בסולם הדרגות, ובשנים האחרונות שירת כמנהל עבודה לוגיסטי, בדרגת רב-סמל מתקדם. 
זיו – "האבא של הנגדים" – היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, אהוב, נערץ והלב הפועם של גדוד 51. שמונה-עשרה שנים שירת בגדוד ושמו הלך לפניו כ"איש שמסדר כל דבר", שפותר כל בעיה לוגיסטית, הדמות המאחדת בין קצינים לנגדים ומי שהפך את מחלקת הלוגיסטיקה הגדודית לטובה ביותר בצה"ל, והכל בצניעות וענווה. 
סיפרו בגדוד, "הוא דאג לכל החיילים, עד האחרון שבהם, נתן לכולם מקום ובמה, העניק לכל אחד יחס אישי, ותמיד עם חיוך וברוח טובה." 
כמפקד, ביקש זיו לקבל תחת פיקודו דווקא את החיילים "הבעייתיים", המרדניים, ושימש להם עוגן. זיו ידע לדבר אליהם בגובה העיניים, עזר להם להסתגל למערכת הצבאית, רתם אותם למשימות, והם הלכו אחריו והפכו לחיילים למופת. שלל תעודות ההערכה שקיבל וקיבלה המחלקה הלוגיסטית, הסבו לו אושר ותחושת סיפוק, והוכיחו כי מימש את שליחותו והגשים את עצמו.
את סתיו, ששירתה בגדוד 51 כקצינת לוגיסטיקה, פגש בשנת 2012. משעה שהחלו לעבוד ביחד התקרבו זה לזה, וכשהחלו לצאת – ידעו מייד שזה לתמיד. הם נישאו בשנת 2018 בחתונה מאושרת. "זיו היה החצי השני שלי, כל מה שרציתי בחיים, הבן זוג המושלם. הוא היה העוגן של המשפחה שלנו מכיל, תומך, אוהב ומעניק ביטחון. ברגעי משבר היה אומר, 'זו רק מכה קלה בכנף', ומכל התמודדות יצאנו מחוזקים. הרגשנו שניצחנו את החיים." סיפרה סתיו. המשפחה הייתה ערך עליון בעבורו. הקשר הקרוב עם אימו והדאגה ההדדית נשמרה כל השנים. גם במשפחתה של סתיו היווה דמות מפתח, כפי שסיפר אביה: "מהפעם הראשונה שנכנסת לחיינו הפכת לחלק בלתי נפרד מאיתנו, כאילו היית שם תמיד. הפכת למנהיג השבט. בנוכחות השקטה שלך היית שם בשביל כולם, וכל החלטה, כל בעיה, כל משימה – תמיד זיו בשטח, מתפעל את האירוע."
זיו היה איש של אנשים, ואהב להיות מוקף בהם, כשברקע מתנגנת מוזיקה שמחה. הוא אהב טיולים ורכבי שטח, והספיק לחוות עם סתיו ועם החברים נסיעות רבות ולראות עולם. כחובב בישול שהתמחה בהכנת בשר, אהב מאוד לארח את המשפחה והחברים ולראותם מתענגים על המטעמים שיצאו תחת ידיו.
במרץ 2022 ג'נט, אימו של זיו שאותה כל כך אהב, נפטרה באופן פתאומי בגיל שישים ושתיים. במאי 2023, כשנה לאחר פטירת אימו, נולדה בתו מיה. זיו התגלה כאבא טוטאלי ומסור, ומיה הייתה כרוכה אחריו. למרות שתפקידו בצבא היה תובעני, הוא דאג להיות נוכח בחייה. עיניה נצצו בהערצה כשהביטה בו, ובכל פעם שנכנס הביתה נמשכה אל בין זרועותיו. "הוא היה חוקר בטיקטוק דרכי הרגעה של תינוקות כדי לנסות אותן על מיה," סיפרה סתיו, "והיא, בתגובה, הייתה צוחקת צחוק מתגלגל." זיו חלם על משפחה גדולה עם הרבה ילדים. הוא וסתיו רקמו חלומות על העתיד שלאחר פרישתו מהצבא ואף מעבר לכך – אך כל אלה נגדעו באחת.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת האזעקות, התארגן זיו במהירות כדי לצאת לבסיס, מחויב כהרגלו ללוחמים ולמפקדים. בשעה 07:35 קיבל את הודעת ההקפצה הרשמית, ודקות לאחר מכן כבר עשה את דרכו ליחידה שלו, במוצב כיסופים. סמוך לצומת שער הנגב הבחין ברכבים שרופים בצד הדרך, והספיק לצלם תמונה ולשלוח לאחד הנגדים שלו, בניסיון להתריע שלא יתקדמו דרומה. כשהגיע לצומת שער הנגב הותקל ע"י מחבלים שארבו בדרך, הוא הצליח להתקדם עד אזור קיבוץ מפלסים, שם נפל בקרב.
