איתי אופק גליסקו - דף הנצחה

בנם של ליאת ואורן. נולד ביום כ"ח באדר א' תשס"ג (2.3.2003) במדינת ניו ג'רזי, ארצות הברית. אח לאוֹרי הבכור וליהלי הצעיר ממנו.
כשהיה איתי בן שלושה חודשים חזר עם משפחתו לישראל. גדל והתחנך ביישוב יקנעם עילית. ילד יפהפה שניחן בטוב לב, שובבות, חוש הומור ושמחת חיים כובשת. מגיל צעיר בלט בכושר מנהיגות והובלה קבוצתיים ותמיד היה מוקף חברים ואוהבים שנהנו מקירבתו. איתי שידר חוסן אישי ושקט נפשי וכולם ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב. הוא ניחן ביכולת נתינה מבלי לבקש תמורה, השתדל שלא להטריח אחרים ולהסתפק במועט. אהב בעלי חיים ובעיקר זוחלים ודו-חיים אותם גידל בביתו. אהב טיולים בטבע ובמרחבים, וכשבגר נהג לצאת לשטח עם פק"ל קפה ולהכין שקשוקה לחברים. בעקבות אביו, אף רכש את האהבה לדייג ולשקט סביב תחביב זה. הוא נהג לצאת עם המשפחה והחברים למקורות מים, להשליך חכה ולהמתין שעות.
איתי אהב ספורט והיה שחקן כדורגל מוכשר, ששיחק בתפקיד בלם בקבוצת הילדים של "הפועל יקנעם". בעקבות אביו ואחיו הגדול, הפך לאוהד מושבע של קבוצת "מכבי" חיפה" בכדורגל. עשה מאמץ להגיע לכל משחק של הקבוצה, במגרש הביתי וברחבי הארץ.
היה חניך בשבט "שחר" של תנועת "הצופים" ביקנעם, והפך למדריך בולט בשבט. הוא אהב מאוד את החניכים, את הפעילויות, בישולי השדה והטיולים. באופיו המיוחד ורגישותו לאחר, סייע תמיד למי שהתקשה להשתלב.
איתי למד בתיכון "אורט" על שם יגאל אלון ביקנעם, במגמת תקשורת, והיה אהוב על המורים ועל התלמידים. השתתף בנבחרת האתלטיקה של בית הספר, ייצג אותה בכבוד ודרך כלל זכה באחר המקומות הראשונים.
היה נער ערכי, אוהב הארץ, ששאף להתגייס לחטיבת "גולני" ולתרום למדינה כחייל קרבי. מודל לחיקוי במשפחה ובקרב חבריו, ועם זאת צנוע ועניו, שלא התפאר בהישגיו.
סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים, ובחודשים שנותרו לו עד לגיוס עבד במסעדה האיטלקית "פיאנו" ביקנעם. התחיל כעוזר של השף, ומהר מאוד התקדם וניהל את המטבח. גם בבית בישל, ומשפחתו נהנתה מהניסיון שצבר בהכנת אוכל איטלקי.
איתי התגייס לצה"ל ביום 9.12.2021. שירת בחטיבת "גולני" בגדוד 13 ("גדעון"), פלוגה מבצעית ג', "טורפי הלילה". עבר מסלול הכשרה מפרך ומאתגר כלוחם חוד והפך ללוחם מצטיין, מקצועי וקשוח. כל משימה שהוטלה עליו מילא ברצינות, בחריצות ובאחריות. השתתף בפעולות מבצעיות רבות והיה לאחד הלוחמים הבולטים בגדוד. על פועלו, נחישותו ואומץ ליבו זכה באותות הצטיינות מחלקתיים ונבחר למצטיין מג"ד. לכן כינויו בפלוגה היה "גליסקו האגדי".
מפקדיו העידו כי היה מהראשונים בפלוגה בכל משימה, בהשקעה למען החברים ובשמירה על הכשירות המבצעית. היה לב הפלוגה, לוחם מוערך שכולם אוהבים. נהנה מהעשייה ונהג לצטט את האִמרה: "תחשוב טוב, יהיה טוב, ומה שלא – בטיפול".
במהלך שירותו נבחר להיות קשר של מפקד הפלוגה. כתב מפקדו הישיר: "איתי היה עבורי לוחם מקצועי ומעולה, מאלה שאתה תמיד רוצה שיהיו לידך בזמן מלחמה. מעבר לזה, איתי היה עבורי איש שיח ואיש עבודה לכל משימה והתייעצות. הוא היה אדם טוב, אחד שחושב על האחר, ונותן לאחר, לפני שהוא חושב על עצמו".
בהמשך עבר הגדוד לתפוס את קו עזה. פלוגה ג' שובצה במוצב פגה (מגן בארי), מוצב פלוגתי שנמצא כ-300 מטר מגבול רצועת עזה. שם קיבל איתי את תפקיד הסרס"פ, סגן רב-סמל פלוגתי, מי שאחראי לענייני מנהלה ולוגיסטיקה, לרבות ציוד, מזון ומשמעת. איתי מאוד אהב את תפקידו שכלל דאגה לכל מחסורם של החיילים, שמר על המורל שלהם וארגן ערבי כדורגל ומשחקי פוצ'יוולי לפלוגה אשר כה אהב: פלוגה מבצעית ג' "טורפי הלילה". סיפרה אימו: "צלצלת אליי בוקר שישי אחד, כשתפסתם קו במוצב 'גלדיולה' בהר דב. ירד שלג, ואמרת שאתה רוצה לפנק את הפלוגה ולהכין קוסקוס חם לחיילים שנשארים שבת במוצב. ביקשת ממני מתכון למרק ירקות ולשבעה קילוגרם סולת לקוסקוס. יחד חישבנו כמה מים צריך להוסיף. כזה היית: פינקת ונתת מעצמך לכולם".