עומרי ניב פיירשטיין - דף הנצחה

הבן של אור-לי ניב ומיכל אדלשטיין-ניב ושל קובי פיירשטין. נולד ביום ט' באדר א' תשס"ג (11.2.2003) בגבעתיים. אחיהן הגדול של מאיה ומיקה.
עומרי, תינוק סקרן עם עיניים גדולות, אוהב אדם ורגיש עד אין-קץ, נולד למשפחה גאה ומיוחדת. הוא ואחיותיו נולדו בהורות משותפת לאור-לי, מיכל וקובי. לעומרי היה בית נוסף בראשון לציון שם מתגורר קובי, אביו. 
עומרי למד בגבעתיים, בבית הספר היסודי "בורוכוב" ובבית הספר התיכון "קלעי". מגיל צעיר נמשך לספורט והתנסה בכל הסוגים האפשריים: ג'ודו, כדוריד, כדורגל, טניס וטניס שולחן ונמנה עם נבחרת בית הספר בהדיפת כדור ברזל עד שהתביית, בסביבות גיל 11 על כדורסל – אהבתו הגדולה. עד כיתה י"א שיחק בקבוצת הנערים של "הפועל גבעתיים", חקר ללא הרף כיצד אפשר לגבוה, קם בלילות כדי לצפות במשחקי ליגת ה-NBA ואף טיפח חלום לשחק בה בעצמו. משפרצה מגפת הקורונה, בתחילת 2020, התפרקה קבוצת הכדורסל. עומרי לא ויתר, והצטרף לקבוצת חובבים ששיחקה כדורסל בגבעתיים. 
מלבד העיסוק בספורט, היה פעיל בקן "בורוכוב" של תנועת "הנוער העובד והלומד", ובכתה י' החל להדריך את שכבת ה'.
חממת האהבה שגדל בתוכה ומעטפת הערכים שהתחנך לאורם לימדו את עומרי על נתינה, שוויוניות וקבלת האחר, והפכו אותו ללוחם צדק. 
עומרי ידע להקשיב, והיה איש שיחה מרתק שיכול לדבר על כל נושא. "הוא היה ידען גדול בהיסטוריה, מומחה לקולנוע שידע לשלוף נתונים על בימאים, שנים, דמויות ראשיות וזכיות באוסקר, וכמובן – בלתי מנוצח בכל הקשור בספורט," סיפרו אוהביו.
בניגוד למעטה החיצוני החסון והחזק, למעשה היה מופנם, ורק בשנתו האחרונה בתיכון החל להיפתח. משעה שהחל לפרוח, אצה לו הדרך והוא ניצל כל רגע כדי לבלות עם החברים ולחוות חוויות חדשות. "הפכת מילד לנער, לגבר, לאיש צעיר ומקסים," כתבה אימא מיכל, "כזה אהוב ואוהב, שמח, צוחק ומצחיק, אינטליגנט, שנון, חבר טוב, שרוף על המשפחה שלו."
ואכן, המשפחה ניצבה תמיד במקום הראשון, ועומרי לא החמיץ אף מפגש או ארוחה משפחתית. היה לו אתגר משום שהיו לו שלוש משפחות להגיע אליהן, והוא הקפיד על כך מאוד. עומרי היה קשור מאוד לאחיותיו ומצא דרכים יצירתיות לבלות עימן. עם אבא אהב לשקוע בבינג'ים של סדרות וסרטים, ותמיד נתן לו את התחושה שהוא נמצא שם איתו לגמרי.
עם גיוסו לצה"ל, באוגוסט 2021, הוצב כלוחם בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף. כבר בטירונות זוהה כבעל פוטנציאל פיקודי, ולאחר הכשרתו כלוחם פלח"ץ יצא לאימון ולמשימות הביטחון השוטף ביהודה ושומרון. אהב מאוד את התפקיד ורכש חברים וחברות חדשים. עומרי היה מאושר בשירות הצבאי. במשך שנה וחצי שירת באיו"ש על רקע הסלמה ביטחונית ופעילות שוטפת מאתגרת ושוחקת. אהב במיוחד פעילות מבצעית, התנדב לכל המעצרים ובשל היותו חזק נשא תמיד את ערכת הפריצה, ששקלה כ-30 קג'.
חבריו סיפרו כי היה עמוד התווך בפלוגה ופינק אותם במאכלים שבישל על הגזיה המפורסמת שלו. "החבר'ה היו מחליפים שמירות ותורנויות כדי להיות עם עומרי," סיפרו, "הוא גרם לאנשים שסביבו לשמוח, השמיע להם מוזיקה ואפשר לשכוח לרגע איפה הם נמצאים."
לאור חוות הדעות המצוינות של מפקדיו, נשלח לקורס מ"כים, חדור מוטיבציה וציפייה להתקדם. בעיה בריאותית שהתגלתה בגבו מנעה ממנו לסיים את הקורס וגרמה למפח נפש גדול. אף על פי כן התעשת במהירות – חזר לגדוד והחל מיד לברר את האפשרויות העומדות בפניו, נחוש למצוא את התפקיד המתאים. עומרי שמע שבבסיס האימונים החטיבתי של פיקוד העורף בזיקים דרוש נהג-לוחם בחפ"ק של מפקד פלוגת ההכשרה, הצליח להגיע למ"פ, זומן לריאיון – והתקבל.
ביוני 2023 החל את תפקידו החדש, והשינוי ניכר בו מייד. "הוא חזר מאושר, שמח על הקשר עם המ"פ שלו, והתעמק בנושאים שמעסיקים מפקדים," סיפרו בני המשפחה. עומרי היה בשיא פריחתו החברתית. את החופשות הקצרות בבית גמע בשקיקה, חילק עצמו בין המשפחה לחברים ולחברות ונהנה לארח אותם ל"על האש" מושקע על הגג. "כל החברים של עומרי יגידו שהוא היה החבר הכי טוב שלהם," סיפר אחד מהם.
בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. באותו בוקר, בשעה 06:55, שלח עומרי לבני משפחתו הודעות וואטסאפ, שאל לשלומם, סיפר כי הוקפצו מהמיטות למיגוניות ודיבר על "אווירת מלחמה". מייד עם תחילת ירי הרקטות פקד מפקד הפלוגה של בא"ח זיקים על אנשי הסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה, והטירונים נשלחו לתפוס מחסה במיגוניות. עומרי, שבתפקידו הנוכחי לא נשא נשק, מיהר לקחת נשק מאחד הטירונים ויצא להילחם. ב-07:18 התקבלו הודעותיו האחרונות למשפחה, בשעה 7:56 הודעה אחרונה שלו לחבריו מהבית ובה תמונה שלו נלחם. בשעה 07:31 החל ירי של עשרות מחבלים על הבסיס. עומרי נלחם מולם במשך 45 דקות בתעוזה ובאומץ, עודד את חבריו ופינה פצועים תחת אש, בין היתר הציל את חייה של חברתו, סמלת שיצאה לפניו מהמיגונית ונפגעה, ודאג לפינויה. בשעה 08:13, עומרי כבר לא היה בין החיים. עימו נפלו בקרב על מחנה זיקים שלוש לוחמות ושלושה לוחמים ונפצעו עשרה. בזכות גבורתם לא הצליחו המחבלים לחדור לבסיס ובכך ניצלו חייהם של 90 הטירונים הצעירים ששהו בו, חברי סגל נוספים ועשרות אזרחים שנמלטו לבסיס מחוף זיקים, שגם בו ערכו המחבלים טבח.
סמל-ראשון עומרי ניב פיירשטין נפל בקרב ב-7.10.2023 והוא בן 20.5. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר שתי אימהות ואב ושתי אחיות.
לראשונה בתולדות צה"ל, נחרטו על מצבתו שמות של שלושה הורים.
המונים ליוו את עומרי בדרכו האחרונה. 
