בר יענקלוב - דף הנצחה

בר נולד וגדל בכרמיאל, אחיהם הצעיר של מאי וגל ובן זוגה של אליה. 
ילד יפה תואר, חייכן, נעים הליכות, צנוע, מסור ועקבי בהשגת מטרותיו. "מלח הארץ" במלוא מובן המלה.
למד בבית הספר היסודי 'כלנית' שבעיר כרמיאל והמשיך בחטיבת הביניים 'כרמים'.
את התיכון למד בבית ספר לקציני ים בעכו, במגמת שייט והיה מצטיין. התאהב בים, הכיר את בת זוגתו אליה בפנימיה והיו ביחד ארבע שנים. 
במהלך לימודיו בקציני ים התכונן לשירות הצבאי, התאמן בכושר קרבי (בקורס 'אדרנלין', שנקרא היום על שמו – 'צוות בר') ונסע לכל מקום אפשרי שייתן לו את הכלים להצליח. היה נחוש בדעתו להתגייס ליחידות הכי גבוהות. 
צוות המאמנים בכושר קרבי סיפרו עליו, שהיה יוצא מהפנימיה, לאחר יום לימודים, ועושה מאמצים כבירים כדי להגיע לכל מקום בארץ, נוסע בתחבורה ציבורית גם במזג אויר סוער, לא ויתר. אחרי אימון קשה של שעתיים היה מאושר עד השמים. כוח הרצון שלו היה כל כך גדול. רצה להצליח כדי לעשות שירות משמעותי ולתרום למדינה.
בר אהב מאוד את החיים ואת הטבע. אהב לטייל בארץ. היה ילד טבע. הוא רכש מיומנויות בתחומי הספורט השונים - היה בחוג לכדורגל בעיר והמשיך ושיחק בליגת הצעירים בכדור עף. קרא מגיל צעיר מאוד על מורשת ישראל, קרא על סיפורי גבורה, על המוסד הישראלי. בין תחביביו, אהב גם לראות תוכניות בישול.
לקראת גיוסו עבר גיבושים ומבדקים ביחידות מסווגות, ואף ביצע גיבוש לשייטת 13.
בר התגייס לצה"ל ב-אוגוסט 2022 ושובץ בחטיבת הצנחנים. שאיפתו היתה להגיע לקצונה ולקריירה צבאית.
בר זכה להערכה רבה מצד מפקדיו, פקודיו וחבריו ליחידה ולחיל, בשל אישיותו והסגנון המיוחד בו מילא את תפקידו.
בר סיים טירונות ושובץ  לגדוד 101 של הצנחנים, עבר מסלול בהר דב במשך 4 חודשים, ולאחר מכן הגיע לקורס מפקדים בגדוד 450 בביסל"ח.
סגירת שבת אחרונה בקורס מ"כים ותאריך פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', השבת השחורה 7.10.23: 
כח ממחלקה של 101 בביסל"ח, ביניהם בר, הוקפצו לאזור עוטף עזה. הקיבוצים כבר היו בידי החמאס ותושבים רבים היו נצורים בבתיהם. בר וחבריו היו הכוח הראשון שהוקפץ. התחנה הראשונה היתה בקיבוץ רעים והתחנה האחרונה היתה קיבוץ כיסופים. בקרב שארך מספר שעות, בר נפל, בן 19 וחצי שנים בלבד.
לבר היו הרבה חלומות ולצערנו הגדול החלומות נגדעו באותה שבת ארורה.
בר וחבריו נתנו הכל ושילמו בחייהם כדי להציל את אזרחי קיבוץ כיסופים. הם הדפו בגופם את המחבלים מלפרוץ לשאר גבולות המדינה. הם הצליחו להציל עשרות אזרחים והעלו אותם לשלושה אוטובוסים. 
את סיפור הגבורה של בר צריך ללמוד ולהעביר כמה שיותר. בר נפל כשניסה להציל את חברו ואת האזרחים ולרגע לא חשב על עצמו. הוא הסתער קדימה בלי היסוס. אנחנו כעם צריכים להמשיך את דרכו, את אהבת הארץ, לשאוף תמיד קדימה, להיות אנשים טובים ולא להפסיק לחלום אף פעם.
הודעת וואטסאפ שבר כתב לבת זוגתו, אליה, שנה וחצי לפני גיוסו לצה"ל, נבואה שהתגשמה
ילד קטן חולם על הכומתה האדומה, על הצבא. 
הוא מתבגר והחלום שלו קרב ובא, התגייס, אכל חרא ובתוכו היה גאה כי הוא ידע שיש מדינה שלמה מאחוריו, כי הוא יודע שהמשפחה בבית מחכה לו לקידוש. 
וסוף סוף קיבל את האדומה וההורים היו גאים.
חשבת לעצמך בראש איזה מדהים החלום התגשם.
כמה ימים אחר כך, המפקד קורא לקרב.
והנה הרגע שלו חיכית, חלמת, שאפת והנה אני עדיין אותו ילד רק הפעם אתה זה ששומר על ההורים...
ועכשיו הוא בשדה הקרב הארור, שדה הקרב שממנו לא שב ושבילדותו חלם עליו והחלום הפך להיות סיוט, סיוט שילווה הורים, אחים, חברים ומדינה שלמה.
הכומתה חזרה אדומה, אבל לא אדומה כמו שיקבל אותה במסע הכומתה, אלא אדומה מדם, מדם של גיבורים שלא ישובו עוד.
מה נשאר חוץ מלבכות ולהגיד תודה, תודה שאני כאן בזכותך, שאני כאן כדי שעוד כמה שנים אגשים את החלום ואלך בדרך שלך אל האדומה.
(כתב בסוף... סתם כתבתי.)