סיגל לוי - דף הנצחה

סיגל (סיגי), בתם של אני ומיכאל לוי, נולדה ב-י''ב באדר א' תשנ''ב (16.02.1992) בכפר סבא.
גדלה והתחנכה בנתניה. למדה בבית הספר היסודי "רימלט" ובתיכון "אלדד".

ילדה יפת תואר בעלת עיני טורקיז הנוצצות בשמש, סקרנית ובעלת חוש הומור. 
מגיל צעיר התעניינה באנשים והייתה קשובה לרחשי ליבם. 
בכיתה ג' בחרה לפעול כמגשרת וליישב קונפליקטים בין התלמידים. 
בגיל 9 הצטרפה לתנועת הנוער "מכבי צעיר" והמשיכה בתנועה עד כיתה י"ב כמדריכה. 
נערה טובת לב, רגישה ואהובה על חבריה הייתה. 

כתבה חברתה ענבל: "... סיג שלי תודה על כל הטוב שהבאת איתך לעולם, הסבלנות, הסובלנות וקבלת האחר. תודה על החברה הטובה שאת עבורי ועבור עוד הרבה אחרים, תודה על הצחוק והכיף שתמיד ליווה כל דבר שעשית, על הקרן שמש שאת.."

הייתה בת מסורה להוריה ואחות צעירה ואוהבת לשלושת אחיה. 
כתבה אחותה הגר: "אחותי הקטנה, החברה הכי טובה שלי. מתגעגעת לקלילות שלך, לשמחת החיים שלך... תודה שהספקנו, את ואני, בחייך הקצרים, לחוות חוויות בלתי נשכחות שילוו אותי לנצח. תודה שהיית האחות הכי טובה בעולם. אני גאה בך על כל הטוב שעשית בחייך. מבטיחה שאמשיך את דרכך הטובה."

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה במודיעין חיל האוויר בצפת.
כשהשתחררה, נסעה לטייל בדרום אמריקה וכשחזרה החליטה להפוך את רצונה לעזור לאנשים למקצוע. היא למדה תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והתמחתה בנוער בסיכון.

סיגל הובילה פרויקטים בקהילה למען נוער בסיכון. 
היא התנדבה בפרויקט "הפוך על הפוך" ובניידות הלילה של עמותת "עלם". 
עבדה כמנהלת "הבית החם" של ויצ"ו, מסגרת בתוך הקהילה המעניקה לנערות בסיכון מקום מפלט ממצוקות משפחתיות. 
היא ניהלה את הניידת של "עלם" ברמלה-לוד וסייעה להקים אותה מחדש. 
ובתפקיד האחרון שלה עבדה כעובדת סוציאלית בביה"ס לנוער בסיכון "ברנקו וייס" בבת ים. 

סיגל ידעה לדבר עם בני נוער בגובה העיניים ולהגיע לליבם. 
סיפרו עמיתיה: "סיגל, שהייתה כל כולה למען הנערים והנערות, קמה עבורם בבוקר והלכה לישון איתם בלילה. סיגל, שיש נערות שבזכותה בחרו בחיים, גילו כוחות בעצמן וידעו שיש להן כתובת, חיבוק, כתף ועיניים טובות".

עופרה, אחת ממתנדבות "עלם", כתבה: "הכרתי אותך כשבאתי להתנדב בעמותת 'עלם'. הכרתי אלופת עולם... שמסיעה אותנו בניידת 'עלם' ישנה וקצת מקרטעת... לא ויתרת על אף נער או נערה. היה לך הכי חשוב לעזור להם. להיות להם אוזן קשבת. להציל אותם. אין ספק שבזכותך, הרבה מהם הצליחו".

את בן זוגה יוסי הכירה אחרי הלימודים באוניברסיטה,  וכעבור מספר חודשים עברו לגור ביחד ברמת גן וגידלו יחד באהבה את הכלב "ניקו". האהבה ביניהם פרחה והם היו אמורים להינשא ב-18.01.2024.

בשעות הפנאי אהבה לשמוע מוזיקה, לשתות בירה ולטייל.

"הייתה אישה מלאת שמחת חיים, מוקפת בחברים שפגשה בכל מעגלי חייה. אישה רחבת לב שכל כולה נתינה". כתב מאור, חברה.

סיגל האמינה שבהינתן תנאים מתאימים והזדמנות, יוכלו בני ובנות הנוער להיות אחראים על עתידם, לעבד את סיפורם האישי, לגדול מתוכו, ללבלב ולפרוח ולבחור לנתב את עתידם. 
עם האמונה הזו, סיגל חלמה להקים בית קפה שיופעל על ידי בני נוער, מקום שייתן להם כלים לעצמאות כלכלית, הזדמנות אמיתית לצמיחה, אחריות ושייכות, ובעיקר – מקום שייתן להם משמעות ותחושת ערך. 
סיגל תמיד דיברה על החלום הזה עם ניצוץ בעיניים. בשבעה באוקטובר חלומה נקטע באכזריות.
אנחנו, המשפחה והחברים, ביחד עם כפר הנוער ״רמת הדסה״, ממשיכים את דרכה.
הקמנו עגלת קפה בכפר - "סיג -קפה ומשמעות" - שנולד מתוך החלום של סיגל.

סיגל הגיעה לפסטיבל ה"נובה" ליד קיבוץ רעים בהתנדבות כעובדת סוציאלית וכחלק מפרויקט "אנשים טובים" של עמותת "עלם", כדי לתת מענה מידי לצעירים שבאו לחגוג ומרגישים קושי או מצוקה. המתנדבים נמצאים שם עבור הצעירים, כדי לספק להם הפוגה מההמולה, פינה שקטה, חיבוק חם ושיחה.
תחילה הוגדרה כנעדרת, אך כעבור שבוע קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה. 

סיגל לוי נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 31. היא נרצחה כשעשתה את הדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב - לעזור ולראות את האחר וכך עשתה עד הרגע האחרון. 
היא הובאה למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותירה אחריה הורים, 3 אחים ובן זוג.
על מצבתה כתבו אוהביה: "סיגל, הילדה היפה עם עיני הטורקיז. הצחוק, האופטימיות, והאור שהבאת לעולם ימשיכו לפעום בכל הלבבות בהם נגעת. נאהב אותך תמיד". 
נחקקו גם המילים "אישה טובה", הכיתוב שהיה על חולצתה בעת שנרצחה.