אריה שלמה צירינג - דף הנצחה

בן בכור של דבי ומארק צירינג. נולד בירושלים ביום י"א בתשרי תשנ"ז (24.9.1996), אח לאלי, יונתן וטל.
אריה גדל והתחנך ברעננה, שם למד בבית הספר היסודי ממ"ד אריאל, אחר כך המשיך לתיכון עירוני דתי ע"ש רועי קליין. אריה היה ילד שמח, מלא צחוק, עם חיוך רחב וכובש. ילדותו ברעננה הייתה מאושרת. מרתף הבית התמלא במגדלים וערים שהוא בנה מקוביות, מאבני "לגו" ומפליימוביל. אריה אהב לצפות שוב ושוב בסרטים מצחיקים, וצחק יחד עם אחיו כשניסו לחקות אותן.
אריה היה ספורטאי ואתלט מצטיין, אוהד מסור של קבוצת הבייסבול מבוסטון "רד סוקס" ושל קבוצות הכדורסל ה"סלטיקס" וכמובן גם "מכבי תל אביב". אריה שיחק כדורסל, בייסבול וכדורגל, אך כבר בגיל צעיר בחר להתרכז בכדורסל, השקיע שעות רבות באימונים ופיתח את מיומנויותיו. הוא שיחק בקבוצת "אליצור רעננה" מכיתה ד׳ ועד סוף התיכון, הצטיין בכדורסל והוכר בעקביות כאחד השחקנים החזקים והמוכשרים בקבוצה. אך מה שעשה אותו אהוב באמת הייתה הצניעות שלו, מעולם לא חיפש להיות במרכז העניינים, ולא נתן להצלחותיו לעלות לו לראש.
כישורי ההנהגה הטבעיים של אריה ניכרו כבר מגיל צעיר. אחיו יונתן ספד: "כל ילדי השכונה אהבו אותך. היית דמות אהובה על כולם. בבית כנסת ארגנת משחקי הדגל ושוטרים וגנבים. בשבתות אחר הצהריים לקחת אותי ואת החברים שלי לפארק לשחק בייסבול. היית מארגן את הקבוצות, וזורק לכולם לחבוט. כל הילדים בשכונה העריצו אותך ואני ביניהם".
קשר קרוב שרר בינו ובין הוריו ואֶחיו. בבית משפחת צירינג בילו שפע שבתות וחגים שמחים ביחד. בכל שנה היה אריה הוא שבנה את הסוכה המשפחתית, ותמיד חיפש את הדרך היעילה ביותר לנצל את הפרגולה. בכל חול המועד יצאו יחד לטיולים ברחבי הארץ, חוויות שהטמיעו באריה אהבה עמוקה לארץ ישראל. כשבגר, המשיך את המסורת וארגן טיולי אחים לחיזוק הקשר ביניהם ולהמשיך להכיר את הארץ האהובה עליו.
לאריה הייתה שמחת חיים רבה, שסחפה את כל הסובבים אותו. הוא היה ילד שובב, "שטותניק". המוזיקה והריקוד היו חלק בלתי נפרד מנפשו. במוצאי שבת היה מפעיל את הרמקול במטבח, משמיע בקול רם את שירי חנן בן ארי או את השיר "רבי נחמן", והמשפחה כולה הייתה רוקדת יחד תוך כדי סידור המטבח. "כשרקדת, הורדת את כל המסכות", תיאר אחיו, יונתן.
הלימודים לא היו קלים עבור אריה, אך עם הזמן הבין שהשקעה בלימודים תניב הישגים גבוהים, וכך אכן התקדם והצליח, עם הרבה מאוד עבודה קשה. אריה בחר ללמוד במגמת פיזיקה, ובכיתה י״ב הסתגר בחדרו במשך שעות, כיסה את חלונותיו ומראותיו בנוסחאות, ובחודשיים הצליח ללמוד את כל חומר השנה, ובסופו של דבר עבר את הבגרות בהצלחה.
לצד כל אלה, היה לאריה צד יצירתי ואמנותי. בילדותו היה בחוג אומנות שבו הוא שרטט סקיצות ובנה דגמים של אצטדיוני ספורט. הוא צייר, לפעמים בצבעים למרות שהיה עיוור צבעים. בציוריו ירד לפרטים הקטנים ביותר בסבלנות רבה.
את הקיצים היה מבלה במחנה בני עקיבא "סטון" בארצות הברית. המחנה היה משמעותי במיוחד עבורו, תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך, העמיק את תחושת הציונות שלו ונתן לו הזדמנויות ראשונות לשמש כמחנך וכמודל לחיקוי.
אריה היה בעל מודעות עצמית עמוקה, והבין מה הכי מתאים לו. עם סיום לימודיו בתיכון, הבין שלשבת כל היום בישיבה יהיה קשה לו, ושהוא יצליח יותר במסגרת מכינה המשלבת עבודה פיזית עם לימוד תורה. הוא בחר במכינת יונתן בקיבוץ עלומים, שם אהב מאוד את השילוב של תורה ועבודה. לאחר מספר חודשים הרגיש מוכן לשנות כיוון ועבר לישיבת מעלה גלבוע. אריה הגיע לישיבה ללא חודשי לימוד הגמרא הרבים שצברו חבריו, אך השתתף בכל שיעור, ספג את האווירה ואת השיעורים המגוונים. שתי המסגרות התאימו לו היטב, ובאמצעות היכרות עצמית הוא יצר לעצמו נתיב ייחודי, שממנו הפיק תועלת עמוקה משתי החוויות.
