גלי רועי שקותאי - דף הנצחה

בנם הבכור של אושר ורובי (ראובן). נולד ביום כ"ו בשבט תשס"ב (8.2.2002) במושב צופר שבערבה התיכונה. אח לנועם, שירז וטליה.
גלי, Gali roi shkotai, גדל והתחנך בצופר, הוא היה ילד של חופש, של טבע ושל מדבר, עם תלתלים שובבים, עיניים כחולות טובות וסקרניות שלא חדלו לחקור את הסביבה. מילדות גילה אהבה ענקית לבעלי חיים וטיפל בהם במסירות אינסופית. חיבה מיוחדת הייתה לו לזוחלים, ובמיוחד לנחשים. כבר כילד קטן לא פחד לגעת בנחשים ולהחזיק אותם, ולימד את כל מי שפגש שאין צורך לפחד מנחשים. כשהיה בן תשע, קיבל נחש מבוית וגידל אותו בבית. הוא נהג לרכב על אופניים ברחבי המושב כשהנחש כרוך על צווארו, והיה מגיע איתו לספרייה, למועדון הנוער ועוד.
בילדותו למד בבית הספר "שיטים" ביישוב ספיר הסמוך עד כיתה ט'. הלמידה הרגילה בבית הספר לא התאימה לגלי והוא מצא את מקומו ביצירה – פרח בחדר האומנות ויצר פרויקט פסיפס, ובבוסתן של בית הספר נהנה מפינת החי ומהעבודה החקלאית. בכיתה י' עבר ללמוד בתיכון "מעלה שחרות" שבקיבוץ יטבתה, שם זכה להכיר חברים חדשים ולהיחשף למגוון מלאכות, ואף סיים בהצלחה שתים-עשרה שנות לימוד ותעודת בגרות - דבר שאינו מובן מאליו עבורו, ציינו הוריו.
בבית הספר קיבל הזדמנות ליצור ולממש את הפוטנציאל האישי שבו, נהג לבנות דברים שונים מחומרים מגוונים ובלט בידי הזהב שלו, שלא הפסיקו ליצור. היצירתיות הייתה טבועה בו והתבטאה במגוון דרכים, בהן יכולת מרשימה להפוך את מה שלאחרים נראה כמו פסולת – ליצירת אומנות. הוא נמשך תמיד לאתרי מחזור ומזבלות, נהג לסייר בהם, לאסוף פריטים מיוחדים, חפצים ורהיטים, לשפץ ולשדרג אותם ולהעניק להם חיים חדשים. בנוסף, נהג לבנות מעץ פריטים רבים כגון מדפים, כונניות, שולחנות, כיסאות ועוד.
גלי גדל במדבר ואהב את המדבר בכל ליבו. בכל הזדמנות שהייתה לו, יצא לטייל בשטח, ביום או בלילה, ברגל או עם טרקטורון, מלווה בחברים, ביין ובקפה. קפה היה אחת האהבות הגדולות שלו, הוא תמיד הקדיש זמן להכנת קפה טוב ומשובח ונהג לפנק את כל סובביו בקפה מושקע מעשה ידיו. גם מוזיקה הוא אהב מאוד, וטיפח אוסף תקליטים מכובד ומרשים שכל פריט בו נבחר בקפידה.
החיוך הרחב שלו, שכמעט לא ירד מעל פניו, היה אחד המאפיינים הבולטים שלו. לכל מקום שאליו הגיע, הביא עמו אהבה, אור, שמחה, צחוק ואופטימיות. חבריו הרבים תיארו אותו כחבר אמת, בעל לב רחב ורצון אינסופי לתת, לעזור ולדאוג שכולם יחייכו ויהיו מרוצים. הוא היה אדם שאפשר לסמוך עליו, ושבכל בעיה או צרה, ידע לתת את הסיוע הדרוש או את העצה הנכונה.
גלי היה נדיב מטבעו, הנתינה לאחר הייתה אחד הערכים החשובים לו ביותר. המשפט שהכי אפיין אותו היה "לא לשכוח לעזור", משפט בהשראת בן דודו עומרי – עומרי היה חבר קרוב של איתמר מוצפי, צעיר מירקונה שנפטר ב-2010 ושטבע את המשפט כתזכורת אישית לעצמו. סיפורו של איתמר מוצפי נגע בגלי מאוד, גלי אימץ את המשפט וכתב אותו כסטטוס בוואטסאפ. ככלל, גלי חשב תמיד על אחרים, הוא אהב להעניק מתנות לאנשים הקרובים אליו, תמיד קלע בול והביא לכל אחד ואחת את מה שהכי מתאים להם.
בסיום התיכון גלי יצא לשנת שירות והצטרף לגרעין של עמותת "מעשה". לאורך שנת השירות עבד עם נערים בבת ים, ניגש לכל ילד עם אכפתיות ורגישות רבה, והתמודד עם כל אתגר בגישה חיובית וחמה.
ב-28.10.2021 התגייס לצה"ל. בתחילה שובץ לחיל הקשר, אך התפקיד דרש שעות לימוד רבות בכיתה וגלי הבין מהר מאוד שזה לא בשבילו. הוא החליט לעבור לשירות קרבי, אך נתקל בסירוב לאורך זמן רב. בהתאם לאופיו, לא לוותר ולהגיע למקום שמגיע לו, הוא נלחם והתעקש עד שלבסוף המערכת הבינה שזה הדבר הנכון עבורו, ולאחר שכנועים רבים הוא גויס לחטיבת הנח"ל. המפקדים התרשמו מיכולותיו והציעו לו לנסות להתקבל לסיירת, הוא עשה זאת, סיים את הגיבוש בהצלחה והצטרף לסיירת "עורב נח"ל".
השירות בקרבי לא היה מובן מאליו מבחינתו בהיותו נער, אך בהדרגה התפתח אצלו הרצון לעשות משהו משמעותי ולתרום ככל יכולתו במקום בו הוא נמצא, כך שהוא שמח על ההזדמנות להיות בסיירת. אחיו נועם שירת גם הוא בקרבי, וגלי התייעץ עם הוריו לפני שהלך לסיירת כדי לבקש את אישורם, מתוך רגישות גבוהה למורכבות של שני חיילים קרביים במשפחה אחת. הוריו אפשרו לו חופש בבחירת דרכו האישית, והוא בחר לצאת לגיבוש והצטרף לסיירת. מבחינתו, לא הייתה שום אפשרות אחרת מלבד להיות הלוחם הטוב ביותר. הוא לא היה בכושר ולכן היה עליו להתאמן ללא הרף. הוא הקפיד ללמוד ולהשתפר באופן שוטף והתמסר לחלוטין למשימה, כמו בכל דבר שלקח על עצמו. מפקדיו מספרים שהיה חייל יוצא דופן, אהוב מאוד, שחשב מחוץ לקופסה, דאג תמיד לחבריו וגילה רגישות חברתית גבוהה.
לקראת ראש השנה תשפ"ד, יצא לחופשה יזומה מהצבא כדי לעזור לאביו במשק ובבניית מחסן. אלו היו שבועיים אינטנסיביים של עבודה פיזית מאומצת ושל חוויות משפחתיות מקרבות. אחרי יום כיפור תשפ"ד, חזר לצבא.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.
בסוף השבוע של שמחת תורה הצוות של גלי היה בחופשה, אך גלי התעקש להחליף שבתות כדי לצאת לפסטיבל "אינדינגב" האהוב עליו, ולכן נשאר לשמור על מוצב "סופה" יחד עם לוחמים מצוות אחר.
בשעות הלילה המאוחרות שבין שישי לשבת, סיים שמירה וחזר לחדר, לישון. עם תחילת המתקפה התעורר והבין מיד שקורה משהו יוצא דופן. הוא ידע שאין לו שום רגע לבזבז, אפילו לא על לבישת מדים, לקח איתו קסדה, נשק ואפוד מגן ויצא במהירות מהחדר. הוא העיר את כל מי שרק הצליח, פתח עבורם את המרחב המוגן ויצא להילחם.
בשלב מסוים החל גלי לעזור בפינוי פצועים לחדר האוכל ששימש כמקלט, ואז חזר שוב להילחם ולחפות על המשך הפינוי. הייתה לו אפשרות להישאר במרחב המוגן אך הוא בחר להילחם ולסייע לחיילים אחרים שנלחמו מחוץ למקלט. גלי וסמל נחמן דקל חיפו בגבורה ובחירוף נפש על חדר שבו שני החובשים, סמ"ר אופיר מלמן וסמ"ר עמית מוסט, טיפלו בלוחמים הפצועים סמל אמיר לביא וסמ"ר טל לוי. כל ששת הלוחמים ובהם גלי נפלו בקרב.
סמל גלי רועי שקותאי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בצופר. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אור גדול מאיר הכול, ילד הערבה והמדבר" וכן את המשפט שהפך למזוהה עמו: "לא לשכוח לעזור".

