יונה בצלאל בריף - דף הנצחה

בנם של הייזל סוזן ודוד חיים. נולד ביום ד' בניסן תשס"א (28.3.2001) בירושלים. אח צעיר לנאוה, מיכה, יסמינה, ליבי ואביאל.
יונה גדל והתחנך במודיעין. למד בבית הספר היסודי "משואת נריה" ולאחר מכן בישיבת "לפיד" של תנועת "בני עקיבא" בעירו. מוריו תיארו אותו כתלמיד טוב, חרוץ, סקרן, מנומס ובעל מאור פנים, נער שאי אפשר לכעוס עליו גם כשמשתובב לעיתים. נהג לגשת באופן לא פורמלי לילדים כאשר ראה שהם מתקשים וסייע להם בחפץ לב.
משיקולים של סלילת הדרך ללימודים גבוהים בחר ללמוד מתמטיקה ברמת חמש יחידות לימוד, וכדי להצליח השקיע מאמצים רבים במקצוע זה.
בילדותו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא", ולאורך שנות לימודיו בתיכון הדריך בה ובתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", המשלבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים.
מגיל צעיר אהב ספורט, היה חזק ופעילות גופנית עוררה בו הרגשה טובה. מדי שבוע לפני כניסת השבת נהג לצאת לריצת עשרה קילומטרים כמעין טיהור נפשי. בתיכון הצטרף לקבוצת כושר קרבי כהכנה לגיוס. לאור יכולתו המליצו ליונה ללכת לתחרויות, אבל הוא לא אהב להתחרות, היה לו חשוב לדרבן רק את עצמו להיות טוב יותר.
לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית למד שנה וחצי במכינת "בני דוד" במעלה אפרים.
ביום 4.4.2021 התגייס לצה"ל ושובץ ביחידת "דובדבן" בחטיבת "עוז" של חיל הרגלים, היחידה שבה קיווה לשרת. בטירונות הטילו עליו מפקדיו תפקיד בלתי מבוקש – סידור תורנות שמירות הלילה ותורנות מטבח, משום שהבינו לאור היושרה, החיוך שלו וחוש הצדק שאפיינו אותו, איש לא יכעס עליו על השיבוצים.
לאחר הטירונות יצא לקורס חובשים ולהשלמת חובשים קרביים. הוא נהנה מהלמידה ומהצפייה בניתוחים בבית חולים וחש שביעות רצון מהתפקיד שיועד לו. בסוף הקורס חזר ליחידה.
חשוב היה לו להקפיד על שמירת מצוות במהלך השירות הצבאי, וכך עשה והסתדר כהרגלו, אף שהיה החייל הדתי היחיד בצוות. חבריו לצוות סייעו לו, למשל במניין בלילות.
במאי 2023 השתתף עם היחידה במבצע במחנה הפליטים נור א-שמס הסמוך לטול כרם בשומרון. במהלך הפעילות התפוצץ מטען חבלה, ויונה נפצע קשה בשתי רגליו.
הוא הובהל לבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה והתאשפז למשך שבוע. לאחר מכן שהה בביתו שלושה חודשים עד ההחלמה, ובמהלכם הוצע לו לעבור טיפולים ביחידה אך הוא התאמץ להתגבר על הפציעה, התמיד בפיזיותרפיה שעשה בעצמו ואף חזר לשחות ולרוץ. בנוסף, הוא קנה גלשן סאפ ולמד לעשות יוגה על הסאפ בתקופה זו.
אף שהפציעה הקנתה לו פטור משירות או מעבר לתפקיד מנהלתי, החליט לחזור כלוחם ליחידה. עם שובו בספטמבר 2023 יצא מדי לילה לריצה בבסיס, כדי לחזור לכושר גופני מלא ולהיות הטוב ביותר עבור הצוות שלו.
יונה היה הדבק המחבר במשפחתו, משכין השלום, ויחד בילה עם הוריו, אֶחיו ואחייניו בטיולים, בחוף הים ובסלון הבית. אחרי שאחיו ואחיותיו נישאו, נותר רק הוא עם הוריו בבית המשפחה, ובתקופה זו שנמשכה כשנתיים הם התקרבו מאוד. בשבתות, כשאחיו לא הגיעו לביקור, דאג לבלות עם ההורים כדי שלא יישארו לבד.
כחמישה-עשר חברים קרובים ליוו אותו מגיל הגן ואילך. כל אחד מהם הרגיש כאילו יונה הוא חברו הטוב ביותר. יחד בילו ולעיתים קרובות התארחו אצלו עד השעות הקטנות.
יונה אהב מוזיקה ולימד את עצמו לנגן בגיטרה ובפסנתר. לעיתים ניגן ג'אם סשן עם אחיו אביאל בסלון הבית. הוא האזין למגוון סגנונות מוזיקליים, לעיתים מנוגדים – שירי חול וקודש, מוזיקה קלסית, שנות השישים והמוזיקה העדכנית ביותר. עניין מיוחד גילה בסרטים על מלחמת העולם השנייה.
אוכל טוב, יין משובח ובישול היו אהובים עליו, וטיולים רגליים ברחבי הארץ ובילוי בים הסבו לו הנאה. הוא גילה כישרון בציור, בנגרות ובעבודה בעץ, ואת הפרגולה בבית הוריו בנה במו ידיו.