הספדה של אימו אור-לי: "עומריקי שלי, תינוק שלי, לכתוב לך הספד? אנחנו נמצאים בשעת לילה הזויה ללוויה, אבל כשחושבים על זה, זו השעה שבה אהבת לצאת לבילוי, רק שהפעם זו יציאה מהעולם הזה לעולם הבא. לא חלמתי שאעשה את זה אי פעם, כתבתי ומחקתי ושוב כתבתי ושוב מחקתי. ובסוף ביחד עם התחושה שאני מדממת מבפנים, העליתי בזיכרוני את סיפור חייך הקצרים. ילד אהוב שלי. נולדת ילד עקשן, דעתן, הכול בדרך שלך ורק בה. בבוקר שבת שאלת אותי ב-6:55 מה איתנו, סיפרתי לך, ענית שאתם במיגונית... בשעה 8:13 הכול דמם.
אנחנו נמשיך להרגיש אותך חלק מאיתנו לעד, כל אחד ואחת בחיבור המיוחד שלנו אליך. אהוב שלי, מקווה שאצליח למצוא לעצמי אוויר לנשום בלעדיך. אוהב אותך לעד ילד שלי. תנוח."
הספדה של אימו מיכלי: "עומריקי שלי, ילד בכור ואהוב. אח מדהים למאיה ומיקה, אחלה דוד שבעולם והנכד הכי מקסים שיש. חבר של כולם. ילד גבר עם לב זהב, עם עיניים טובות ומאירות ופנים מחייכות. אני גאה בך על מי שגדלת להיות, ילד אינטליגנט, מצחיק, שנון, חולה על סרטים וספורט, ילד של אנשים, של מלא חברים וחברות, ילד שהמשפחה שלו חשובה לו יותר מהכול ולא מוותר על אף על מפגש משפחתי. חבל שלא נוכל להמשיך ולהנות ממך ואתה מאיתנו, היינו הרכב מנצח. אני מודה על כל הרגעים הקסומים המשותפים ובוכה על אלו שלא יהיו לנו עוד. אני מבטיחה לך שאני ואימא ואבא יחד עם כל שלוש המשפחות המדהימות שלנו נהיה חזקים ונשמור על המשפחה שלנו מאוחדת וחזקה. עומריקי אהוב שלי, אוהבת אותך לעד. נוח על משכבך בשלום."
הספדו של אביו קובי: "עומריקי שלי, ילד יפה ואהוב, ילד של אנשים, ילד שאי אפשר לא לאהוב, אי אפשר לא לזכור, ילד של צחוק ושל שלום, של אהבה ושל חיבור, ילד של ביחד. ... היית כל כך אהוב, כל כך טוב ודואג לכולם, כל כך אכפתי. ... אני מבטיח לך, בן שלי, שהתא המשפחתי שהקמנו בזכותך ימשיך לחיות ולפעום ולהיות חזק, כשאתה תמיד תישאר נוכח בו. אוהב אותך הכי בעולם."
אחותו מאיה: "עומינג שלי, אח שלי, החבר הכי טוב שלי. ... היית כל כך קרוב אליי ולליבי. היית האדם שלמדתי ממנו כל מה שאני יודעת, השותף הכי טוב לכל דבר. ... תמיד שאפתי להיות כמוך. כל דבר בחיים שלי מתקשר אליך, בין אם זה בגדים או הקעקוע המשותף שלנו. אני צריכה אותך בכל חלק בגוף שלי ומחכה לך שתחזור. אני אוהבת אותך, שוג אחותך הקטנה."
אחותו מיקה: "עומרי, מילים לא יכולות להסביר כמה אהבתי אותך. ... בעולם מתוקן והוגן היה לנו יותר זמן ביחד, יותר זמן לחבק אותך עוד פעם, לדבר איתך. ... אני רוצה להבטיח לך שאבחר בחיים בשבילך גם אם זה לא יהיה קל ויהיו מכשולים בדרך. אנחנו עוד ניפגש בעתיד הרחוק, אבל עד אז תדאג לעצמך. ביי עומריק."

מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על-ידי משרד הביטחון