גבריאל ישי בראל - דף הנצחה

גברי-אל ישי בראל, בנם של אושרת ויאיר, נולד בצפת ביום כ"ב בניסן תשס"א (15.04.2001). ילד רביעי להוריו. אח של אוריאל, התאומים – אברהם ושרה, ויהודה.
גדל בצפת, למד בבית הספר היסודי "תלמוד תורה פרחי כהונה" ובישיבה התיכונית "אמי"ת צפת" בעיר. היה אוהד מושבע של מכבי תל אביב בכדורגל.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, התגייס לצבא ושירת בבסיס האימונים הראשי של פיקוד הצפון - "בא"פ אליקים". חבריו לשירות הצבאי סיפרו שהיה ה"לב" של הבסיס.
כשהשתחרר מהצבא שב לחיות ולעבוד בצפת.
 הגיע גברי-אל עם חבריו לפסטיבל "נובה" שבשדות קיבוץ רעים. כשהחלה מתקפת הטילים, ניסה לעזוב את מתחם הפסטיבל, אך נורה למוות על ידי המחבלים שפשטו על האזור.
על מצבתו כתבו אוהביו: "פני מלאך יפה עיניים, אהוב שלנו... עלם חמודות שלא מן הנמצא, שקיים בגופו מצוות כיבוד אם, בנתינה בלתי פוסקת, מלא בשמחת חיים וחיוך כובש נסוך תמידי על פניו. במותו יתקדש שמו בכל העולם".
מכר המשפחה ספד: "גברי-אל, גברי-אל, כתוב בחז"ל שהמלאך גברי-אל עומד בשמיים על מזבח ומקריב את נשמות הצדיקים... גברי-אל, הרבה לא יודעים שלא ברחת מהמסיבה, אלא עזבת כדי להיות עם אמא שלא תישאר לבד באזעקות. אתה במקום מצוין בגן עדן, אך צר לי לאם שבוכה ומתייפחת על בנה מחמד עיניה, שידוע לכולנו שתמיד דאגת לה, ועוד שנהרגת בדרך אליה... אוי איך היא מרגישה עכשיו גברי-אל? עמוד כגבר ובקש מהשם 'נקום את נקם כל דמעה ודמעה של אמי תחי'".
חברתו נועם ספדה: "חשוב לי שידעו שגברי-אל זה החבר הכי טוב שלי. הבן אדם הכי קרוב אליי שהכי חסר לי בכל דקה ביום. הבן אדם עם הלב הכי ענק שפגשתי בחיי, עם החיוך הכי יפה וטהור שתראו, והעיניים הממיסות שאפשר לטבוע בהן... גברי, מלאך שלי, אני עדיין לא מעכלת שאתה לא פה יותר. אני לא יודעת מתי אצליח להבין ולהשלים עם זה, אם בכלל, אבל מה שאני כן יודעת זה שאתה לנצח איתי, שומר עליי, ואין יום שאני לא חושבת עליך ומתגעגעת יותר מהאתמול. אני אוהבת אותך בכל עצם בגוף שלי ומתגעגעת ברמות שזה כואב לי בלב".
ספד חברו לשירות הצבאי, דוד: "בחור מצחיק, חכם וישר, שדאג לכל בן אדם שהכיר. הוא ידע איך לעשות דברים שילכו בדיוק איך שהוא רצה. לא מפסיק להתגעגע, ואי אפשר לדבר בכלל שזה לא מתעכל. מסרב להאמין, כול תמונה שלך וסרטון וזיכרון ממך מעלה לי חיוך וגעגוע, אוהב אותך המון".