דולב אמויאל - דף הנצחה

בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. "דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיית," כתב אביו, "עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לך."
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון". בכיתה י' למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה, שם סיים את שתים-עשרה שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, ועם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. "דולב תמיד היה עם הפנים קדימה," אמרה אימו, "ותמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד."
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו כל הדרך מנתניה. סיפרה אימה של חברתו למשחק: "דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט ומתוק. אם הייתם רואים את הדרך ממגרש הטניס ועד לשכונה שלנו הייתם מבינים איזה פייטר קשוח הוא הולך להיות."
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. "מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה," העידו מכריו. סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה," סיפרו הוריו, "הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר." החברים סיפרו על חבר אמת שתמיד נמצא שם עבורם וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד. "היית לי חבר נפש," כתב אחד מחברי הילדות, "היית לי אח. חברות כזאת לא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול שאני מכיר. היית איתי בעליות וגם במורדות, ותמיד הבטחת שהכול יהיה טוב והכול יהיה בסדר."
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. "היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה," כתבו אוהביו, "להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד."
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי", סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.
באותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר אליהם בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיע אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לפנות פצועים למסוקים. בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש ממוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה.
דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו ולאימו "אבא/אימא אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור [אחיו], אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח.
על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
דולב מונצח בחטיבת גולני ובגדוד באירועים שונים. מורשות קרב נכתבו על שמו, רכב "הפנתר" שבו נהרג שוקם והוסב על שמו בט"ו בשבט תשפ"ד נערך יום נטיעות בבסיס האימונים החטיבתי ובני משפחתו נטעו עץ לזכרו.
בציון יום הולדתו העשרים ושניים של דולב נערכה תהלוכת אופנועים שיצרה שיירה ארוכה ונסעה דרך קו הים שכל כך אהב עם דגלי ארץ ישראל ודגלים שהודפסו במיוחד לזכרו.
מדבקות עם תמונתו מודבקות בכל מקום ואתר, בארץ וגם בעולם.
אתרי אינטרנט הוקמו לזכרו והנצחתו של דולב, בנוסף לזה יצרו המשפחה וחברים דף הנצחה שהוקם ברשתות החברתיות "פייסבוק" ו"אינסטגרם" ובו סרטונים ותמונות מתחנות חייו השונות ועדכונים על אירועים ופעולות. תמונות רבות מופיעות בדף על שמו בפלטפורמת "REMEMBER", ומכל אחת מהן נשקף חיוכו הנצחי והיפה.
נטלי, אשת דודו כתבה שיר להנצחתו של דולב שנקרא "חזור הביתה". השיר הולחן והוקלט ע"י נעמה אופק לוי ויוני אמבר וניתן לצפייה ברשת.
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)