דרור אלטון - דף הנצחה

דרור אלטון, בנם של רותי ואברהם ואחיהם הצעיר של עמרי ויובל. נולד ביום ג' באלול תשנ"ד (9.8.1994) ביישוב הקהילתי צורית, במועצה האזורית משגב.

דרור, היה תינוק זהוב, מלא חיוניות, עם עיניים ענקיות, מחייכות וסקרניות, וכשמו כן הוא – הוויה של חופש, טבע ואהבה. בזמן שחבריו התינוקות ישבו בעגלול, הוא ישב בגינה ושיחק בבוץ, באבנים ובעלים; מאוחר יותר, אחז בפטיש ודפק מסמרים לגזע עץ. מגיל צעיר נטש את המנשא, וחרש ברגל עם משפחתו את שבילי הארץ. עשה תמיד הכול בדרך שלו, ולא נתן לאף מחסום לעצור אותו. "כבר כפעוט," סיפרה אימו, "דרור ניצל כל הזדמנות של דלת שלא ננעלה כדי לחמוק החוצה. באחת הפעמים הגיע הביתה מהגן באופן עצמאי, טיפס על כיסא ונכנס מהחלון. 'את לא תחליטי עליי' היה אחד המשפטים הראשונים שאמר."

בבית הספר היסודי "הר גילון", וגם אחר כך, ב"בית הספר העל יסודי משגב", בלט דרור כמנהיג טבעי. לכל אורך שנותיו היה מוקף חברים טובים שאהב, ולכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא האדם החשוב ביותר בעולם. חבר שגדל עימו, כתב: "תמיד הערצתי אותך. אדם אצילי, ציוני, ערכי. היית מלח הארץ. תמיד הסתכלנו עליך בגאווה ביישוב ורצינו להיות כמוך."
דרור אהב כדורגל ושיחק מגיל צעיר, ובעונת המשחקים 2009/10 שיחק במדי קבוצת "הפועל עירוני כרמיאל" של דרג הנוער. גם באתלטיקה קלה הצטיין, והשתייך לנבחרת הבית-ספרית. אבל המעניינת מכול הייתה משיכתו לריקוד; דרור הצטרף ללהקות המחול של מועצת משגב, רקד ריקודים סלוניים ואפילו לקח שיעורי בלט. "אלטון, כך קראנו לו," כתבה מנהלת בית הספר למחול ולהקות משגב, "היה נער רחב כתפיים, חזק, עם רגליים של כדורגלן, והתעקש להיות רקדן מעולה. מהרגע שהכרנו אותו כולנו התאהבנו בו, מקטן ועד גדול. היה לו קסם אחר. מיוחד. חיוך שובה לב, נדיבות ונימוס, תמיד אופטימי, באנרגיות טובות, דעתן, רודף צדק, אנרגטי וחרוץ בצורה יוצאת דופן, תמיד עזר והתנדב לכל דבר. במסירות המיוחדת לו, עבד שעות כדי להשלים את החסר, התעקש להראות לכולנו שהוא מסוגל, כמו שרק דרור יודע. והוא הצליח. הוא הפך להיות דמות כל כך משמעותית וקרובה לכולנו; חבר לגוף, לתנועה ולנפש." דרור הגיע ללהקה הייצוגית, הופיע על במות בכל רחבי הארץ, ואף נמנה עם שתי משלחות מחול שיצאו לחו"ל.

