ויקטור ונטלי רחמילוב מאופקים ב-7 באוקטובר | כאן 7.10.360

ויקטור וגלינה רחמילוב מתעוררים לקול האזעקות, יחד עם שתיים מבנותיהם שגרות איתם - אמילי (16) ונטלי (26). הם רצים למקלט העירוני שנמצא כעשרים מטר מביתם ומגלים - יחד עם עוד עשרות שכנים שהגיעו - שהמקלט נעול

ויקטור מחליט שמסוכן להישאר בבית ללא ממ"ד, ולוקח את אשתו ואת הבת הקטנה אמילי, לביתה של הבת הגדולה, סופי, שגרה בצד השני של אופקים שם יש ממ"ד. נטלי, הבת האמצעית, מפחדת מירי הרקטות ומחליטה להישאר בבית ולהצטרף בהמשך

תוך כדי נסיעה לבית של סופי, נטלי, שנשארה בבית, מתקשרת לאמה גלינה ואומרת לה בבכי שהיא שומעת יריות בשכונה. ויקטור, שהיה בעברו קצין בצבא האדום, מאזין לשיחה, שומע בטלפון צרורות של ירי קלצ'ניקוב ואומר להן שמדובר במחבלים. גלינה מתקשה להאמין. "מה פתאום", היא אומרת, "שלושים שנה אנחנו בעיר, אף פעם לא היו מחבלים"

ויקטור מוריד את אשתו ואת הבת הקטנה אמילי אצל הבת הגדולה סופי, ונוסע להביא את נטלי. הוא מתקשר אליה מהדרך והיא עונה לו בבכי שזה מסוכן ושלא כדאי שיבוא. ויקטור אומר לה שהוא לא משאיר אותה שם לבד, ושעוד כמה רגעים הוא יגיע. כשהוא פונה אל הרחוב שבו הם מתגוררים, נשמעת אזעקה ובמקביל הוא רואה שבעה מחבלים - ארבעה מצד שמאל של הרכב ושלושה מצד ימין. השבעה פותחים לעברו באש ממרחק של מטרים ספורים, והוא נפגע ביד שמאל, ברגל שמאל ובחזה

כשהוא פצוע ומדמם, ויקטור ממשיך לנסוע במהירות לכיוון הבית והמחבלים רצים אחרי הרכב ויורים בו. ויקטור עוצר במרחק של כמאה מטרים מהבית, בלי לדעת מי יגיע אליו קודם – המחבלים או הבת שלו. נטלי מחכה לו ליד השער של הבית והוא צועק לה ברוסית שיש מחבלים. "תקפצי לאוטו מאחור, מהר, טרוריסטים", הוא צועק לעברה. נטלי עולה במהירות למושב האחורי, בלי להבחין שאביה פצוע. תוך כדי נסיעה נטלי מתקשרת למשטרה אך אין תשובה

בניסיון להימלט מהמחבלים, ויקטור יוצא מהרחוב ופונה ימינה, אבל שני מחבלים שנמצאים שם פותחים עליו באש מטווח של כעשרים מטר. הוא מבצע פניית פרסה ורואה מחבלים יורים למוות בשכנה שלו. אחיה של השכנה רץ כדי להציל אותה, המחבלים יורים גם בו והוא נופל עליה. ויקטור מנסה לברוח לכיוון אחר, אך נתקל בעוד כחמישה מחבלים שפותחים לעברו באש. הוא מבין שהמחבלים מקיפים את השכונה ואין לאן לברוח. השמשה של הרכב מתנפצת. ברכב פגעו כ-80 קליעים

ויקטור מבחין במחבל רץ לעבר הרכב שלו. נטלי, שלא רואה את המחבל, מסתתרת במושב האחורי ומפצירה באבא שלה "בוא לבית". ויקטור מבין שאם הם יישארו ברכב הם לא ישרדו - ושהסיכוי היחיד שלהם להינצל הוא הימלטות רגלית. הוא צועק לבתו: "תעופי מהרכב ותברחי לכיוון הכביש הראשי". נטלי יוצאת מהמכונית והמחבל מתחיל לירות לעברה. ויקטור יוצא ורץ בעקבותיה. אחרי כעשרה מטרים הוא סופג עוד ארבעה כדורים ברגל ימין. הוא יודע שאם הוא יפול - נטלי לא תמשיך לרוץ בלעדיו. המחבל ממשיך לרוץ ולירות והשניים מצליחים לברוח לכיוון הכביש

נטלי וויקטור מגיעים לשכונה הסמוכה. כשפניה מכוסים דם, נטלי מתחילה לצעוק בכניסה לבתים: "הצילו, תפתחו לנו", אבל אף אחד לא פותח. הם רצים מרחוב לרחוב, וברחוב הרביעי הם מגיעים במקרה לבית של אחיינו של ויקטור, יוסי. יוסי נמצא באותה שעה עם אשתו וילדיו בממ"ד וכשהוא מזהה את ויקטור ונטלי, הוא פותח את הדלת. השניים נכנסים וויקטור נשכב על הרצפה. הם מנסים להזמין אמבולנס, אבל נאמר להם שאמבולנסים לא יכולים להגיע, לאחר שנהג אמבולנס נרצח בשכונה סמוכה. במשך שלוש שעות ויקטור מדמם על הרצפה, כשנטלי ויוסי מקבלים בטלפון הנחיות כיצד לטפל בו

נטלי מתכתבת עם אחותו של בן זוגה ומבקשת ממנה: "תתפללי עלינו שחר". כעבור כמה דקות, אחייניתו של ויקטור רואה ברחוב חובשים של ארגון איחוד הצלה ושולחת אותם לטפל בוויקטור. החובשים מגישים לו עזרה ראשונה ומניחים לו חוסם עורקים. הם קובעים שהוא חייב להגיע לבית חולים בשעה הקרובה וממשיכים בדרכם לפצועים אחרים. ויקטור מאבד לפרקים את ההכרה

אחרי שסרקו את השכונה של משפחת רחמילוב, וראו שאין שם כבר את מי להציל, שני חובשי איחוד הצלה חוזרים לביתו של יוסי כדי לפנות את ויקטור למיון. הם עוברים איתו בתחנת המשטרה, שם מעלים לרכב חייל פצוע, וממשיכים לבית החולים סורוקה בבאר שבע. נטלי רוצה להצטרף לאבא שלה, והוא מבקש ממנה שלא תבוא איתם. היא נשארת בממ"ד של בן דודה עד שעות הערב

בבית החולים סורוקה רואה ויקטור תנועה בלתי פוסקת של פצועים. כשמתחילים לטפל בו הוא עם לחץ דם 50/30 ודופק 40. במעורפל, הוא שומע את הצוות הרפואי אומר: "אנחנו מאבדים אותו". הם נותנים לו שתי מנות דם ומצליחים לייצב את מצבו. נטלי מתכתבת כל העת עם המשפחה, והאחיות שלה מחזקות אותה מרחוק: "תפעלת את האירוע בגבורה, ברגע הראשון שיתאפשר נביא אותך אלינו"

אמא של נטלי, גלינה, מגיעה לאסוף אותה לבית של האחות הגדולה סופי. המשפחה כולה נמצאת בממ"ד של סופי, שם הם מעבירים את הלילה - וגם את החודשים הראשונים למלחמה