שמעון אלרואי בן שטרית - דף הנצחה

בן הזקונים של איריס ורפאל. נולד ביום י"ט בניסן תשס"ג (21.4.2003) בבית שאן. אחיהן הצעיר של אוריה, יהל ונאורה; אח למחצה לליהיא אסתר.
שמעון אלרואי - שמעון על שם סבו - היה תינוק חייכן, נוח ורגוע שבבואו, לאחר שלוש בנות, מילא את הבית שמחה גדולה ועמד במרכז תשומת הלב. כבן תפנוקים זכה בשלל שמות חיבה וכינויים: "אלקוקי" – כך כונה במשפחה. "חונכת על תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל," כתב האב, "ערכים אלה עיצבו את דמותך ואת אורח חייך והם אלה שהיו אור לרגליך ונר לנתיבותיך."
אלרואי החל את לימודיו בבית החינוך הממלכתי-דתי "נעם נריה" שבעיר הולדתו בית שאן, ומכיתה ד' היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא". בשנים הראשונות תואר כילד שקט וביישן, כמעט נחבא אל הכלים, אך ככל שהתבגר נחשפו מידותיו הרבות, ובהגיעו ל"ישיבת בני עקיבא", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, מצא את מקומו, זקף את קומתו והפך לפרח יפהפה, מוקף חברים – מנהיג בהתהוות. "הוא היה המגנט של החבורה, סיפר אביו. היו לו סיבות טובות לנצל את הכישורים הרבים שלו, את מעמדו כבן של ראש העיר ואת מראהו הכובש, אבל הוא המשיך לשמור על צניעות."
ואמנם, אלרואי התברך במגוון רחב של כישורים וכישרונות ובעושר רוחני. בראש ובראשונה הייתה זו שמיעתו המוזיקלית יוצאת הדופן שאפשרה לו לנגן על האורגן כל שיר שהכיר. כנער צעיר קיבל שיעורי פסנתר בקונסרבטוריון העירוני, ואחר כך לימד את עצמו לנגן בתופים במערכת תופים אלקטרונית שאימו קנתה לו. "מדי פעם," סיפרה האם, "כשתופף, הניח על ראשי אוזניות, וגם מבלי ששמע את השיר ידע לתופף בדיוק בזמן הנכון. כשהתגאיתי בו בפני אחרים היה נבוך. 'די, אימא,' נזף בי, 'מה את מספרת.'" נוכח משיכתו החזקה למוזיקה, נהג להצטרף לתלמידי מגמת המוזיקה ולנגן יחד איתם, אף שלמד במגמה העיונית.
מגיל צעיר בלט בחוכמתו ובידענותו, ביכולתו לנתח מצבים, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות באופן מושכל. אהב לקרוא ולחקור צפונותיהם של נושאים בלתי שגרתיים, כאלה שלא נכללו בתוכנית הלימודים הרגילה; התעניין בפוליטיקה, בסיפורי גבורה ובמורשת קרב, התמצא באקטואליה עכשווית ובשאר נושאים שעל סדר היום והיה בעל ידע כללי רחב. "ילד חכם, נבון ועמוק," תיארו אביו, "סקרן מבטן ומלידה, שואל ומקשה, מתעקש לדעת הכול, גם את הדברים הנסתרים שלא נבין ולא נדע. בוחן דברים מחוץ לקופסה, מאתגר בחשיבה יצירתית ורב-אלוף ב'איפכא מסתברא'."
בשנות הנעורים התחדדו יכולותיו יוצאות הדופן של אלרואי בכל הקשור בתקשורת חזותית, מדיה ודיגיטל – תחומים שתכנן ללמוד בעתיד. המנעד הרחב של כישוריו הטכנולוגיים בשילוב היצירתיות והמעוף, הניבו מבחר מרשים של תוצרים שמהם יצאו נשכרים המשפחה והחברים. אלרואי ידע לערוך סרטונים והפליא להתאים להם מוזיקה; גרפיקאי מחונן שהכין הזמנות לאירועים, ואף סייע לאביו הפוליטיקאי בחשיבה משותפת ובעיצוב מודעות ומסרים.
דמיונו המפותח וכישרונו העיצובי נבעו, בין השאר, מחוש אסתטי משובח. אלרואי היה סטייליסט ממדרגה ראשונה, אלוף הרכישות המדויקות של בגדים ומותגים. לקראת החגים נהג לתכנן יחד עם אימו את מראה השולחן עד הפרט האחרון: הראנר, המפיות, הקישוטים, הפרחים.
אותם חושים בדיוק הפכו את אלרואי גם לבשלן ואופה מצוין, תחביב שאפשר לו לשמח ולפנק את כולם. הוא נהג לבקר במסעדות הנחשבות, ידע לבחור את המנות הכי טובות, ואת הסודות הקולינריים שגילה בחוץ יישם במטבח הביתי, עם הטאץ' המיוחד שלו. כך, בתקופה שבין סיום הלימודים לגיוס לצבא טרח על הכנת ארוחות צהריים כמעט מדי יום ויצר מטעמים, ופעם, במחווה בלתי נשכחת, הכין כמות גדולה של פוקאצ'ות ועבר מבית לבית כדי לחלקן בין אחיותיו ובני ביתן.