יונה, רודף שלום ואוהב שלום, אהב את החיים, את משפחתו ואת חבריו, הצליח לגעת בחייהם של רבים והעריך את הנאות החיים הקטנות. אף שרצה למצות את החיים עד תום ולא להחמיץ אף רגע, ידע גם לשבת בנחת וליהנות מכוס קפה בעת שקיעה. חברותי ומלא חן, בורך בחיוך רחב ומבויש ובקסם אישי, בחום אנושי וברגישות לזולת. תמיד ראה וכיבד את האחר. בגרותו באה לידי ביטוי באופן החשיבה שלו וביכולת "לחבר בין ניגודים בצורה פשוטה ושלמה ולהעניק לכל גוון בחיים את המקום ואת המשמעות הראויה לו", כפי שתיארה אחותו נאוה. מעולם לא ויתר לעצמו אלא דחף קדימה, שמר על סטנדרטים גבוהים והקפיד לנצל כל מצב עד הסוף.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה השבת שהה יונה עם צוותו בכוננות בבסיס היחידה במישור אדומים. זמן קצר לאחר פרוץ האירועים קיבל חבר צוות שלו מכפר עזה הודעות על מחבלים בקיבוץ והם החליטו לנסוע דרומה. לאחר התכנסות בשדרות המשיכו לקיבוץ כפר עזה, לשם הגיעו בשעה 10:30 והחלו לעבור מבית לבית, כשהם לוחמים בגבורה כדי לטהר את המקום ממחבלים ולהציל את התושבים.
מפקדו של יונה וחברו לצוות נורו במהלך הלחימה. בהיותו חובש חש יונה לחלץ אותם תחת אש, וכשגרר אותם, ספג שלושה-עשר קליעים ברגליים, בגב ובראש. את הדימום ברגליו עצר באמצעות חסמי עורקים שעשה לעצמו, זחל אל בית סמוך, ריכז את הפצועים בתוך המרחב המוגן והציל שם נפשות בקור רוח יוצא דופן.
יונה הפצוע הועבר ברכב ממוגן שנתקל ב- RPG ולא הצליח להגיע לצומת סעד ולחבור למסוק. הוא הועבר לרכב אחר שנתקל במארב, נשאר מאחורי מיגונית ולאחר מכן הועלה על מכסה מנוע של האמר בדרך לצומת הודיה, משם הועבר למסוק של יחידה 669.
יונה הגיע לבית החולים "שיבא" בתל השומר במצב קשה אך בהכרה ואושפז במחלקת טיפול נמרץ, סובל מפגיעות פנימיות חמורות בכבד ובכליות אך עדיין היה בקשר עם הרופאים בחדר ההלם. אז החל להילחם על חייו. בחודשים הבאים טופל גם בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, בתא לחץ בבית החולים "שמיר" ("אסף הרופא") ובמחלקת הכוויות בבית החולים "שיבא", ועבר כמאה ניתוחים. כל העת ליוו אותו במסירות הוריו ואחיו. עשרות פעמים היה נתון לסכנת חיים, וסבל אחת-עשרה פעמים מדלקת ריאות אך הוא הצליח להתגבר על כך ולנצח. הצוות המטפל כינה אותו "סופרמן".
יונה נאבק על החלמתו בנחישות, באופטימיות ומתוך רצון עז לחיות, לא חדל להביט קדימה וחלם להגיע למחלקת השיקום, לשחות ולשבת בכיסא גלגלים במקום לשכב במיטה. מעולם לא ביטא אכזבה, תסכול או עצבות על מצבו ועל ייסוריו, וגם לא פחד מהטיפולים ומהניתוחים המסובכים. בשל היותו חובש, הצוות הרפואי שינה את גישתו והפכו את יונה לשותף מעורב בטיפול שלו. הוא השלים עם המצב, וכל שביקש הוא לחיות. באמונה שלמה הרבה להתפלל, וכשלא התאפשר לו להניח תפילין בכוחות עצמו, ביקש מאימו או מאחיותיו לסייע לו. חשוב במיוחד היה לו להניח תפילין אחרי שעבר כריתה של שתי רגליו. כשקרא בזמן התפילה את הצירוף "תחיית המתים", סיפר שכך חש שקרה לו שוב ושוב.
בכל ביקור שאל תחילה לשלום מבקריו והתעניין בהם לפני שסיפר על עצמו. כן יצר קשרים חמים עם הצוות הרפואי, וחבריו הרגישו שיונה היה כמו בן משפחה עבורם. גם צוות העזר וצוות הניקיון היו בקשרים קרובים וטובים עם יונה. הוא נתן השראה לרבים ברחבי העולם, והם התפללו להחלמתו, קראו תהילים, הדליקו נרות שבת והשתתפו באירועי הפרשת חלה למען החלמתו.
כדי להתמודד עם התקופה המורכבת, נכנס נחוש בדעתו לשגרה שכללה טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, ציור, וביקורים של חבריו המסורים מהבית ושל קרובי המשפחה האוהבים. בחדרו במחלקה נוצרה מסורת של ארוחת שניצל בפיתה בשישי, ערבי סושי וקריוקי. אף שבחלק מהזמן לא יכל לאכול, היה לו חשוב להגיש אוכל בחדרו כדי שכל מי שמגיע ירגיש בנוח. בחדר גם קיימו צפייה בהרצאות, אימוני משקולות, קבלת שבת מוזיקלית. מוזיקאים שאהב באו לשמחו. במסדרונות המחלקה נשמעו קולות צחוק, הנאה ומוזיקה שבקעו מחדרו. טקס ברית המילה של אחיינו, ליעם, התקיים בבית החולים כדי שיונה לא יחמיצו.
בספטמבר 2024, כשנה אחרי פציעתו, חלה הידרדרות חמורה במצבו. נשימותיו האחרונות של יונה היו ב-26 בנובמבר בשעה 6:29, מוקף במשפחתו ובחבריו הקרובים.
(מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)