רגב אמר - דף הנצחה

בנם של גילנית גיליאן ודוד נסים. נולד ביום ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.2002) בארצות הברית. אח צעיר לרוני; אח בוגר לשקד.
רגב, ילד טבע עם דמיון מפותח ואנרגיה אין-סופית, נולד למשפחה ישראלית שורשית וציונית ששהתה באמריקה הצפונית לרגל שליחות. את שמו בחר אביו עוד שנים קודם לכן, כחקלאי צעיר שעבד בפלחה, חרש בשדות ונפעם מרגבי האדמה.
בהיותו בן שנה חזרה המשפחה לארץ וקבעה את ביתה בקיבוץ שדה נחמיה בגליל העליון. רגב הפעלתן ומלא המרץ נמשך החוצה, חקר בלהט את המתרחש סביבו וגילה תגליות שריתקו אותו. הקיפו אותו בעלי חיים, נחלים, וכמובן חבריו שהצטרפו להרפתקאותיו. בגן הילדים בלט בטמפרמנט שלו. על האתגר שהציב בפני הסביבה פיצו אישיותו הכובשת וליבו החם; מגיל צעיר גם גילה סקרנות אינטלקטואלית יוצאת דופן, יצירתיות שופעת ויכולת חשיבה מחוץ לקופסה. "בגיל ארבע הספר האהוב עליו ביותר היה 'המיתולוגיה היוונית'," סיפרה אימו, "וכל ערב לפני השינה חיכה שאביו יקריא לו פרק חדש. הוא לא הסתפק בהקראה, שאל שאלות בלי סוף ואהב להתפלפל. לא תמיד היו לנו תשובות."
בבית הספר התיכון "עמק החולה – בית חינוך משותף" רגב כבר פרח וכיכב – חברתית ולימודית. הצוות החינוכי סיפר על נער בוגר וערכי, חכם ונכון, מתחשב ורגיש, שכולו נתינה ורצון לעזור. כתבה ענת, היועצת: "רגב הוא נער מתנה. כל יועצת חולמת שיהיה בקרבתה תלמיד כמו רגב – שותף פעיל בסדנאות, ביוזמות חינוכיות, נרתם לעשייה. את הכול עשה בחיוך, באמונה שלמה, והביא עימו המון אור." בחירתו ללמוד בלא פחות משלוש מגמות – הרבה מעבר לנדרש – העידה על רוחב היריעה של הווייתו: סקרנות עצומה לידע ולהבנת התהליכים המניעים את העולם; אהבת הארץ והטבע; חיבור למסורת וליהדות, ובצד כל אלה – ראייה רחבה ופרקטית, או בלשונו – "פיזיקה ומתמטיקה זה בשביל העתיד; גאוגרפיה ותנ"ך – בשביל הנפש." את לימודיו, סיים בהצטיינות.
רגב, שהכיר את הארץ לעומקה, מצא יופי בכל נוף, התרגש משכבות הסלע בירידות לים המלח, התאהב בזריחות ברמת הגולן ובשקיעות שלחופי הים. למד על קבוצות הכוכבים שבשמיים, הסתובב עם מגדיר לזיהוי עקבות של בעלי חיים וידע להסביר על כל צמח או רמש.
כמי שהתחנך בתנועת "השומר הצעיר", ככל שהתבגר, ועל אחת כמה וכמה משהפך למדריך, תפסה המעורבות החברתית מקום יותר ויותר מרכזי בסדר יומו. סיפר עומר, הקומונר של רגב: "רגב, אדם שהכרתי כחניך, כמדריך וכנשמה טהורה, היה מסוג האנשים שאי אפשר היה לא לשים לב כשנכנס לחדר. נוכחות עוצמתית שמכה אותך בפנים, וכך גם התנהג. לעתים רועש, לעתים תזזיתי, אבל רך ועדין כמו צמר גפן. ידעת תמיד מה הכי טוב בשבילך ובשביל אחרים ורדפת אחרי זה מבלי לעצור לרגע." ואכן, רגב השקיע מחשבה מתמדת בחניכיו, העשיר אותם בתכנים ועודדם להתפתח ולהתקדם. נוסף על פעילותו בתנועה, לקח חלק בפעילויות הנוער שהתקיימו במועצה האזורית גליל עליון ויצא לכל המחנות – בין כמדריך ובין כתומך לוגיסטי. את הניסיון הרב שצבר בהדרכה, יישם במסגרת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, בחברת "נעורים" שהייתה לביתו השני, והרבה לדבר על ערכים, על חשיבות התרומה לקהילה ועל הצורך בשירות משמעותי בצה"ל. "רגב היה מסמר החבורה, הרוח החיה והדבק המלכד," סיפרו החברים, "נוכח, דוחף לעשות יותר ולשאוף יותר, מתנדב לארח, להפעיל, להצחיק – ובעיקר לחבר בין אלה שפחות משתלבים לבין השאר."
בהתקרב מועד הגיוס, דיבר על רצונו לשרת ב"שייטת 13" – יחידת הקומנדו הימי, והחל להתאמן לקראת הגיבוש. הצטרף לקבוצת כושר קרבי, רץ בהרים ובשדות, עבד קשה, ואף על פי שלא עבר את הגיבוש הראשון לא ויתר וביקש לצאת לגיבוש נוסף. היום שבו עבר את הגיבוש השני והתקבל לשייטת היה אחד המאושרים בחייו. בד בבד, כמי שהאמין בחשיבותה של שנת שירות, חיפש את המסגרת המתאימה ביותר עבורו. בסופו של תהליך, התקבל לשנת שירות במסגרת "החברה להגנת הטבע" כמדריך טיולים בבית ספר שדה עין גדי, ים המלח, בשילוב עם חצבה שבערבה. לא הייתה התאמה מושלמת מזו למי שאהבת המולדת והחיבור העוצמתי לאדמה זרמו בעורקיו.
