אילי גמזו - דף הנצחה

בנם של אליזה ושמואל. נולד ביום י"ד בחשוון תשס"ג (20.10.2002) בבית החולים קפלן בעיר רחובות. אח צעיר לליאל (יואל) ואח גדול לליעם (אהרון).
אילי גדל באשדוד, וכשהיה בן ארבע עבר עם משפחתו לבסיס חיל האוויר "תל נוף", שבו שירת אביו בצבא קבע. למד בבית הספר היסודי "בראשית" במושב בית אלעזרי הסמוך. כשהיה בן שתים-עשרה חזרה המשפחה לאשדוד, ושם השלים את לימודיו בבית הספר היסודי "קשת". את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון סיים בבית הספר "מקיף ט'" בעיר, במגמת הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים. היה תלמיד מצטיין, חרוץ ואהוב על המורים והתלמידים.
אילי היה נער ערכי, טוב לב ואוהב אדם. התאפיין ברגישות רבה לאחר, ותמיד דאג לשלום הסובבים אותו ועזר להם. כיבד את הוריו, אהב את שני אחיו והיה מסור מאוד למשפחתו הקרובה והרחוקה. בלט בכישוריו החברתיים: היה מוקף חברים רבים, שאהבו אותו וביקשו את חברתו, ראה את הצדדים החיוביים בכל אדם, וידע לקבל את השונה. ניחן בשמחת חיים, חיוך רחב וצחוק מתגלגל. אהב לשיר ולרקוד, ואף צפה בהופעות רבות של זמרים ישראלים. בחשבון האינסטגרם שלו כתב את המשפט שהנחה אותו במהלך חייו: "חייכו, כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך". נהנה לטייל בארץ, לאורכה ולרוחבה, היה נאמן למדינה והאמין בזכותו להגן עליה.
אהב מאוד כדורגל, כשחקן פעיל וגם ביציע האוהדים. בתיכון שיחק שלוש שנים במועדון הכדורגל "מכבי עירוני אשדוד", השתתף בעשרות משחקים בליגת הנערים ובליגת הנוער בשנים 2017–2020, ואף זכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות ברציפות. היה אוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" וקבוצת "ברצלונה" הספרדית. ב-2017 טס לברצלונה כדי לצפות בקבוצה המקומית מנצחת את "פריז סן ז'רמן" בליגת האלופות.
במהלך לימודיו בתיכון התעניין בעיצוב תספורות ונרשם לקורס סַפָּרוּת במכללת "סרג'יו" לעיצוב שיער בראשון לציון. בסיום הקורס נהג לספר את בני המשפחה והחברים.
אחרי י"ב שנות לימוד אילי המשיך לכיתה י"ג, ואף סיים אותה בהצלחה, אך במקום ללמוד שנה נוספת ולהשתלב עם גיוסו במערך הטכני של חיל האוויר, בחר בשירות צבאי כלוחם.
ביום 12.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 890 ("אפעה") של חטיבת הצנחנים. אהב את השירות הצבאי, היה חייל מצטיין בכל שלב בהכשרתו ולאורך שירותו, וזכה להערכת מפקדיו. כבר בטקס ההשבעה קיבל את תג היחידה ממפקדו הישיר, ולאחר מכן בטקס הענקת הכומתה האדומה בגבעת התחמושת בירושלים, קיבל את כומתת המפקד, שניתנת על פי הנוהג לחייל המצטיין. חבריו לצוות תיארו אותו כאדם בעל לב רחב, שידע לשמח בזמנים קשים, הקדיש תשומת לב לכל מי שקשה לו, ותמיד ניסה לעזור. כמו כן ציינו את הסדר והארגון שאפיינו אותו.
