גדיף מולוגטה - דף הנצחה

בנם הבכור של בלאינש ואדנה. נולד ביום כ' בשבט תשנ"ד (1.2.1994) באתיופיה. אח גדול למלסה, טרועלם וטמסגן.
כשהיה בן 4, אביו התגייס לצבא האתיופי ובמשך שנתיים המשפחה לא ראתה אותו ולא שמעה ממנו. מולוגטה לקח את תפקיד הבן הבכור, גילה אחריות גדולה כלפי משפחתו ומגיל צעיר סייע בטיפול באחיו הקטנים. מולוגטה גדל והתחנך בעיר גונדר שבאתיופיה, למד בבית הספר היסודי המקומי. משמעות שמו: אדם שבורך על ידי כוח עליון בהרבה תכונות טובות, ואכן כזה היה – ילד חכם, שמח וטוב לב, ברוך כישרונות ויכולות. אהב לכתוב, לצייר ולסרוג כיפות, הצטיין בכדורגל ובחוג התעמלות קרקע וזכה במדליות רבות.
בשנת 2007, כשהיה בן 12, עלתה המשפחה לארץ והגיעה למרכז קליטה "קלישר" בבאר שבע. מולוגטה החל ללמוד בפנימיית "קריית נוער" בירושלים.
ב-2009 עברה אימו תאונת דרכים קשה ובמשך שנה וחצי הייתה מאושפזת בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. מולוגטה הגיע לבית החולים מדי ערב, אחרי הלימודים, טיפל באימו וחיזק אותה בזמן שאביו היה בבית עם אחיו הקטנים. הוא ישן על כיסא לצידה כל לילה, וב-6:00 בבוקר יצא חזרה לפנימייה.
אחרי ששוחררה מבית החולים, אימו הייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך מספר שנים. מולוגטה המשיך לסייע לה, עזר לאביו לטפל בבית ובאחיו הקטנים, אך הקפיד לא להזניח את הלימודים. על אף האתגרים, סיים 12 שנות לימוד בהצטיינות.
עם סיום הלימודים, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "עוז שלמה", סמוך לקריית מלאכי. הוא חלם להיות לוחם, אך ידע שמסלול קרבי לא יאפשר לו להמשיך לסייע ולתמוך במשפחה באותה מידה. אביו הבטיח לו שהכול יהיה בסדר ועודד אותו ללכת בעקבות חלומו. הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "דובדבן", שם שימש כקלע חוד. אהבתו למדינה הייתה עמוקה. עוד כילד באתיופיה, נהג לחלום על ישראל ולכתוב עליה, וכשבגר התגאה ללבוש מדים ולשרת בצבא. תמיד טען שיש לשמור על אחדות ולא לדבר על עדות וצבעים, כי זו הארץ של כולנו ואין לנו אחרת.
לקראת סוף שירותו הצבאי הכיר את טלי (בגוסאו) דרך מכר משותף. כבר בשיחת הטלפון הראשונה השניים התאהבו, ומאז לא נפרדו.
מולוגטה השתחרר מהצבא, התחיל לעבוד כמאבטח, ומהר מאוד קודם לתפקיד קצין ביטחון. אחרי שעות העבודה, הקים עם חבריו את קבוצת הכדורגל לנוער "נבסו" בקריית גת, שנועדה לספק מסגרת מיטיבה לנערי העיר.
ב-2021, ביום בו מלאו 5 שנים להיכרותו עם טלי, הציע לה נישואים. שנה לאחר מכן הם התחתנו.
לאורך כל השנים שעברו מאז שירותו הצבאי, חלם להתגייס למשטרה ולהמשיך לתרום למדינה. מגיל צעיר ידע להציב לעצמו מטרות ולהשיג אותן, וגם את החלום הזה הצליח להגשים. ב-19.3.2023 התגייס למשטרת ישראל ושירת במתפ"א.