ציונות, שירות משמעותי בצבא והגנה על המולדת והמשפחה לא היו לתפיסתו רק מילים. דרור חלם לשרת בסיירת עילית, אך למגינת ליבו, ליקוי רפואי שהתגלה באוזנו הפחית את דרגת כשירותו והרחיק את החלום. דרור ניסה להיאבק בהחלטה בכל דרך אפשרית, ולבסוף השלים עימה ואמר, "אעשה את הטוב ביותר שאני יכול בכל מקום."
עם גיוסו לצה"ל, במרץ 2013, הוצב בחיל ההנדסה הקרבית והחל את מסלול ההכשרה המשלב לוחמת חי"ר עם תחום ההנדסה. כבר למן ההתחלה משך את תשומת לב המפקדים באישיותו, בערכיו, בכישוריו ובביצועיו. היה אהוב על החברים, ותעודות ההצטיינות שצבר העידו כי שימש להם דוגמה ומופת. דרור יצא לקורס מפקדים והחל את שלב ההכנה לקצונה, אך אז החל מבצע "צוק איתן". הוא סופח לצוערי ההשלמה החיילית של הנדסה לנגמ"ש סמ"פ, נכנס איתם ללחימה בעזה ולקח בה חלק משמעותי.
בסוף המבצע המשיך לקורס קצינים, וחזר לגדוד כמפקד מחלקה רובאית. לאור הצטיינותו, מונה למפקד מחלקת הסיור של הגדוד – חוד החנית של גדוד ההנדסה. בין היתר פיקד על המחלקה במשימת גילוי מנהרות והשמדתן בעוטף עזה ועל כך קיבל תעודת הצטיינות ממפקד החטיבה.
גם לאחר שחרורו מצה"ל, המשיך לעמוד בקשר עם כל חייליו. 
את כליל, הכיר דרור עוד בחטיבת הביניים. "ישבנו בכיתה אחד ליד השנייה עד סוף כתה י"ב," סיפרה, "אהבתי ואוהב את דרור כל חיי באופן שלא ניתן להסביר. אני יודעת שבעוד לא הרבה זמן יחשבו שאני עושה 'אידיאליזציה' למי שהוא היה, וזה לא נכון, דרור באמת היה משהו מיוחד. חברים שלנו תמיד היו צוחקים ואומרים שהוא גורם להם להראות לא טוב מול בנות הזוג שלהם. הוא היה בן הזוג שאיחלתי לכל אחת."
אחרי הצבא, דרור וכליל נסעו לטנזניה לטפס על הקילימנג'רו, יחד כבשו פסגות בסין, ובהגיעם לנפאל, דרור טיפס לפסגת ה"איילנד-פיק", כולל טיפוס מסוכן על קרחון לגובה 6,189 מטר. 
כשחזרו לארץ, חיפש עבודה שתהלום את עוצמותיו, את הכשרתו וניסיונו כקצין הנדסה קרבית ואת רצונו להמשיך לתרום למדינה בתחום הביטחון, והבין כי הימ"מ – היא המקום הנכון ביותר עבורו. דרור התגייס למשטרת ישראל בינואר 2019, ולאחר אימונים ומיונים קשים החל את ההכשרה המפרכת ואת דרכו ביחידת העילית ימ"מ כלוחם. דרור הוכיח לחבריו הלכה למעשה שייכנס לכל סימטה בכל מחנה פליטים כדי להציל את חבריו ליחידה. במהלך שירותו השתתף במאות פעילויות מיוחדות ועלומות אשר סיכלו פיגועים רבים. 
באוגוסט 2020, אחרי 12 שנות זוגיות נישאו דרור וכליל ב"חתונת קורונה" קטנטנה וקסומה שהתקיימה על חוף הים בשקיעה. "החתונה הייתה סיומו של תהליך עמוק שעברנו יחד עם הרבה שחיתנה אותנו. תהליך שבו יצרנו לעצמנו בדמיון את הבית שיהיה לנו, את החינוך שנרצה להעניק לילדים שלנו, את הזוגיות שתהיה לנו, את הבית היהודי שיהיה בדרך שלנו, ואת כל אלו גם תיעדנו בכתובה שאליה נוכל לחזור. היום הכתובה הזאת היא הצוואה של דרור אלי."