כך, בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, יצא לשנת השירות והגשים חלום. הקמפוס והמרצים במקום בו שירת פתחו לו אופקים, העניקו לו כלים חדשים ומיומנויות, והעיסוק בטבע, בטיולים ובהדרכה מילא, העצים והעשיר אותו. המסלול האהוב עליו, שחזר עליו עשרות פעמים, כלל את הר הנגב ומדבר יהודה, וגולת הכותרת – נחל ערוגות. בכל פעם שהרים כוסית "לחיים", איחל: ״לטיולים, לשיטפונות ולנחל ערוגות!"
עם גיוסו לצה"ל, ב-13.12.21, החל את הכשרת הלוחם ב"שייטת 13" – יחידת הקומנדו הימי. היווה דמות בולטת ואהובה בצוות, הראשון להתנדב לכל משימה, חדור מוטיבציה ותחושת שליחות. משהודח, כעבור כ-11 חודשים, חווה מפח נפש, אך התעשת והגדיר את היעד הבא – לצאת לקורס קצינים. לאחר שהוצב מחדש בחיל הרגלים, שובץ ביחידת "דובדבן", ושירת בה כארבעה חודשים. בהמשך סופח לגדוד 101 של חטיבת הצנחנים ומונה ל"נגביסט". באוגוסט 23 יצא לקורס מ"כים.
בערב סוכות תשפ"ד הגיע הביתה לחופשה קצרה. רגע לפני סיום קורס המ"כים חש קרוב יותר מאי פעם להגשמת החלום – להיות קצין, לקחת חלק בחינוך בני הדור הצעיר ולהפוך אותם ללוחמים מעולים. היו לו גם חלומות רחוקים יותר – ללמוד רפואה, להתמחות בטראומה ולחזור לצבא כמפקד-לוחם. ואולם, כל החלומות והתוכניות נגדעו.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7.10.23, בשעה 6:30 בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת המתקפה הוקפצו רגב ויחידתו, פלוגה ג' בקורס מ"כים, לעוטף עזה. כבר בהגיעם לאחד הצמתים שבאזור, זיהו חוליית מחבלים וחיסלו אותה. לאחר מכן ראו טנדר וגילו בתוכו בחורה שהמחבלים ניסו לחטוף, והצילו אותה. בדרכם לכיוון נחל בשור זיהו עוד מחבלים, חתרו למגע וחיסלו אותם. לאחר מכן הגיעו לקיבוץ כיסופים וניהלו את קרבות הבלימה. רגב, הנגביסט, הסתער בחוד הכוח, נפגע בפלג גופו התחתון משלושה כדורים וחדל להרגיש את רגליו. כשחבריו הודיעו לו שבכוונתם לבוא לחלצו, פקד עליהם שלא לעשות זאת, כדי לא לסכנם. בהכרה מלאה ובגבורה עילאית, ובהבינו כי אלה רגעיו האחרונים, אמר: "אם תתקרבו אליי אתם תמותו. תישארו במקום." לפי עדותם, למרות פציעתו האנושה המשיך לנהל את הקרב בקור רוח וברוגע. תוך שהוא מאבד דם במהירות חברו אמר איתו "שמע ישראל". זמן קצר לאחר מכן נזרק רימון לעברו, וקולו נדם. בקרב זה נפל.
סמל רגב אמר נפל בקרב בקיבוץ כיסופים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.23). בן 20 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשדה נחמיה. הותיר הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
רגב, סיפרו בני משפחתו, הבהיר תמיד שאם יקרה לו משהו, הוא מבקש שינציחו אותו במעשים ולא באנדרטאות. ברוח זו, החליטה המשפחה להקים בשדה נחמיה את "דרך רגב" – מכינה קדם-צבאית, שלוחה של "מכינת גליל עליון", שתדגיש ותנכיח את ערכיו: אהבת הארץ והאדם, חינוך סביבתי, הגנת החי והצומח, קבלת השונה והתנדבות בקהילה. אוהביו השלימו את מסלולי הטיולים שתכנן לצאת אליהם ולא הספיק. בפסגת הר ישי, הצופה על קיבוץ עין גדי ועל ים המלח, הניחו קופסת פח עם הכיתוב "חברים כותבים לרגב", ועוברי הדרך מוזמנים לכתוב לזכרו.
כתב רז: "רגב אהב את החיים, האמין בטוב שקיים בעולם והיה מוכן לתת את כולו למען ערך זה. אני לוקח ממנו את שמחת החיים, הפשטות והאמונה שאפשר לשנות הכול, כל עוד אתה מספיק מאמין בזה."
תנועת השומר הצעיר בחרה להנציחו בהקמת "גרעין רגב" – מסלול נח"ל להתיישבות ושיקום היישובים בגבולות הצפון והנגב המערבי. סיפור חייו ונפילתו, דברי פרידה זיכרונות, תמונות וסרטונים, מופיעים בפלטפורמת "REMEMBER". היוצר גלעד שגב כתב לזכרו את השיר "אל תתקרב אליי"
מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על-ידי משרד הביטחון