עילי ברעם - דף הנצחה

עילי נולד בחופשת פורים לתוך תקופה איומה של מחבלים מתפוצצים. שעות אחרי שנולד התרחש הפיצוץ הנורא במעבר החציה של דיזנגוף סנטר, בו נהרגו ילדים מחופשים. למציאות קשה נולד ובמציאות קשה נהרג - בן 27 ו-7 חודשים ו-5 ימים. עילי היה תינוק וילד סקרן, חכם ומתוק באופן מיוחד. העינים שלו נראו כמו כוכבים בתוך סופגניה מחייכת. אהב מוזיקה מיום לידתו והמוסיקה ליוותה רגעים רבים בחייו. הוא אהב לשמוח ושנא להיות עצוב. כל המהות שלו היתה שמחה ואהבה. הוא אהב לשיר במשפחה שבה תמיד שרים, אבל היה לו קול עורב, אז הוא היה מזייף בכוונה. היה עם איכותיות גוף נפלאות והיה ספורטאי בנשמה. שיחק כדור יד בבית הספר ובתקופת הילדות כדורגל, שניהם בהפועל רמת גן. אהב בכל נפשו את הצופים והיה פעיל מאוד. מלא חברים שלו מהצופים. עילי היה עם אנרגיה עוצמתית ומנהיג מלידה. היה פרוע ועדין, מסתכן ופחדן גם יחד, חכם ועמוק ומאד רוחני. בגיל 27 היה רוחני כמו אנשים זקנים מפותחים. יחד עם זאת היה ילדותי. אהב ילדים בצורה מטורפת וילדים אהבו אותו. עילי נשאר ילד עד יום מותו. עילי שירת שירות קרבי בחטיבת הנח״ל, בגדוד 931, וחלק מהגובה שלו הוא קיבל בשירותו המשמעותי. חצי מהשירות בערד וחצי בחרמון. עילי התאהב בטבע ובפרט במדבר, ואהב לראות את הזריחות בו. רצה להקים בית ספר לילדים עם הפרעות קשב כמוהו, אבל מתאים לכל כיס. עילי למד באוניברסיטה הפתוחה ורצה לעשות תואר ראשון בחינוך. עילי נחשף לשיטת ווים הוף והיה מהמטפלים הראשונים בתרפיית קרח בארץ. הברווזים הצהובים המפורסמים הינם לזכרו של סבא זיגי, אליו הוא היה מאוד מחובר. במשך זמן קצר מאוד שהיה מטפל, הספיק להשאיר חותם גדול. כך אנחנו רוצים לזכור אותו, וכך אנחנו נעשה בעמותת "הצבעים של עילי", שהוקמה בדיוק עבור שימור הזיכרון. עילי נרצח בשבת השחורה יחד עם שניים מחבריו, ליאם שרם וג'וני זיידמן הי"ד. הם הגיעו למסיבת הנובה לקראת הזריחה והיו מהראשונים לצאת מהאזור. הם הספיקו להגיע כמעט לצומת שדרות על כביש 34. רק כמעט.