"מזקקת הערבה", שהוקמה על ידי דודו של גלי, השיקה ערק תמרים לזכרו.
באתר עמותת "מעשה", שבמסגרתה מילא את שנת השירות שלו, הוקם עמוד לזכרו. חברי הגרעין שלו בעמותה הפיקו סרט לזכרו בשם "גלי, עלם חמודות". הסרט זמין לצפייה ביוטיוב.
סרט נוסף לזכרו הופק על ידי המשפחה וגם הוא זמין לצפייה ביוטיוב תחת השם "סרט הנצחה לסמ"ר גלי רועי שקותאי מסיירת נח"ל".
עמוד לזכרו הוקם באינסטגרם, תחת השם remember_gali. בעמוד סיפורים, תמונות וסרטונים מתחנות חייו השונות.
ביום בו נהרג גלי נרצחו שני חברים יקרים מאוד ללבו – קשת קסרוטי שלמד איתו בבית הספר מעלה שחרות, וענר שפירא שהיה סגן מפקד הצוות שלו. שניהם הגיעו למסיבת הנובה, חודשיים לאחר נפילתו של גלי נפל בעזה סמל ראשון רואי אליאס, חברו הטוב מילדות, וכעבור חמישה חודשים נפל חברם הטוב סמל ראשון עידו אפל. שלושתם בני מושב צופר שגדלו יחד מגיל צעיר וכעת קבורים זה לצד זה, הם מונצחים במצפה שהוקם לזכרם סמוך ליישוב.

(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)