חנני נידג'לסקי גלזר - דף הנצחה

חנני (רנני) נידז’לסקי גלזר הי״ד נולד ב־13 באוקטובר 1999 בפורטו אלגרה, ברזיל, לטטיאנה ולדוד רונן, ואח אהוב לרודי, אלעד, אהרון, אבישי, אריה וברוך.
הוא היה ילד עם חיוך רחב, נוכחות מחבקת וקסם שקשה לתאר במילים.
בפורטו אלגרה אהב את קבוצת גרמיו, ניגן בגיטרה ובתופים, כתב שירים וחלם להיות די־ג'יי. המוזיקה הייתה השפה שבה ליבו דיבר — קצב, חופש ורגש — ובמקביל טיפח קשר עמוק לזהותו היהודית ולמדינת ישראל, והיה פעיל בתנועות הנוער ובקהילה היהודית המקומית.
בגיל 16 עלה לישראל לבדו, מתוך רצון להתקרב למשפחתו בארץ ולהיות חלק מהעם שאותו אהב. 
לאחר עלייתו, המשפחה התרחבה, והוא זכה לראות שני אחים חדשים ושני אחיינים שנולדו. 
אחיו הקטנים העריצו אותו, והוא היה עבורם מודל של אור, ביטחון ונתינה.
חנני התגייס לצה"ל כחייל בודד, שירת תחילה בפלוגת כרמל של חיל החינוך, אך התעקש לעבור לגולני — כמו אחיו לפניו. 
מפקדיו תיארו אותו כ"חייל מדהים — מצחיק, נחוש, אכפתי ואיכותי, שנלחם לתרום למדינה שאהב בכל ליבו".
לאחר שחרורו עבר לתל אביב, ושם חזר אל עולם המוזיקה, עבד בפסטיבלים, יצר, רקד ואהב.
הוא היה אדם שנכנס לחדר והוא כבר מואר. 
חי חיים צעירים, מלאי חופש, יצירה ואור.
ב־7 באוקטובר 2023 השתתף בפסטיבל נובה — ושם מצא את מותו. דקות לפני הירצחו צילם סרטון מהמיגונית ואמר: “אחי, אני נשבע שאי אפשר להמציא את הסיטואציה הזאת… לפחות אנחנו מתחבאים כאן, מוגנים. זה כמו סצנה מסרט.”
זה היה חיוכו האחרון. אביו, רונן, סיפר: “ראיתי פחד בעיניים שלו… כאילו קיווה שזה לא יהיה הווידאו האחרון. לצערנו, זה היה.”
לאחר יומיים של חיפושים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחות בבית העלמין תל רגב שבכפר חסידים — יומיים לפני יום הולדתו ה־24.
חנני היה בעל לב גדול מדי לעולם הזה. רץ לעזור, להציל, להגן — בלי לחשב. 
אדם מתון, מכיל, אוהב. מורשתו נותרה עמוקה ובהירה: צלילות, חוכמה, עדינות, עומק ומתיקות. נוכחות שלווה ואמיתית שנגעה בכל אדם שפגש. חייו ופטירתו מזמנים התעוררות — לחיות עם יותר אהבה, יותר רגישות, יותר נוכחות; להפוך כאב לאור; לבחור בחירות של אמת. כמו רפרוף כנף עדין ושקט שיש בכוחו להזיז עולמות. 
יהי זכרו הקדוש ברוך לנצח — רפרוף כנף שממשיך להניע לבבות ועולמות.