יונתן גולן - דף הנצחה

בנם של הילה ז"ל, רן ועדי. נולד ביום כ"ה בכסלו תשס"ב (10.12.2001). אח תאום ליותם, ושניהם אחים קטנים למאיה ולדור ואחים גדולים לליהי.
יוני (יונתן) גדל עד גיל חמש בבסיסי חיל האוויר, כבן לנווט קרב. כשהיה בן ארבע וחצי, אימו הילה הלכה לעולמה. כשנה לאחר מכן, הכיר אביו את עדי והשניים, יחד עם ארבעת הילדים – מאיה, דור, יוני ויותם – הפכו למשפחה חמה ואוהבת. יוני הפך לחלק בלתי נפרד מליבה של עדי, והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מליבו. בהמשך, נולדה בת הזקונים ואחותו הקטנה של יוני, ליהי.
המשפחה עברה להתגורר ביישוב נווה מונוסון שבבקעת אונו. יוני למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון מקיף יהוד, שם הצטרף למגמת המוזיקה.
בשלוש השנים בהן למד בחטיבת הביניים "פסגות" (ז' ,ח' ,ט') היה יוני מגיע אחת לשבוע למפעל התעשייה האווירית ביהוד, והיה שותף פעיל בצוות הגשושית "בראשית" של חברת Space-IL.
"אני זוכרת את יוני מהרגע הראשון", כתבה המחנכת שלו בכיתה י"ב, "את העיניים הכחולות והחכמות, סקרן, בוחן, נותן צ'אנס אמיתי, דעתן, מאתגר ולא פראייר... תמיד הרגשתי שהוא כל כך ישיר, כל כך כן, זה אפילו היה לי קצת מוזר, כמה הוא פתוח וגלוי, כמה הוא רוצה לחוות ולהרגיש, בכל מחיר".
יוני היה ילד של טבע, אהב מאוד כדורסל ואהד את קבוצת "מכבי תל אביב". אופיר, עוזר המאמן של קבוצת הכדורסל בה שיחק, כתב: "בשבילי היית תמיד השחקן האולטימטיבי, ראיתי אותך באימון הראשון וידעתי שיהיה לנו חיבור מיוחד... היית בן אדם קשוב וסבלני, תמיד ידעת לקרוא את מה שעובר על חבריך, היית מנהיג מוביל שסוחף אחריו אנשים כמו גל שמגיע לחוף. אהבת את המדינה, ובכל מסגרת שהיית תמיד נתת מאתיים אחוז, ממש כמו שחקן נשמה".
המוזיקה והנגינה זרמו בדמו מגיל קטן. הוא בורך בשמיעה אבסולוטית, ומגיל צעיר אף פיתח תכונה זו בעצמו, בין היתר על ידי הקשה תמידית על כל כלי המטבח בבית כדי לזהות את הצליל שיוצא מהם – דבר שלא פעם שיגע את כל בני הבית. הוא הכיר כל רובד בכל שיר ששמע, והיה בעל ידע מוזיקלי רב שהקיף קשת רחבה של סגנונות מוזיקליים, בהם מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה ישראלית. הוא ידע לגן על כל כלי מוזיקלי אפשרי, אבל הגיטרה הייתה הכלי האהוב עליו. בכל מקום אליו הגיע תמיד מצא גיטרה, ניגן וחיבר בין לבבות, והכיר באופן אישי לא מעט זמרים ויוצרים מרחבי הארץ.
את רוב שעות הפנאי שלו בילה בשבט הצופים המקומי, "מכבים", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך וכמרכז הדרכה. הוא נחשב לאחד המדריכים הטובים בשבט, תמיד הגיע עם חיוך ענק, עם חוש הומור ועם יכולת מופלאה לגעת בכולם. ניחן ברגישות גבוהה, ביכולת הקשבה ואמפתיה, דאג לכל חניכיו ותמך בהם כשהתקשו, אך לא ויתר על אף אחד מהם ונלחם על כל חניך שרצה לפרוש. כך, לדוגמה, כשהחניכים הצעירים התקשו להסתגל לתנאי המחנה, ויתר על השינה באוהל המדריכים ועבר לישון לצידם באוהל החניכים.
לקראת סוף התיכון, החליט לדחות את הגיוס ולהצטרף למכינה הקדם-צבאית "מנשרים קלו" במעגן מיכאל. בשנת המכינה, השתתף בפעילויות רבות להעמקת הקשר עם העם והארץ, עבר והתארח בקהילות רבות ופגש אנשים מכל גווני החברה הישראלית.
עד שהגיע למכינה, חלם להמשיך את דרכו של אביו ולהתגייס לחיל האוויר, אך בעקבות המכינה בחר להתגייס לשריון כי האמין שצריך להשקיע דווקא במקומות הפחות "זוהרים".
ב-10.8.2021 התגייס לצה"ל והצטרף לחיל השריון. הוא שובץ לחטיבה 7, שירת כלוחם בגדוד 82, גדוד 75 וגדוד 77, השתתף במגוון תרגילים וביצע תעסוקה מבצעית בקווי העימות השונים, בהם עזה, חברון ועוד. השירות היה מאתגר ולאורכו נשאר בבסיס שבתות רבות ונתקל בקשיים לא מעטים, אך תמיד התגבר עליהם באמצעות רוחו החיובית.