הנתינה וההירתמות לכל משימה היו חלק מרכזי באישיותו של אלרואי. חזותו החיצונית שידרה איפוק, אך בתוכו פנימה שכנו לב חם ונשמה ענקית, עדינות רבה וסבלנות, ויכולת לראות את האחר ולחוש את קשייו. בשנות התיכון, הצטרף לתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" הפועלת בקרב צעירים עם צרכים מיוחדים, ובמסגרתה חנך ילד עם תסמונת דאון ויצר איתו קשר מרגש. חבריו העידו כי היה אדם רגיש ומצחיק, נעים הליכות, אבל גם ישיר וכן, הרואה ואומר דברים כהווייתם. הם העריכו את היושרה שלו וידעו שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים. יחד, הרבתה החבורה לבלות במעיינות ובכנרת.
אלרואי אהב מאוד את משפחתו – הקרובה והמורחבת, כיבד את כולם, ובכל הזדמנות ביקר את סבא וסבתא. היה קשור לאימו בקשר עמוק ומיוחד.
אלרואי התגייס לצה"ל ב-29 במארס 2022 והוצב בחיל מערך הגנת הגבולות שבזרוע היבשה. את הטירונות הקרבית, שעבר בעיר הבה"דים, דרומית לבאר שבע, חווה כמאתגרת, אך סיימה כמצטיין, ומפקדו, שהעניק לו את תג הסמל עם הקדשה אישית העיד על התקדמותו המדהימה הן ביכולות והן במוטיבציה.
לאחר הטירונות יצא לקורס לוחמי איסוף שבו הוכשר כמפעיל בלון תצפית ("בלונאי"), והוצב בגדוד 414 – ("נשר") שבמערך הגנת הגבולות – גדוד שלוחמיו עוסקים באיסוף מידע מהותי לצורך ייצור מודיעין איכותי ובנק מטרות.
לקראת הצבתו בעוטף עזה, סייר בין המוצבים, ערך לעצמו רשימת יתרונות וחסרונות, ושמח על שיבוצו במוצב "פגה" הממוקם בחלקה הדרומי של החטיבה הצפונית בעזה. אהב את חבריו לצוות, התגאה ביחידה ובתפקיד, ומילא את כל משימותיו בשלמות.
בסופי השבוע שבהם חזר הביתה, ובעזרת אותה יכולת ארגון מופלאה, מצא זמן להכול ולכולם: עבר בין אחיותיו וביקר את אחייניו. הוא אהב אותם אהבת נפש, היווה בעבורם דמות משמעותית ומדי פעם גם הביא להם הפתעות קטנות; בילה עם החברים ועם בני הדודים, ויותר מכול אהב את ארוחת ליל השבת.
בקיץ 2023, כשהוא כבר בדרגת סמל, חלו שינויים מערכתיים בצה"ל שבעקבותיהם הוחלט להעבירו לבסיס אחר. אלרואי שובץ מחדש בבסיס "נחל עוז", התוודע להווי הקיבוץ והרבה לשלוח למשפחתו תמונות משם. בנחל עוז מצא עצמו כוותיק ומקצועי ונהנה מכל רגע.
בהתקרב הבחירות המוניציפליות שתוכננו לנובמבר 2023, עיצב לאביו מודעה שנשאה את המילים "ביחד ננצח." בראש השנה תשפ"ד יצא הביתה לחופשת חג, נפגש עם בני משפחתו האהובים, וערך שולחן יפהפה ומוקפד, כמיטב המסורת והכישרון.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. 
כשהחלה המתקפה, יצאו אלרואי וחבריו לצוות הבלונאים במוצב "נחל עוז" להגן על אמצעי התצפית, עד שהבינו כי בוצעה חדירה למוצב. מפקד המחלקה סיפר על שיחת הטלפון האחרונה עימו, שבה ביקש הנחיות ונשמע רגוע וקר רוח. זמן קצר לאחר מכן, אבד הקשר עם אלרואי וחבריו.
במשך כשעה וחצי לחמו חמשת הבלונאים מול עשרות מחבלים בקרב פנים מול פנים, והרגו רבים מהם – עד שנפלו בקרב. "אלרואי נלחם כמו אריה," אמר מפקדו. את ההודעה על נפילתו קיבלה משפחתו כעבור ארבעה ימים. עם אלרואי נפלו מפקד הצוות סמל-ראשון נטע ברעם, סמל-ראשון דניאל שפרבר, סמל אמיר איל וסמל שמעון-יוחאי לוגסי.
בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר הורים וארבע אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

אלרואי שנלחם ונפל על הגנת יישובי הדרום והגנת המולדת הונצח במקומות שונים ובדרכים מגוונות. בבית החינוך "נעם נריה" שבבית שאן שופצה כיתה והפכה ל"המטבח של אלרואי", שם לומדים התלמידים אפייה ובישול, מכינים מאכלים לפי מתכונים שאהב ומחלקים את התוצרים לקהילה, וב-16 בינואר 2024 ערך בית הספר צעדה לזכרו. ב"ישיבת בני עקיבא" שבעיר שוקדים על הכשרת כיתת המוזיקה כ"כיתת הניגון של אלרואי".
בט"ו בשבט תשפ"ד נערכו בבית שאן אירוע נטיעות וצעדה לזכרם של הנופלים והנרצחים בני העיר באירועי שבעה באוקטובר, ובהם אלרואי.
ב-16 במארס 2024 ערכו הורי הנופלים במוצב "נחל עוז", ובהם אלרואי וחבריו לגדוד 414 שנפלו בקרב, צעדת הצדעה לזכרם באזור עוטף עזה.
בכ"א בניסן תשפ"ד, יומיים לאחר יום הולדתו העברי, ראה אור "לאורו של אלרואי" – ספר זיכרון שנכתב ע"י המשפחה ובו מאוגדים סיפור חייו, תמונות ודברים לזכרו. למחרת, נערך ערב ההשקה בבית "יד לבנים" בבית שאן.
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)