במשך 16 יום נחשב לנעדר. משפחתו וחבריו פתחו חמ"ל והפעילו מערך שלם של חיפושים אחריו. כעבור 16 יום, לאור אינדיקציות מודיעיניות, הכריז צה"ל על היותו חלל שגופתו נחטפה לרצועת עזה. לאור ממצאים שנמצאו בזירה, התאפשר למשפחתו לערוך לוויה, בהשתתפות מאות אנשים, ולשבת שבעה. משפחתו נאבקה על השבת גופתו מעזה. ב-12 בדצמבר 2023 חולצה גופתו מג'בלייה במבצע צבאי והועברה לישראל לקבורה. במבצע זה חולצה גם גופתה של עדן זכריה. ב-14 בדצמבר 2023 נערכה לוויה נוספת.
רב-סמל מתקדם זיו דדו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, תינוקת בת חמישה חודשים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
ספדה לו סתיו: "אהוב יקר שלי, כשהוקפצת, ראיתי את העיניים שלך בורקות. ידעתי שבשביל הרגעים האלה אתה משרת בצה״ל מתוך שליחות ואהבת המדינה. כל כך אהבת את הגדוד שלך, הוא היה טבוע בנשמה שלך. לא יכולתי לדמיין שתצא מהבית אל מותך. זיו שלי, היית אדם עם לב טהור, מלא בנתינה ואהבה לזולת, שתמיד עזר לאחרים גם מבלי שביקשו ותמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. היית אדם כל כך חזק, את הכול השגת בכוחות עצמך. כל כך הערצתי אותך על זה. אהוב שלי, אני רוצה לומר לך תודה, תודה על עשר שנים מופלאות לצידך, על האוצר שלנו – מיה, ועל חיים מלאים באהבה, באושר ובשמחה. לצידך הכול הרגיש אפשרי. הזכרת לי שביחד אין דבר שיעמוד בפנינו. היית בעל מושלם, שנתן לי להרגיש אהובה בכל רגע נתון. לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר ממך למיה שלנו. אני מבטיחה לך שהרוח שלך והאהבה שלך ילוו אותנו לאורך כל הדרך. מיה תדע איזה גיבור אתה, כמה אהבת אותה ואיזה אדם מדהים היית. תנוח על משכבך בשלום אהוב יקר שלי."
ספד לו מפקדו, סגן-אלוף מאיר אוחיון: "דדו, הגיבור של כולנו, הפנים היפות של הגדוד, האיש שכולם אוהבים. דדו היה איש של מעשים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. בבוקר השבעה באוקטובר חייגתי אליך, הפעלנו פקודת חירום – יש מלחמה! צריך לחלק תחמושת וציוד לוגיסטי. דדו לא היסס, ושעט דרומה למול אויב שפל שארב בצירים. דדו המפקד, הלוחם, חשב רק על המשימה ועם חוש ההומור החד שלו אפילו הספיק להתלוצץ עם שאר הנגדים בדרכו דרומה, שם נפל. תדע, אחי, אנשיך השלימו את המשימה ותפקדו בצורה מעוררת השראה. המורשת שלך השפיעה על אלפי לוחמים במרוצת השנים, ותמשיך להשפיע. דדו אחי, נוח על משכבך בשלום."
משפחתו של זיו שוקדת על הנצחתו ברוח מורשתו וערכיו.
מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון