יוסף מלאכי גדליה - דף הנצחה

בנם של דינה לאה ויצחק דוד. נולד ביום א' בטבת תשס"א (26.12.2000) בירושלים. אח לשירה, אשר, יעל, מיכה (צ'רלי), אסתר ואלישבע. נשוי לסיני.
יוסף מלאכי גדל בבית שמש, למד בבית ספר יסודי בעיר ובבית הספר התיכון "חורב" לבנים בירושלים. בחר לגשת לבגרות בהיקף חמש יחידות במתמטיקה ובמדעי המחשב והצליח מאוד בלימודיו, על אף שלא השקיע בהם מאמץ רב.
מילדות התעניין בצבא ובכלי טיס, ועוד לפני הגיעו לגיל בר מצווה רכש יחד עם אחיו רחפן, אותו נהג לקחת עמו כשיצא לטייל, לגלוש בים ולרכוב על אופניים בהרי בית שמש.
בתיכון, שיחק בקבוצת הכדורסל "אליצור בית שמש" והצטרף לקבוצת שחקני פריזבי (צלחת מעופפת), בה שיחק מדי יום שישי בקמפוס גבעת רם יחד עם אחיו ועם כמה מחבריו ובני דודיו. תמיד היה מוקף בחברים ובני משפחה, וחילק את זמנו בין הלימודים, החברים, המשפחה והספורט.
עם סיום התיכון, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבהרי בנימין. הרב כרם ורטמן, רב מחנך, סיפר שהיה שקט, עקבי ויסודי, השקיע בלימוד התורה וחיפש משמעות, והדברים שלמד חדרו עמוק לליבו.
ב-29.3.2020 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת "דובדבן". חבריו לטירונות העריצו אותו וסיפרו שתמיד עזר לאחרים לפני שדאג לעצמו. הוא הביא לשירות את הנחישות, האחריות והיסודיות שאפיינו אותו, ולצד היותו לוחם, הקים את צוות הרחפנים ביחידה, הכשיר לוחמים רבים לתפעול הרחפנים ואפשר ליחידה להיעזר בהם לטובת זיהוי כוחות אויב והיערכות טובה יותר לקרב. חבריו לצוות מספרים שהביא עמו יכולות גבוהות, אך תמיד נשאר צנוע ומעולם לא נתן ליכולותיו ולהישגיו לעלות לו לראש. רב היחידה סיפר שגם במהלך השירות, מדי יום למד תורה והקפיד על לימוד בשיטת שניים מקרא ואחד תרגום.
עם תום השירות הסדיר, המשיך לשירות קבע ביחידה.
במסגרת תפקידו יצא ליותר ממאה מבצעים שונים ולא פעם מצא את עצמו בסכנת חיים. אביו סיפר כי באחת השבתות, כשחזר מפעילות מבצעית והגיע לבית הכנסת, עלה לברך ברכת הגומל. "באותה שבת", הוא מספר, "אח שלי התפלל באותו מניין, ולכן באופן טבעי שאל את יוסף על מה בירך ברכת הגומל. יוסף ענה בקיצור שבפעילות המבצעית ירו עליו. אני שאלתי בתמימות: 'אבל יוסף, אתה יוצא מדי לילה לפעילות מבצעית ותמיד יורים עליך?' והוא השיב לי: 'נכון, תמיד יורים עלי, אבל הפעם זה היה קרוב, שמעתי את שריקות הכדורים ליד הראש'. לאחר מכן, כנראה שיוסף ראה את התגובה שלנו, ולכן קיים דיון הלכתי עם חבריו האם נכון או לא נכון לומר ברכת הגומל בכל פעם שחוזרים מפעילות מבצעית. וייתכן שמצד הדין הדבר נכון, אבל הם סיכמו שלא לומר, על מנת שלא להפחיד אותנו, ההורים".
