נבו ארד - דף הנצחה

נבו נולד בג' בתשרי תשנ"ט (22.09.98).  
בילדותו התגורר  באשקלון ולימים עבר עם משפחתו לקיבוץ סעד.

לאחר שירותו הצבאי כלוחם בנח"ל, טס להונגריה לעבודת אבטחה עם חבריו ובזמן זה טייל רבות באירופה.

בתחילת הקורונה שב לארץ, עבר להתגורר בקיבוץ כנרת ולמד במכללה האקדמית כנרת הנדסת תעשיות מים.
נבו נחשב לתלמיד מבריק ואף קיבל תעודת מצטיין נשיא בשנה ג' בלימודיו. הצטיינות שאותה לא זכה לקבל, היות ונרצח...

נבו, למרות השגיו הרבים, נותר עניו וצנוע. היה אדם חכם, בעל ידע רב, אדם של אנשים. 
הוא נהנה ללמד את עצמו דברים חדשים ולחקור את הסביבה. 
הוא אהב מאוד את החיים, אהב מסיבות וטבע, מילדות נמשך לטבע, לסביבה, מיחזור וקיימות.
 
נבו היה  גבוה. בשנה א', כאשר כל אחד נדרש להציג את עצמו, הוא הציג כך: "193 סנטימטרים של סנטימנטים".

חבריו מספרים שתמיד ידע לתת את המילה הטובה, העצה הנכונה, והיה לו כישרון מיוחד להקשבה ולהכלה. 
חבריו הגדירו אותו כ"מגדלור ערכי", כאדם שכולם סביבו, אך נתן לכל אחד את התחושה שהוא איתו.

לאחר הירצחו נמצא שיר שכתב ובעקבות הירצחו קיבל השיר משמעות מצמררת:
כל יצור הוא סלע
כל אדם עולם
כל בדידות היא דרך
וכל מכשול סימן.
כל קירוב לבבות הוא אבן,
כל הבעת אהבה היא חמצן
כל אמירה טובה היא מלט 
וכל חשבון נפש אדריכל.
ואז כשמגיעה סגירת המעגל -
שעולות כתוביות הסיום
ומוקרנת בפנייך האוטוביוגרפיה 
של סיפור חייך.
בשיא האותנטיות,
תחת הפרספקטיבה הצלולה
ביותר,
נגלית לפניך, פאקינג טירה!

בין חפציו האישיים נמצא גם פנקס שבו כתב משימות לטווח הרחוק. בין המשימות כתב נבו: "להוקיר תודה."
זה מתמצת את האדם שהיה בחייו.

בערב שישי של שמחת תורה יצא נבו עם חבריו לחגוג בפסטיבל הנובה. בבוקר עם שמיעת האזעקות, הוריו של נבו יצרו איתו קשר והוא סיפר שהם נוסעים חזרה לבית ותקועים בפקק. נבו הוכרז כנעדר ולאחר כשבוע נמצאה גופתו. 
נבו נרצח בכב' תשרי תשפ"ג 7.10.23. 
חייו נגדעו באיבם, כאשר רקד וחגג את חייו.

בן 25 בלבד היה במותו. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ובת זוג.
הלוואי ונלמד מנבו ונזכה להיות מגדלור של ערכים והכרת תודה. 
יהי זכרו ברוך!