עם סיום ההכשרה עבר לשרת כמפקד כיתה בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של חטיבת הצנחנים, בצפון הנגב, והשתלב בצוות הפיקוד. הודות לכישוריו הספורטיביים, ורצונו לקדם את פקודיו, נהג לסייע להם בשיפור הכושר הגופני לקראת מבדק הכושר הצה"לי, "בוחן בר-אור". כמו כן, תמך בסתר בחיילים בודדים שנזקקו לעזרה.
כאדם מאורגן, שידע להשפיע על מהלך חייו ולעמוד על עקרונותיו, הקדיש מחשבה גם למעשיו אחרי השחרור מהצבא: תכנן לצאת לטיול הגדול, ולאחר מכן ללמוד באוניברסיטה הנדסת חשמל או אדריכלות.
בתחילת שנת תשפ"ד, במהלך החגים, תגבר קו בראש הנקרה שבצפון, ובשמחת תורה יצא לחופשה בביתו באשדוד.
בבוקר 7.10 התעורר אילי עם האזעקות הראשונות בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה על מוקדים רבים במדינה, ובהם אשדוד שבה גר. הוא נכנס לממ"ד, יצר קשר עם מפקד הפלוגה, וביקש ממנו לאסוף אותו ברכבו. לפני שיצא מהבית, נפרד מהוריו ואחיו ואמר להם: "נשבעתי אמונים למדינת ישראל לפני שנתיים וחודשיים, ואני הולך לקיים את השבועה ולהגן על המדינה. אימא, אל תבכי עליי".
אילי ומפקדו נסעו לאזור קיבוץ ברור חיל, קיבלו את הציוד ללחימה, עברו ליד העיר שדרות והמשיכו עם כוח של כמה לוחמי צנחנים לכיוון צומת יד מרדכי. סמוך לשעה 12:00 איתר הכוח שלושה אזרחים מקבוצת ריצה משדרות, שני גברים ואישה, שנקלעו לירי הרקטות והסתתרו בצומת מאחורי קיר מגן מבטון. לאחר שהנחה את אילי ושני לוחמים נוספים להישאר בעמדה כדי להגן על שלושת הרצים ולאבטח את הצומת, יצא המפקד עם כוח של שלושה לוחמים מתוך מטרה לחתור למגע עם המחבלים הרבים שפשטו על האזור.
כעבור כעשרים דקות איגפה את קיר המגן שבצומת חוליה של שישה מחבלים, ובמקום התפתח קרב יריות קשה וארוך, שבמהלכו זרקו המחבלים רימונים, והצנחנים השיבו אש לעברם. אילי נלחם בגבורה עילאית כדי להגן על האזרחים שאיתם, עד שנהרג מאש המחבלים.
בקרב נהרג גם סמל ראשון איתי אליהו מרציאנו והלוחם השלישי נפצע. שניים מהאזרחים נהרגו.
על אחד המחבלים שחוסלו בהיתקלות נמצאה מפת קיבוץ יד מרדכי, שהעידה על כוונת החוליה לתקוף את הקיבוץ. בנופלו מנע אילי את כניסת חוליית המחבלים לקיבוץ ובלם את המשך המתקפה ביישובים הסמוכים.
סמל ראשון אילי גמזו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
מסע בן שישה ימים, שקיימו תלמידי כיתות י"א-י"ב בתיכון "מקיף ט'" באשדוד בינואר 2025, הוקדש לזכרם של אילי ורב-סרן טל פשבילסקי שאולוב, שני נופלים בוגרי בית הספר. בין הצועדים היה גם ליעם, אחיו הצעיר של אילי, תלמיד כיתה י"א, ואימו סיפרה על האירוע: "אני מרגישה כאילו אילי צועד איתם".

במועדון הכדורגל מכבי עירוני אשדוד החליטו לקרוא את שם קבוצת הנוער על שמו – מכבי עירוני אילי אשדוד.
הוקמה עמדת הנחת תפילין על שם אילי, והמשפחה החליטה על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.
בצומת יד מרדכי, בנקודה שבה נפל אילי, נמצא קיר גרפיטי שעליו צוירה דמותו עם כומתת צנחן, ולצידו צוירו השלושה שנהרגו איתו.
באינסטגרם הוקם לזכרו הדף remember_ilay_gamzo.

(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)