יוסף היה אדם שקט, צנוע וחייכן, אהוב מאוד על בני משפחתו ועל כל מכריו, בעל אישיות כובשת והתנהלות ערכית ומעוררת השראה. כל צעד שעשה בחייו התבסס על ערכי התורה, העבודה, גמילות החסדים והציונות שאותם ספג מיום היוולדו. הוא כמעט לא כעס, מעולם לא חטא בלשון הרע והצליח לסחוף גם אחרים להישמר מעוון ניבול פה. בכל פעם שדיברו לשון הרע בסביבתו היה קם, אומר: "זה לא הולך לקדם את בית המקדש" ויוצא.
הקשר שלו עם הוריו ואחיו היה קרוב וחזק, הוא ידע כיצד לשמור על הקשר ולטפח אותו ונהג להתקשר לכל אחד מבני המשפחה בשעה הנוחה ביותר עבורו. אל אימו היה מתקשר בימי חמישי בלילה, כשחזר מפעילות צבאית וידע שהיא ערה ממילא ועושה הכנות לקראת שבת. אל אביו, נהג להתקשר כשהיה ער לפנות בוקר, וידע שהוא מתעורר לתפילה. פעמים רבות התייעץ איתו בשאלות שונות, כמו מתי הוא יכול להניח תפילין אחרי שהיה ער כל הלילה.
אהבת הארץ והמדינה זרמה בעורקיו, אך מעל לכל אהב אהבה עזה את ירושלים. במשפחתו נהוג היה לעלות לרגל אל הכותל המערבי בכל חג ומועד, ומגיל עשר לקח גם הוא חלק במנהג, וצעד אל הכותל מבית הוריו שבבית שמש, מרחק של ארבעים קילומטרים, ברגל. גם כשהיה בצבא, הקפיד להגיע להתפלל בכותל בכל פעם שיצא לחופשה.
בתחילת אוקטובר 2022 נישא לסיני, אותה פגש במחנה קיץ בארצות הברית. בתחילה שמרו על קשר חברי מרחוק, וחודשים אחדים לפני שהחל שירות קבע התחילו לצאת. יוסף הרבה לספר לסיני עד כמה הוא גאה בה שעלתה לארץ לבדה. לאורך שנת הנישואים שלהם הוא שירת בקבע, אך הקפיד להיות בעל נוכח בכל רגע שהתאפשר. השניים נהנו לטייל יחד בשבילי הארץ ובמעיינותיה, אהבו זה את זו בכל ליבם, והשנה בה היו נשואים הייתה מהיפות והמאושרות בחייו.
על תחילת המתקפה, בשבת בבוקר, שמע בזמן התפילה בבית הכנסת. מאוחר יותר באותו יום היה אמור לצאת לפעילות מבצעית באזור יהודה ושומרון, אך במקום זאת החליט, כבר בשעה 9:30 בבוקר, יחד עם חברו לצוות, לרדת דרומה. הם הגיעו לקיבוץ כפר עזה בסביבות השעה 11:00 בבוקר. יוסף העלה רחפן לאוויר, זיהה נוכחות של עשרות מחבלים וכיוון את חבריו אל מוקדי הלחימה. הם נכנסו בארבעה רכבים ממוגנים, ספגו צרורות ירי כבדים והשיבו אש לעברם. בשלב מסוים, יצאו לחלץ פצועים והרוגים לאזור הפינוי, ומיד חזרו שוב לתוך הקיבוץ וחתרו למגע. באחד הרגעים, נתקלו במחבל שהתחזה למת, ויוסף חיסל אותו מטווח אפס לפני שהספיק לירות לעברם.
הכוח המשיך לחתור קדימה והגיע לשכונת הצעירים, אליה חדרו רוב המחבלים. בשלב מסוים, יוסף זיהה לוחם פצוע, חילץ אותו תחת אש יחד עם חבריו והגיש לו עזרה ראשונה ברכב הממוגן. הלוחם פונה משם במסוק וחייו ניצלו.
