איתמר כהן - דף הנצחה

בן הזקונים של סימה ואייל אברהם. נולד ביום י"ט באב תשס"ד (5.8.2004) בכרמיאל. אחיהם הצעיר של אליאור ואוהד.
איתמר, ילד נעים הליכות עם החיוך הכי יפה בעולם, גדל והתחנך בעיר הולדתו כרמיאל במשפחה חמה ומלוכדת שינק בה חיבור עוצמתי למסורת היהודית ולאהבת המולדת. כבר בגן הילדים התגלו תכונותיו הטובות – חבר טוב ונאמן שיודע לתת ואוהב להיות ביחד, מלא שמחת חיים, צחוק ומרץ. "זוכר בגן של ורד?" כתב ינון, "איך היינו שני בלגניסטים והיינו נפגשים אחרי הצהריים לשחק 'סופרגול'? היית מסיים לי את כל הקלפים עד שהייתי צריך להחביא אותם ממך..."
יחד עם חבריו הטובים עלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "הדקל", ואת המשך לימודיו עשה ב"אורט פסגות", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה והכיר חברים וחברות חדשים שהלכו שבי אחר קסמו. "היית הלב של החבורה," כתבה עמית, "זה שלעולם לא רב עם אף אחד, תמיד משכין שלום ודואג לפייס בין כולם. אין אחד שלא אהב אותך." המורים סיפרו על נער סקרן ונבון, מלא טוב ונתינה, רגיש ואכפתי, חבר במלוא מובן המילה שתמיד מוכן להושיט יד ועושה זאת עם כל הלב.
האהבה למשחק הכדורגל תפסה מקום מרכזי בחייו כילד וכנער. איתמר אהב מאוד לשחק עם חבריו, וכאוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" עקב באדיקות אחר המתרחש בליגה, נסע עם אביו ועם החברים למשחקים, והיה דמות מוכרת ואהובה ביציע האוהדים, מעודד בכל הכוח עד שנשאר בלי קול.
איתמר היה אדם מאמין ושומר מצוות שחי בסביבה מעורבת ומצא את הדרך לשלב בין כל העולמות. היכולת להתחבר עם כל אדם, יהיו אורחות חייו אשר יהיו, העידה על עוצמתו הפנימית. כל מי שהכירו נפעם מגודל אישיותו, מהשקט והצניעות שאפיינו אותו וממערכת הערכים שהתנהל לאורה, ובראשה – המשפחה וכיבוד הורים. "איתמר היה ילד של בית ומשפחה," סיפרו אחיו אליאור ואוהד, "הוא לא הפסיק לדבר על המשפחה שלו ולהתגאות בגרעין שלו – עד כמה הוא אוהב את האוכל של אימא סימה, ובעיקר את הקוסקוס והדגים של שבת; על אבא אייל, שנהג לומר עליו שהוא האיש הכי מצחיק בעולם; ועלינו, האחים, שהצהיר שאנחנו החברים הכי טובים שלו."
גם במשפחתו המורחבת, היווה דמות משמעותית. "לעולם לא אשכח את כל הרגעים היפים והמאושרים שלנו ביחד," כתב בן הדוד יאיר, "למדתי ממך המון. היית העוגן במשפחה שלנו, זה שתמיד אכפת לו מכולם ודואג לכולם, ילד מיוחד. כשהיית בסביבה הכול היה מושלם ואין אחד שלא הוקסם מחיוכך המדהים."
עם אותם ערכים, כבוד ודרך ארץ נהג גם כשהלך לבקר חברים בביתם, ולא נכנס לחדרו של החבר לפני שבירך לשלום את בני המשפחה, דרש בשלומם, ולעיתים אף הקדיש תשומת לב לאחים הקטנים. "היית מודל להשראה," כתב ירין, שאיתמר היה אצלו בן בית, "פשוט בן אדם טהור," וסיפר אליה, אחד מאותם "אחים קטנים": "אהבתי וכיבדתי אותך כמו אח גדול שלי. תמיד נתת לי להרגיש אחיך הקטן. אין עוד מישהו שיכולתי לדבר איתו על הדברים כמו שהייתי מדבר איתך."
כפטריוט, חיכה איתמר בכל מאודו לשירות בצבא כדי לתרום את חלקו להגנת המולדת, ושאף ללכת בעקבות אחיו הבכור, מפקד פלוגה ב"גולני". "זה בער בו להתגייס לשירות משמעותי," סיפרה ליהיא, "וזה העיד עליו. היה אכפת לו מכולם ומכל דבר. הוא היה מנהיג טבעי." בהתקרב מועד הגיוס הגביר את אימוני הכושר כדי להכין עצמו לגיבוש, ומשקיבל את ההודעה ששובץ בחטיבת "גולני" – לא היה מאושר ממנו.