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, שהו במוצב פגה 25 לוחמי חטיבת "גולני", רובם לוחמי פלוגה מבצעית ג' של גדוד 13, ובהם איתי, ושמונה לוחמי צוות מרגמות. כשהחלו להישמע באזור אזעקות וירי רקטות, הורה מפקד המוצב לחיילים להיכנס למרחב המוגן שבחדר האוכל. כעבור זמן קצר, התקבלו התרעות על חדירת מחבלים דרך הגבול, וקולות ירי נשמעו במתחם המרגמות של המוצב. לוחמי המרגמות השיבו אש והרגו כמה מהמחבלים. בניסיון הפלישה השני למוצב יצאו המפקד וכמה לוחמים מהמרחב המוגן וחיסלו עשרות מחבלים תחת אש כבדה, עד שנפלו בקרב. איתי, וכמה לוחמים לצידו, המשיכו להילחם שעות ארוכות תחת אש כבדה של עשרות מחבלים, תוך סיכון חייהם מנעו מהמחבלים להיכנס למרחב המוגן. איתי טיפל בפצועים שהועברו לחדר האוכל, תמך בחברים שהיו סביבו, ואף הספיק לכתוב הודעות תמיכה לחברים במוצבים אחרים.
לאחר שכשלו ניסיונות המחבלים לחדור לחדר האוכל, עקב ההגנה העזה של הלוחמים, הציתו המחבלים את פתחי המבנה והוא התמלא בעשן. באין מפקד בשטח, תפס איתי פיקוד. בקור רוח ובנחישות החליט בערך בשעה 13:00 לצאת מהמרחב המוגן, לחתור למגע ולהסתער על האויב. הוא הוביל אחריו כמה לוחמים, מתוך כוונה שהאש תוסט אליהם, כדי להציל את חבריו. "בשביל זה התגייסנו", אמר איתי לחברו. הם ניהלו קרב גבורה, פנים אל פנים, הרגו מחבלים רבים והדפו את המתקפה עד שנפלו בקרב. איתי נהרג בהיתקלות מטווח קצר, וסביבו נמצאו המחבלים שחיסל.
הלוחמים שניצלו סיפרו שבתום ההסתערות של איתי וחבריו האמיצים על המחבלים, התפוגג העשן מחדר האוכל ובחוץ השתרר שקט. כעבור מספר שעות, הגיעו למוצב כוחות לוט"ר מיוחדים והוציאו מחדר האוכל עשרים וחמישה חיילים. וכך, בהחלטה האמיצה לצאת מהמרחב המוגן ולהילחם בגבורה עילאית, הציל איתי את חייליו וחבריו שהסתתרו בחדר האוכל.
סמל איתי גליסקו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקנעם. הותיר הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
ספדה לו אימו באזכרת 30 יום לנפילתו: "איתיוש שלי, בן יקר ואהוב, יפה תואר שלי! עבר כבר חודש וחצי מאז חיבקתי אותך לאחרונה. השמיים כבר לא אותם שמיים, הריח באוויר אחר, והיום כל כך שונה בלעדיך. אני נכנסת כל יום לחדר שלך ובודקת. המחשבות, הרגשות והלב מסרבים להאמין. הגעגועים מרסקים אותי מבפנים. כל יום חמישי מאז, עדיין מחכה לך, חמוד שלי, שתכתוב מתי אתה יוצא ושתתקשר ותגיד, 'אימא, רק אם את יכולה, בואי לאסוף אותי', כי הרי הבטחנו לך שנגיע אליך לכל מקום. מחכה לריח האבק והזיעה, לנעליים צבאיות מאובקות בכניסה לבית..."
"המגרש של איתי", מגרש קטרגל קהילתי ביקנעם ששופץ ע"י המשפחה והעירייה. קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה", הקבוצה אותה אהד מילדות, חנכה את המגרש ובחג סוכות 2024 התקיים שם טורניר כדורגל לזכרו של איתי. כמו כן, עמוד לזכרו הוקם באתר הקבוצה.
קבוצת הנערים של "הפועל יקנעם" נקראה על שמו של איתי.
תלמידי מגמת קולנוע ותקשורת בבית הספר "אורט" על שם שמעון פרס ביקנעם הפיקו סרט קצר, "גליסקו האגדי", המספר על קורותיו של איתי.

להנצחת תחביביו לבישול ורוחב ליבו, בישלו אנשי חברת גב-ים בשיתוף המשפחה, בחג החנוכה 2024, מאכלים משפחתיים אותם איתי אהב. הארוחות נתרמו לחמש-מאות חיילים בודדים להפצת אורו וגבורתו.
המשפחה הפיקה אלבום זיכרון לאיתי והקימה אתר אינטרנט לזכרו בכתובת: itayglisko.co.il
הדף remember_itayglisko הוקם לזכרו באתר אינסטגרם, ובפייסבוק הוקם הדף "נזכור את איתי גליסקו".
סיפור גבורתו ואומץ ליבו הם השראה לכולנו, כתבו בני המשפחה. הלוואי ולכל אחד יהיה משהו קטן מאיתי, הלוואי ונהיה ראויים. לנצח איתי.

(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)