מיד לאחר החילוץ חזר הכוח אל תוך האש והמשיך לנהל קרבות עזים מול המחבלים. ליד אחד הבתים נורה טיל RPG לעבר הרכב הממוגן שהתחיל לעלות באש. יוסף ושאר הלוחמים פרקו מהרכב והמשיכו להילחם. שני רימונים נזרקו לעברם, יוסף צעק: "רימון", דילג שמאלה ונפל לארץ, ומאותו רגע לא ענה לקריאותיהם של חבריו, שהמשיכו להילחם פנים אל פנים עם המחבלים.
יוסף היה בגדר נעדר למשך כמה שעות עד שהגיעו חבריו לצוות, העלו רחפן לאוויר ומצאו אותו מחוץ לגדר של קיבוץ כפר עזה כשמחבלים גוררים את גופתו. כיוון שהמחבלים לבשו מדים, קשה היה להבדיל בינם לבין כוחותינו, אך בזכות הציצית שיוסף הקפיד תמיד ללבוש הצליחו לזהותו. כוח של גולני הוקפץ מיד למקום ברכב משוריין וחילץ את גופתו.
סיני, אשתו, ספדה לו: "יוסף. יוסף שלי. קשה לדעת איפה להתחיל. שום דבר שאומר לעולם לא ישקף אותך במלואך, לעולם לא אצליח לתאר במילים את הגדולה, הטוהר, הגבורה שלך... אנשים כל הזמן שואלים אותי מה אני צריכה ואני אומרת שאני לא יודעת, אבל אני יודעת. אני צריכה אותך. את הידיים הגדולות והחמות שלך. את איך שאתה שר בזמן שאתה שוטף כלים, את איך שאתה מקניט אותי על זה שאני לא מסוגלת לקפל את הכביסה בחדר אחד בזמן שאתה שוטף כלים בחדר השני. אתה ואני יודעים – אנחנו פשוט היינו חייבים להיות קרובים. כשהיית בבית, לא יכולתי להתרחק ממך... נתת לי כל מה שיכולתי לבקש ויותר. לימדת אותי כל כך הרבה. אני ממשיכה לכתוב כי אני לא רוצה לסיים ולהיפרד, זה לא יכול לקרות. אבל אני יודעת, אני יודעת שאתה תמיד איתי".

חברו לצוות כתב: "כוח עצום של נתינה, אהבה, צניעות, חוזקה והכול בשקט, בלי רעש ובלי צלצולים. כבר מהרגע הראשון המפקדים אמרו להיות כמו גדליה, רצו פשוט שנחקה אותך כי אתה יוסף, תמיד היית קופץ על העבודה הכי קשה, תמיד היית עונה 'כן' לכל משימה, לכל התנדבות ולכל עזרה, ואז חושב על מה צריך לעשות..."
יוסף הונצח בספר דיגיטלי בשם "זיכרונות מגיבור", המאגד סיפורים ותמונות מתחנות חייו השונות.
במסגרת המיזם "מלחמה של גיבורים", המתווך את סיפורי הגבורה של הלוחמים לילדים, נכתב לזכרו הסיפור "יוסף והרחפן".
בנאום בפני בית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי, סיפר ג'סטין וולבי, הארכיבישוף מקנטרברי, על גבורתו של יוסף, שלו אזרחות בריטית. הארכיבישוף קרא לפרלמנט הבריטי להכיר רשמית בגבורתו, וסיפורו סוקר בהרחבה בתקשורת הבריטית.
אביגיל שינפלד הלחינה וביצעה לזכרו של יוסף את השיר "אור חדש", שאת מילותיו כתב אחיו, אשר. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.
בפודקאסט "The Koren Podcast" הוקדש פרק לסיפורו של יוסף, בהשתתפות אביו, יצחק דוד, ואחיו אשר וצ'רלי. הפרק, שנקרא "יום הזיכרון – יוסף גדליה הי"ד
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)