עם גיוסו לצה"ל, ב-12 בדצמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הלוחם של "גולני". צלח את ההכשרה, את האימון המתקדם ואת מסע הכומתה, והיה ללוחם בפלוגת "טורפי הלילה" – פלוגה ג' בגדוד 13, "גדעון".
גם כאן, בצבא, נשבו כולם באישיותו הכובשת של איתמר. המפקדים והחברים סיפרו על לוחם מקצוען, מסור ומחויב, חדור מוטיבציה ומלא גאוות יחידה – "אחד שיקריב את עצמו בשביל כולם." סיפרה אוריאן, מדריכת הנשק: "איתמר הוא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי. מצחיק, אכפתי, דואג לכולם, וגם בהסמכה רצה לדעת הכי טוב והקרין אור, את טוב הלב שלו והמקצועיות שלו."
עם סיום המסלול, הצטרף עם חבריו בפלוגה לגדוד 13 שהחזיק קו בעוטף עזה, ושירת במוצב "פגה" – אחד המוצבים הקדמיים שעל גדר הגבול. "כמה התגאית שאתה לוחם בגדוד 13 ב'גולני'," כתב אחיו, "דאגת תמיד להתקשר הביתה, 'אוהב אותך אימוש, אוהב אותך אבא, הכול בסדר, אני פה בפגה, עושים סיור בגדר... לילה טוב'."
את שמחת תורה תשפ"ד היה איתמר יכול לחגוג בבית, אך מתוך אהבתו העזה לחברים בפלוגה ולמפקדו, החליט להישאר בבסיס. בתוך שבועות אחדים, בדצמבר 2023, היה אמור לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ולהמשיך להתקדם בסולם הדרגות והפיקוד. "גם בלי קורס הוא היה המפקד הכי טוב שיכול להיות," אמרה אימו, "היינו קוראים לו בשבתות 'מפקד קטן'."
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. 
הקרב על מוצב "פגה" היה מהקרבות הראשונים שהתנהלו בשבעה באוקטובר. בשעות הבוקר המוקדמות תקפו מחבלים את המוצב. לאחר כשעתיים של לחימה, בפקודתו של מפקד המחלקה, רץ איתמר להביא טיל "לאו מטדור", עלה לעמדה, וירה לעבר המחבלים. בפעולת גבורה זו חיסל מחבלים רבים, ובכך הציל את מרבית חבריו. בעת שירד מעמדת הפילבוקס ירו בו מחבלים שארבו בצד האחר, ואיתמר נהרג במקום. עימו נפלו מפקדו ושניים מחבריו לצוות.
במשך יומיים שררה אי-ודאות באשר לגורלו, עד שהוריו קיבלו את ההודעה הרשמית כי נפל.
רב-טוראי איתמר כהן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
על מצבתו נחקקו המילים: "השארת חלל שאף אחד לא ימלא. אדם כמוך יש רק אחד."
לעילוי נשמתו הוכנס כיסא אליהו הנביא לבית כנסת בכרמיאל. בני המשפחה הפיקו לזכרו תשמישי קדושה ויודאיקה ועוסקים בהנצחה פעילה. הרב שניר גואטה הקדיש שיעור תורה לזכרו.
שמו נחקק בספר תורה שנכתב לעילוי נשמתם של חללי גדוד 13 בחטיבת "גולני" במלחמה.
ב-1.1.2025, נר שמיני של חנוכה תשפ"ה, משפחתו הכניסה ספר תורה לזכרו.
איתמר מונצח בבית הספר "אורט פסגות" בפינת הזיכרון. לקראת יום הזיכרון תשפ"ד הגיעו חבריו, בוגרי מחזור י"ב, וסיפרו לתלמידים על דמותו ועל חברותם המיוחדת.
ב-5.8.2024, ביום הולדתו העשרים, ערכה משפחתו אירוע לזכרו ובמסגרתו הפריחו בלונים עם המשפט שבחרו: כל עוד תאמינו - אתכם. מאמינים שהוא איתנו.
דיסקיות עם תמונתו לצד המשפט "כל עוד מישהו זוכר אותי אני חי" ומדבקות עם שמו מופצות בקרב חבריו ומוקירי זכרו.
חברי מועדון "בית"ר ירושלים" הנציחו את איתמר ביציע האוהדים בשלטים ודגלים הנושאים את הכיתוב "גיבור ישראל, היציע יזכור אותך תמיד!"
תמונותיו של איתמר מופיעות בקליפ שנערך לשיר "לנצח תישאר" של הזמר משה פרץ, שנכתב לזכרם של חללי המלחמה. הסרטון זמין ברשת החברתית "YouTube".
סיפור חייו של איתמר בשילוב תמונות, דברי הספד וסרטונים, מופיע בפלטפורמת "סיפור חיי" באינטרנט. כן נפתח דף לזכרו ברשת "אינסטגרם".
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)