חייו של דרור היו מלאים וגדושים; בין פעילות מבצעית לאימון, למד לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן, בישל ארוחות גורמה, גלש סקי, עסק בנדל"ן וביצירת הכנסה פסיבית כדי לדאוג לעתיד; גידל למופת את זאוס, כלבו האהוב, ונהנה לטייל עימו בשדות המושב שבו התמקמו.
במשפחתו הגרעינית, היה דרור עמוד התווך והדמות המלכדת. "בשנים האחרונות," כתבו, "לא היה ספק שדרור אומנם האח הצעיר, אך לא הקטן – לא בגודל ובחוזק, וגם לא בכך שהיה הדבק של שלישיית האחים. הוא היה האח, הבן, בן הזוג והחבר עם החיוך הגדול והחיבוק שמעלים את כל הצרות." המשפחה והחברים ידעו שדרור תמיד יהיה שם בשבילם, והוא אכן היה הרוח החיה, מי שיזם בילויים משותפים, זה שהגיע לכל חתונה גם אם היה חולה או עייף לאחר לילה של פעילות אינטנסיבית ומי שהרים על הכתפיים את החתן והכלה. 
כשכליל נשאה ברחמה את בנם הבכור, החל להאזין לפודקאסטים וקרא על היריון ולידה וגידול תינוקות כדי להיות האבא הכי טוב שאפשר. במארס 2023 נולד ארז, שנראה כמו כפיל קטן שלו, ודרור לא ידע את נפשו מרוב אושר. סיפרה כליל, "היה לו חיבור מהמם עם ארז. כשלא הצלחתי להבין למה ארז בוכה דרור לקח אותו על הידיים והרגיש מה מפריע לו." בחצי שנה שהייתה לדרור להיות אבא, הוא הספיק לבלות כל רגע שהיה יכול עם ארז ולהטביע בו את חותמו. לטעת בו את האמונה שהוא יכול לעשות הכול ושהוא התינוק והאדם הכי אהוב בעולם.
בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. 
מיד לאחר קבלת הידיעות הראשונות על חדירת מחבלים ליישובי עוטף עזה, הוקפץ דרור עם צוות לוחמי הימ"מ לצומת שער הנגב. דרור וחבריו לחמו בגבורה ועצרו בגופם את המחבלים מלנוע צפונה ולפגוע באזרחים. דרור אף הצליח לנטרל בידיים חשופות מטען נפץ גדול ממדים בטרם נפל. הקרב על האזור, ובמרכזו העיר שדרות, הסתיים כעבור יומיים, עם טיהור העיר ממחבלים.
רב-סמל ראשון דרור אלטון נפל בקרב מול מחבלי חמאס בצומת שער הנגב ב-7.10.2023. בן 29 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין שבמשגב. הותיר אחריו רעיה, בן, הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
כתבו בני המשפחה: "'אני בא, אחי'. לא משנה אם זה בשביל לשבת לכוס בירה או בשביל לעזור לחבר להעביר דירה, דרור תמיד היה מגיע. תמיד עם כתפיים קצת יותר רחבות משל כולם, עם מוטיבציה לטפס כל הר ועם חיבוק וחיוך ענקיים. דרור היה לוחם ימ"מ וגיבור, אבל הרבה לפני כן הוא היה אדם חד פעמי. בן, אח, נכד, חבר, בן זוג, גיס, מפקד, אח לנשק ואבא – לחצי שנה קצרה ומלאת אהבה."
ספד לו חברו לצוות: "דרור, סיפור נפילתך הוא הרואי לאין שיעור. קפצת בכוח ראשון שיצא מהיחידה להגיב לאירוע הטרור הכי קשה שהיה במדינה, ללא פחד, גיבור כארי. נתקלתם בקבוצה של עשרות מחבלים, זיהית מטען גדול ממדים שמאיים על הכוח, צעקת 'מטען' והסתערת מייד לנטרל אותו בידיים חשופות על מנת להציל את האחים שלך לנשק. אחרי שהצלחת נפלת בקרב כגיבור ישראל. בסמל הצוות שלנו יש אייל משולב עם אריה, אתה היית האריה."


מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על-ידי משרד הביטחון