משריונר צעיר, הפך למקצוען הגדול ביותר בנושאי טנקים, חי ונשם את החיל ואת הטנק ואף היה מצטיין חטיבתי. בהמשך, הפך למפקד טנק ולמפקד טנק בכיר, וזכה להערכתם ולהערצתם של כל פקודיו. למען לוחמיו, היה מוכן לעשות הכול, תמיד עזר והיה חבר לכולם, והקפיד לשמור על החיוך גם ברגעי הקושי. לכל מקום שאליו הלך הגיע עם רצון עז לתרום, ופעל מתוך ערכים של כבוד ונתינה.
בסרטון שצולם לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, אייר תשפ"ג (אפריל 2023), נשאל מהי אחדות בשבילו, וענה: "אני חושב שבצורה הכי פשוטה של הדבר, אחדות היא היכולת שלנו כעם לעבוד ביחד על מנת להשיג מטרות משותפות, להוביל תהליכים שאנחנו רוצים לראות שיקרו בחברה... במקרה שלי, להתאחד ארבעה אנשים שיכולים להיות מאוד שונים אחד מהשני, מגיעים ממקומות שונים, ולהילחם למען מטרה משותפת. אצלי זה הגנה על המדינה ואצל אנשים אחרים זה יכול להיות עניינים פוליטיים, עניינים בחברה, דברים שאנחנו רוצים לשפר ולעשות כאן במדינה הזאת. כולנו כעם אחד".
בסוף יולי 2023 הוצב בקו עזה כמפקד טנק בכיר בפלוגת "מלכות חרמון" של גדוד 77, חטיבה 7. משם, היה אמור לצאת לקורס קצינים. כשאחת מחברותיו שאלה אותו אם הוא לא חושב שזה מוגזם לחתום קבע ולהשקיע כל כך בצבא, ענה: "עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.
יוני, ששירת במוצב נחל עוז, התנדב להישאר בבסיס בסוף השבוע של שמחת תורה. בשישי בערב דיבר עם הוריו בטלפון ואמר להם בפשטות שצריכים אותו אז הוא נשאר. עם תחילת המתקפה בשבת בבוקר, היה הראשון להגיע לטנק, התניע והכין אותו ליציאה וכאשר הצוות הגיע הם יצאו מהמוצב, כשיוני בתפקיד מפקד הטנק, טען וקשר. כבר בשער, נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרב קשה וארוך. הם הרגו עשרות מחבלים ודהרו לכיוון עמדות קו האש, שם ירו על מטרות חמאס בעזה ועל רכבי המחבלים והמשיכו גם אחרי שטיל נ"ט (נגד טנקים) שנורה לעברם מטווח קרוב גרם נזק למערכת ההגנה של הטנק "מעיל רוח" - כל הזמן הם טנק בודד אשר מנהל קרבות קשים נגד מחבלים רבים.
בשעה 08:00 בבוקר לערך נקראו לחזור למוצב על מנת לסייע בלחימה באזור המיגונית, בה שהו חיילים שאינם לוחמים. הם חזרו למוצב תוך המשך לחימה. בתוך המוצב המשיכו להילחם במחבלים. בשעה 08:53, כאשר הם קרובים מאוד למיגונית, נורה עליהם טיל נ"ט נוסף, שפגע במנוע והשבית את הטנק. זמן קצר לאחר מכן, פגע טיל נוסף בצריח והרג את התותחן. יוני אמר לחיילים סביבו "רוצו, אני מחפה", בזמן שרצו לכיוון המיגונית חיפה עליהם באש ובכך הציל את חייהם. לאחר שהגיעו למיגונית הוא חזר לטנק על מנת לחלץ את הנהג. הנהג לא ענה, ויוני חשב שגם הוא נהרג ויצא מהטנק. ביציאה ניהל קרב יריות לבדו מול מחבלים. בשעה 09:10 הוא נורה ונהרג.
סמל ראשון יוני (יונתן) גולן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביהוד. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.

יוני הונצח באתר ההנצחה של תנועת הצופים. שבט "מכבים" של התנועה ערך ערב לזכרו, בו ניגנו ושרו שירים שאהב.
במרכז העיר יהוד-מונוסון צויר ציור קיר של דמותו, לצד כדורסל וגיטרה, ולצד המשפט שאפיין את מסירותו וערכיו: "עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה".
עמוד הנצחה נפתח באתר memoriz+, עם סיפורים, תמונות ועם אפשרות להדליק נר לזכרו.
עמוד הנצחה נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_yoni_golan.

(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)