אריה הרבה להרהר בא-לוהים ובדת. לאחר מותו מצאה משפחתו מחברת ובה רשומות בנושאים רבים הקשורים לאמונה ולקיום מצוות. בתחילת המחברת כתב: "אני מאמין באמונה שלמה בעם ובקב"ה. יש מישהו שדואג לנו מלמעלה, ואני לא צריך להוכיח את זה. לא מרגיש את הצורך".
גישתו לדת הייתה עמוקה, אישית וייחודית. במחברת הוא מנסח את מחשבותיו על נושאים רבים, על תפילה, כיצד לבחור דמות ממנה ניתן לבקש עצה ("עשה לך רב") צדקה, חסד (התנדבות), כיבוד הורים ואחים.
ביחס ל"מודה אני" היומי, כתב שיש בכך ביטוי להודיה, מחשבה על מה שעשה טוב, ועל מה שניתן לשפר. לגבי תפילת העמידה, כתב שהיא נוגעת בנושאים חשובים רבים, אך מעל הכול, ברפואה. חבר קרוב של המשפחה לקה בשבץ כשאריה היה ילד, ובפתק קטן שנמצא במחזור שבו השתמש בראש השנה באותה שנה בה נפל, הופיעה תפילה לרפואה ובראש הרשימה היה השם של אותו האדם.
ביום 27.7.2016 התגייס לצה"ל ל"שייטת 13", יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. כעבור כחצי שנה גויס ליחידת הכלבנים "עוקץ". אריה הצטרף לצוות פילוס ובתום מסלול ההכשרה הוסמך לתפקיד לוחם תקיפה. במסגרת תפקידו שיתף פעולה עם יחידות מיוחדות, ואף יצא פעמים לאימון משותף עם הקומנדו הימי האמריקני. הוא התגאה בהיותו לוחם, מצא משמעות רבה ושליחות בתפקידו וחש שביעות רצון מהשירות.
לאחר ההכשרה יצא לקורס מדריכים, בתום שירות החובה המשיך אריה לשירות קבע, ורק אז ביקש לצאת לקורס קצינים. אביו הסביר את הבקשה החריגה בכך שבשל הביישנות שאפיינה אותו, אריה לא היה בטוח שפיקוד יתאים לו, ורק אחרי שלוש שנות שירות הבשילה בו ההבנה שהדבר אפשרי. בקשתו אושרה, ולאחר שסיים את קורס הקצינים חזר ליחידה כקצין. אריה התחיל כמפק"ץ ואז פיקד על פלגת ההכשרות ולאחר מכן על צוות לוחמים מבצעי.
תפקיד המפק"ץ היה הכי משמעותי עבורו והתפקיד שבו הוא הרגיש שהוא השפיע הכי הרבה. חברו מהיחידה אמר עליו: "אריה היה מפקד בחסד עליון, לא שכח מאיפה הגיע והתחיל, כל משימה שהוריד לפקודיו עשה בעצמו, היווה עבור רבים דמות להערכה ולהערצה. אריה היה נלחם על עקרונותיו על האנשים שמעריך ואוהב, על ארץ ישראל הקדושה ולא בכדי להראות צלקות מלחמה בכדי להשיג את המטרה. וזהו האריה הצנוע האלגנטי הבלתי מנוצח".
בפברואר 2022 יצא לקורס מפקדי פלוגה, ובסיומו מונה לתפקיד מפקד פלוגת המסלול ביחידת "עוקץ". בתפקיד אריה עשה דבר שלא היה רגיל למ״פ, כשהוא פתח קבוצת ווטסאפ עם למעלה ממאתיים הורים. סיום המסלול היה במרץ 2023.
תפקידו הבא של אריה היה מפקד פלגת תקיפה.
לאורך כל השירות, בתקופת ההכשרה, בהיותו לוחם ובהמשך כמפקד, שימש אריה דוגמה לסובבים אותו, בלט במקצועיותו. במנהיגות שקטה ומיוחדת סחף אחריו את כל מי שהיה סביבו, עמד על שלו, ידע לפרוץ גבולות ומכשולים, דחף קדימה, חתר למגע והכיר בגודל האחריות המוטלת עליו. את משימותיו ביצע ברצינות ומתוך דחף לעבודה קשה, מעולם לא התלונן, ואף כשסבל מפציעה, המשיך לתפקד ולא ויתר לעצמו.
אריה האמין שחוסן נפשי ותחושת מסוגלות הם הכרחיים להכשרת לוחמים מעולים, ולכן זימן לחייליו אתגרים, אך בד בבד דרש מעצמו אנושיות, ופקודיו, בין שהיו לוחמים או חיילים בתפקידים אחרים זכו ממנו לרגישות ולתמיכה, העריכו אותו וסמכו עליו, והוא נגע בהם וברבים אחרים ששירתו לצידו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשבת בבוקר התכוון אריה לצאת לבית הכנסת, אך בשיחת טלפון עודכן על המתרחש בדרום. מיד לבש מדים ונסע דרומה לגזרת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, מצא את דרכו למוצב "יפתח" הסמוך לקיבוץ זיקים. מוקדם יותר התקיפו מחבלים את הבסיס, ובהגיעו לזירה הצטרף אריה עם כוח מיחידתו, כוח מגלן וכוח מגדוד "צפע" של חטיבת הצנחנים ולחם בגבורה עד שנפגע מאש מחבלים.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)