אריאל אוחנה - דף הנצחה

בנם של ליאת ויניב. אח ליואב, המבוגר ממנו, ולגילי ושקד, הצעירות ממנו. נולד ביום י' בסיוון תשס"ד (30.5.2004).
נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023) בקרבות מול מחבלים בקיבוץ בארי.
אריאל ילד של אהבה, כתבו הוריו, תום, חום, טבע ובני אדם. דומה לקשת צבעונית שמציצה מאחורי עננים: מלא בצבעים, יופי פנימי וחיצוני, רב גוונים אהבות וכישרונות. השאיר חותם עמוק בתשע-עשרה שנותיו בליבם ובנשמתם של הסובבים אותו, וימשיך איתם לעד.
נולד במושב תלמי יחיאל ועבר עם משפחתו לקיבוץ רבדים בהיותו בן שנה. תינוק חייכן ונוח, שאהב לישון בכל מקום ובכל מצב, תכונה שהייתה מאז מסימני ההיכר שלו. הוא הסתגל בקלות לשינויים: לדמויות חדשות, שינויי שיגרה, פעילויות חדשות וכל מה שהחיים הציעו לו. התנסה במזון בטעמים מעניינים. אפילו נהג לזחול אל סלסילת הבצלים והשומים ולנגוס בהם, בלי להירתע.
ילד שובה לב, עם חיוך שובב ופני מלאך. אהוב על הוריו, אחיו וחבריו, שנהנו משמחת החיים שלו, מההומור והצחוק המתגלגל, מטוב הלב והרגישות. הקשר עם אחיו הבכור היה חברי וקרוב, והם שיתפו זה את זה בסודות הכמוסים ביותר. היה אח גדול מסייע ואכפתי לשתי אחיותיו, ואף נהנה להקניט אותן ולהצחיק עד דמעות. יואב אחיו כתב עליו: ״זה הדבר שהכי יקר לי בעולם. מגיל אפס... החיוך של אריאל זה משהו מיוחד. ברגעים הכי קשים שלו הוא נשאר עם חיוך על הפנים." גילי אחותו: "אח שלי שגדול ממני בשש שנים, והדמות להערצה בשבילי לכל דבר: בין אם זה החיוך או האופטימיות.״ שקד אחותו: ״כשאמרו לי שאני הגרסה שלך בבת הרגשתי שמחה. זאת המחמאה הכי טובה שיכולתי לקבל.״
ילדותו בקיבוץ הייתה מאושרת. התחנך בגני הילדים, טייל בחיק הטבע, שיחק בחצר הגרוטאות וטיפל בחיות המשק. הצטיין בהרכבת פאזלים ובמשחקי בנייה, והיה סבלני ויסודי בעבודותיו. יצר קשרי חברות קרובים עם בני גילו, שכבת "הפיתמים".
למד בבית הספר היסודי "האלה" בקיבוץ כפר מנחם. תלמיד נבון, בעל ביטחון עצמי, מנהיג כריזמטי, ועם זאת צנוע ושקט. המשיך את לימודיו בקיבוץ בתיכון "צפית", במגמת מדעי הסביבה ותיאטרון, במסגרת חלקית של פנימייה. העדיף למידה עצמאית על פני שיעורים פרונטליים שבהם המורה מרצה בפני התלמידים. הגיע להישגים טובים מאוד בלימודים למרות מיעוט הזמן שהקדיש לכך. מוריו כתבו עליו: "תמציתי, ענייני, בז לשטויות ודוהר עם כוחות"; "מנהיג, דוגמה ומופת. חבר אמפתי, בוגר ודבק: הוא היה דבק של כל חבורה ובכל מקום שהיה"; "הלימודים לא היו בראש מעיינך. לא פלא. חתיך המחץ, בנות רודפות אחריך, והלמידה ממש לא מעסיקה אותך ובצדק.״
כנער הוקף בחברים אוהבים, שצחקו מהחיקויים, ממעשי הקונדס ומההברקות שלו. טייל איתם בשדות ובנחל, יצא למסיבות, ישב ב"זולות" ובמועדון בקיבוץ, הקליט איתם שירים ב"מקלט המוזיקה" ובילה בים. בכישרון יצר סביבו קהילה, והנהיג אותה בחן ובנועם. ניחן ביכולת להרגיש כשמישהו מוטרד, עצוב או כאוב, ולהיות שם עבורו בנוכחות שקטה ואוהבת. כתבו עליו חבריו: ״המנהיג המוסרי שלנו"; ״בן אדם של ערכים שלא נגרר אחרי כולם, אלא עומד על שלו גם כשאחרים עשו אחרת״; "חייכת חיוך רחב, וישר גרמת לי להרגיש שייך״, ״עוגן לקבוצה, פשוט הלב של כולנו.״
אריאל היה חניך במסגרת "החינוך החברתי" בקיבוץ רבדים, ואחר כך הדריך בה. כמו כן היה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר".
מגיל צעיר עסק בספורט, ואהבתו הגדולה הייתה כדורסל: מכיתה ה' ועד י"ב שיחק בקבוצת הכדורסל "שועלי צפית", ושימש לאורך השנים קפטן הקבוצה. כתבו עליו חבריו: ״היית הלב של 'השועלים', הקפטן האולטימטיבי״. העריך את מאמני הכדורסל שלו, ולמד מהם על רוח ספורטיבית ועידוד להישגים. כמו כן שיחק בנבחרת הכדורגל של קיבוצו, "הפועל רבדים". עסק במגוון פעילויות ספורטיביות נוספות, כמו קפוארה, סקי, רכיבה על אופניים, פינג פונג, טניס ורכיבה על סוסים.
מלבד העיסוק בספורט, התמיד לאורך שנים בחוגי שחמט וקרמיקה. מנהל מחלקת הכדורסל במועצה אזורית יואב כתב: ״כמו באימונים ובמשחקים, כך גם בבארי היית ראשון להגיע. כמו לפני משחק מול כל קבוצה כך גם מול המחבלים, לא פחדת מכלום ובאת לנצח. כמו בקבוצת הכדורסל בה חיברת בין כולם כך גם בצוות שאיתו נלחמת. כמו על המגרש שהיית ראשון להרים מהפרקט שחקן שנפצע, כך בקרב היית הראשון לחלץ את המפקד שלך שנפצע. כמו על המגרש שלא פחדת לקחת את המהלך האחרון כך גם בקרב לא פחדת ללכת כל המהלך שלצערנו היה האחרון.״
אהבתו לאוכל ולבישול הייתה גדולה כשנחה עליו הרוח היה מבשל מטעמים ביצירתיות וברוחב לב. שילב בין מטבחים וסגנונות בישול שונים. הכין בין השאר מאכלי עדות, כריכים מושקעים, שיפודי שווארמה ומנות מהמטבח האיטלקי. נהנה לתת לסובבים לטעום את יצירותיו ולקבל חוות דעת. אהב לבשל עם חבריו ב״מועדון מוסד״, מועדון הנוער של הקיבוץ.
לאריאל היה חיבור וזיקה עם בעלי חיים. השתתף בטיפול במשק החי המשפחתי: כלב, חתולה, תרנגולות, יונים, סוסים, שרקנים, אוגרים, ארנבים וצ'ינצ'ילות. התלונן כאשר נאלץ להשכים קום ולטפל בחיות, אך עשה את מלאכתו בחום, בחריצות וביסודיות. קשר מיוחד נרקם בינו לבין הכלב צ׳ארלי שכונה על ידו ״צ׳ארלוס״. כשאריאל היה מגיע מהצבא לחופשות סופ״שים הוא היה מלהיב ומשתולל איתו, מכניס אותו לחדרו וחולק איתו שינה משותפת במיטה.
אריאל היה "יזם בנשמה", בעל חוש חד לעסקים, ומגיל צעיר חלם ותכנן איך הוא מרוויח את המיליון הראשון. אהבתו לשינה לא הפריעה לו להשקיע חשיבה ומאמצים לייצור רווחים. עבד בקיבוץ ומחוצה לו בהדרכה, בכלבו, ברפת, במסעדות ועוד. פתח קיוסק בחדרו בפנימייה, ולשם כך הביא מקרר גלידות ודאג לאספקת חטיפים וממתקים. ארגן מסיבות ויזם ערבי המבורגר, "הפיתמבורגר", עם חבריו לשכבה. תפעל עם חבריו את "פיצה שנלר", עסק שזכה לשבחים על הפיצה האיכותית והמחירים החברתיים. בשנים האחרונות אף התעניין בהשקעות בשוק ההון וניהל תיק נכסים קטן.
אריאל זכה לאהבה גדולה וזוגיות ממושכת של למעלה משנה עם עמית מקיבוץ חצור, שלמדה שכבה מתחתיו בצפית. בין עמית לאריאל היה קשר אוהב, תומך ומשמעותי. הזוגיות ביניהם התחילה עוד כשאריאל היה בכיתה י', וגם בצבא, למרות החופשות הקצרצרות, הזוגיות ביניהם פרחה.
ביום 11.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 890 ("אפעה") של חטיבת הצנחנים. סיים טירונות והוכשר לתפקיד "נגביסט", מפעיל מקלע קל להסתערות. "אוחנה הגדול", כך כינו אותו הלוחמים. שימש ציר מרכזי ב"צוות איתור ותקיפה" (את"ק) של הגדוד.תפללים. בקרב בבארי מצא כיפה זרוקה באחד הבתים המפוייחים ומנוקבי הכדורים ו"הדביק" אותה לראשו של אחד מחבריו החילוניים לצוות למזל ולאמונה. החבר המשיך עם הכיפה לקרבות בעזה - ציווי החיים של "אוחנה הגדול".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7.10.23, שהה אריאל עם חבריו לגדוד בבסיס נבי מוסא, מחנה אימונים בבקעת הירדן. עם פלישת המחבלים ליישובי העוטף, הוטסו הלוחמים בשני מסוקים לאזור קיבוץ עלומים, נחתו בשעה אחת-עשרה וצעדו אל קיבוץ בארי, שהותקף בידי כ-300 מחבלים. עם הגעתם לקיבוץ נתקלו הצנחנים באש כבדה, שגרמה לפגיעות בכוח. בוצעה היערכות מחדש, ואריאל הועבר ל"צוות חוד", החוליה המסתערת ראשונה. הוא לחם בעוז, עבר מבית לבית, שחרר אזרחים וחיסל שמונה מחבלים בטווח קצר, בגבורה עילאית ובקור רוח.
למוחרת בצוהריים, אחרי למעלה מ-30 לחימה, הסתער מפקד "צוות החוד" על ביתם של יובל ומעין בר, שנרצחו במקום, ונפצע מירי מחבל שהסתתר שם. אריאל הסתער בעקבותיו כדי להצילו ולחסל את המחבל, ונפגע מצרור כדורים שאחד מהם חדר למותנו. הוא נהרג במקום בפנים שלוות, ועם החיוך שאפיין אותו על שפתיו.
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על-ידי משרד הביטחון)