באותו הזמן, טלי כבר הייתה בהריון, ופחות מחודשיים אחרי שהתגייס, ב-4 במאי 2023, נולדה בתם, אליה. מולוגטה היה מאושר להיות אבא, ונהג לדבר לאליה ולשיר לה בכל הזדמנות. משפחתו הייתה תמיד במקום הראשון מבחינתו, והוא שימש עבורם כעוגן. במיוחד אהב את סופי השבוע ואת זמן המנוחה המשותף שהגיע עמם, ובילה כל רגע פנוי עם המשפחה.
החיוך הכובש היה ממאפייניו הבולטים, ואיתו יכולת מיוחדת לשמוח ללא סיבה, להפיץ סביבו אור ולהדביק את כל מי שהיה סביבו בשמחה ובחיוך. אהב לצאת לטבע ולטייל, לשמוע מוזיקה ולרקוד בכל הזדמנות, אפילו תוך כדי בישול. אדם טוב לב וצנוע, מלא בנתינה ואהבה טהורה לסובביו, ראשון לעזור ולהתנדב לכל משימה. תמיד דרבן את אחיו לעזור לאחרים והתנדב בעצמו למען הקהילה. בין היתר, התנדב לצבוע בתים של קשישים מדי שנה, לקראת חג הפסח.
בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.
את סוף השבוע של שמחת תורה בילה מולוגטה יחד עם אשתו ובתו בבית הוריו בקריית גת. ב-6:30 בבוקר, כשהחלו להישמע אזעקות, הבין מיד שעומדים להקפיץ אותו. רגע אחר כך קיבל הודעה להגיע ליחידה. אימו מספרת: "הוא הלך בחיוך, מוכן להגן על האנשים. זאת הייתה מטרתו היחידה - לשמור על האזרחים. לא היה פחד בעיניו". יחד עם חברי הצוות שלו, יצא לכיוון שדרות. כבר בתחילת דרכם נתקלו בשלושה מחבלים וחיסלו אותם. משם המשיך הכוח אל קיבוץ בארי. מטרים ספורים אחרי שער הכניסה לקיבוץ, נתקלו במארב של מחבלים שהמתינו בין השיחים. מולוגטה ושאר חברי הצוות ניהלו מולם קרב קשה והצליחו לחסל עשרות מהם. בשלב מסוים נורו שני טילי RPG לעבר הג'יפים. מולוגטה נהרג, ואיתו שישה לוחמים נוספים. רק אחד משמונת חברי הצוות שרד את המתקפה.
סמל ראשון מולוגטה גדיף נפל בקרב ב-7.10.2023. בן 29 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
"את מולו בני היקר ילדתי בגיל ארבע-עשרה, הוא בני הבכור", כתבה אימו, בלאינש. "מאותו רגע שמולו הגיע לעולם הכרתי אושר מהו, חיי טובים בהרבה מאז שהוא נכנס לחיי. הוא לא רק הבן שלי, הוא אחי, הוא החבר הכי טוב שלי והוא אבא ואימא שלי. עשרים ותשע שנים שבהן הייתי מאושרת ממנו... הקשר שלי ושל מולו מיוחד, אנחנו ממש כמו שני חברים טובים. היינו מדברים על הכול, דברים שרק שנינו יודעים ומספרים... אני מעריצה ואוהבת מאוד את בני היקר מולוגטה... ואני רוצה שכולם ידעו, כל עם ישראל, שהוא נפל בשביל להגן על מדינת ישראל, בשביל האזרחים היקרים, בשביל שאנחנו נוכל לחיות פה בשלום, באחדות ובאהבה".
אחיו כתבו: "מולו, מאז שהוא היה ילד ועד עכשיו, תמיד דאג לאחרים ורק אחר כך לעצמו. אין לנו מילים בכדי לתאר מה שהוא היה. תמיד היה עוזר, לא הייתה לו טיפת רוע, היה איש שאוהב שלום, אהב לצחוק, אהב את החיים שלו, תמיד מעריך מה שיש לו, חברותי לאנשים, טוב לב, אבא מדהים, בעל מושלם, אח ובן למופת. קשה להסביר עד כמה זה קשה שלא תהיה פה יותר. שלא יהיה את העצות והצחוקים שלך, והטיולים שכל כך אהבת! ...מבטיחים לך שאנחנו נישאר מאוחדים כמו שאתה אהבת ורצית שנהיה תמיד, ובכל מקום ובכל הזדמנות אנחנו ננציח אותך לעד ובחיים לא נשכח אותך. תמיד תשאיר אותנו עם ראש מורם, אנחנו גאים בך על כל מה שהיית".
״מולו הוא בן אדם שאי אפשר להגדיר במילים את כל מה שהוא", כתבה אחותו טרועלם, "צריך להכיר אותו כדי לדעת כמה מיוחד הוא היה וכמה כיף שיש אנשים כאלה טובים. הוא היה פשוט עם לב טהור, היה עושה הכול מאהבה. בן אדם שהיה חושב תמיד על האחר ותמיד רוצה רק לעזור. היה פשוט טוב, בלי רעש וצלצולים".
טלי אשתו כתבה: "אהוב שלי. שבע וחצי שנים שאנחנו ביחד ובשנים האלה לא נפרדנו לרגע, לא היה יום שלא דיברנו. ולחשוב שאני לא אראה ואשמע את הקול שלך יותר זה משהו שאני לא יכולה לקבל אותו. בשנים האלה תכננו לנו את החיים שלנו להתחתן, לקנות דירה, להביא ילדים ולהזדקן יחד. מה נעשה שה׳ רוצה אותך יותר קרוב אליו כמו שאני רוצה אותך איתי? אני לא יודעת איך אני אתמודד עם החוסר שלך. כל בוקר אני קמה ואין לי הודעה 'בוקר טוב חיימשלי, שיהיה לך יום מושלם'. נהגת לשלוח לי הודעות כל בוקר ועכשיו אני קמה לעוד בקרים של התמודדות שאתה לא פה יותר, עדיין לא מעכלת שלא יהיה לי אותך, לא יהיה לי את הבעל והחבר הכי טוב שלי. חיימשלי, נפלה בחלקי הזכות להכיר בחור צנוע, חייכן, אוהב, חברותי, מלח הארץ, עוזר, דואג, בחור עם לב טהור, תמיד שם למי שצריך אותו. גיבור שלי, תמיד רצית להיות לוחם להגן על המדינה שלנו, איך היית אומר לי: 'טלי אם כל אחד יגיד שלא רוצה להיות שוטר או חייל מי יגן על המדינה' ...אתה ועוד אלפים נלחמתם כדי להגן על המדינה ואזרחיה והקרבתם את חייכים בשבילנו.
אהוב שלי, עוד יבוא יום וניפגש, בבוא המשיח שתהיה הגאולה ותהיה תחיית המתים ניפגש. עד אז שמור אלינו מלמעלה. אוהבת אותך לנצח נצחים".
"אומרים שה' לוקח את הטובים אבל לא הבנתי עד כמה", כתב חבר מהצבא. "את מי שמכונה אצלנו הנסיך של הצוות, השקט, הביישן, איש העשייה האמיתי, הכי מקצועי, הכי מחויך. זה שקורא אותך עם העיניים ויודע בדיוק מה אתה צריך, שתמיד נרתם לכל מה שרק תבקש ממנו. גיבור ולוחם היית מהרגע בו נולדת עד הנשימה האחרונה שלך... אני מבטיח לך אחי היקר שמסע חיי הצוות יהיה מפה להשריש את הערכים שלך בנוער, בחברים, ובכל אדם בדרך שנפגוש...".
"אח יקר שלי", כתב מלקמו, הגיס של טלי, "...לימדת אותי מה זה נתינה, מה זה להיות בנאדם טוב ולחיות את הרגע. היית גיבור ותישאר גיבור בשבילי ובשביל כל העם".
מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון