ענת לב-ארי גילור מקיבוץ חולית - 7 באוקטובר | כאן 7.10.360

כשמתחילות אזעקות בקיבוץ חולית, ענת לב-ארי גילור (68) שנמצאת בביתה לבדה ללא בן זוגה נכנסת לממ"ד. אחרי זמן מה היא יוצאת ורואה בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ הודעות על חדירת מחבלים לבתים. ענת היא חלק מצוות צח"י של הקיבוץ וממונה על תחום הרווחה. היא יוצרת קשר עם אחת המשפחות ששלחו הודעת מצוקה ואומרת שמיד תגיע. הם עונים בלחישה: "אל תבואי. זרקו רימון". במקביל ענת מדברת עם חברתה, רוני לוי, שמפצירה בה: "טוסי לממ"ד". ענת היא אמא למתן (42) ולנופר (41), וסבתא לשישה נכדים. במקור בת קיבוץ ניר אליהו וממייסדות קיבוץ חולית, אליו הגיעה אחרי השירות הצבאי

ענת מתחילה לשמוע מחוץ לביתה קולות ירי, הדי פיצוצים של רימונים וצרחות בערבית. היא נכנסת שוב לממ"ד ביתה ומחזיקה בכל הכוח את ידית הדלת. בשלב הזה, היא חושבת שמדובר באירוע נקודתי בקיבוץ חולית

ענת שומעת זכוכיות נשברות ומכות של כתות רובים בתוך הבית. היא מבינה שהמחבלים שברו את דלת הזכוכית המובילה מהסלון לפרגולה האחורית. לאחר מכן, היא שומעת מחבלים צועקים בערבית בסלון, סמוך לממ"ד. היא משתיקה את הטלפון ומחזיקה את דלת הממ"ד בכוח. המחבלים מסתובבים בבית כרבע שעה

ענת ממשיכה לשמוע קולות ירי חזקים. הסוללה בטלפון שלה נגמרת, והיא מאבדת קשר עם הסביבה ולא יודעת על המתרחש בקיבוץ. קרוביה חוששים לגורלה. נופר, בתה, כותבת לה: "אמא אנחנו אוהבים אותך ומקווים שתראי את ההודעה הזו בקרוב"

ענת שומעת צעדים על הזכוכיות ששברו המחבלים מוקדם יותר ומבינה שהם חזרו. היא ממשיכה לאחוז בחוזקה את ידית הממ"ד וחוזרת כתפילה על המנטרה: "תציל אותי"

ענת שוב שומעת צעדים על הזכוכיות השבורות וחוששת שהמחבלים חזרו בפעם השלישית. "יש מישהו בממ"ד?", הם שואלים, אבל ענת לא עונה. הם קוראים שוב ושוב: "אנחנו משלדג, צה"ל, אפשר לצאת", אבל ענת חוששת לפתוח. רק בפעם השישית ענת משתכנעת שבאמת מדובר בחיילי צה"ל ופותחת את דלת הממ"ד. הלוחמים בודקים שאין סכנה נוספת בבית, ומבקשים מענת לשהות בממ"ד עד שיוודאו שאזור הבית בטוח

לוחמי גולני מגיעים לביתה של ענת ומספרים לה שמתחיל פינוי מהקיבוץ, ענת מחליטה להישאר ולהתפנות בהמשך. בערך ב-19:30 החיילים מובילים את ענת לבית של השכן שלה - גדעון כובני, שם נמצא גם חבר הקיבוץ מוטי קקון. ליהי, ביתו של מוטי, נפצעה מוקדם יותר מפיצוץ מטען שהטמינו מחבלים בחלון הממ"ד של המשפחה ופונתה על ידי חיילים. מוטי מנסה מהממ"ד לברר לאן היא פונתה

תושבת הקיבוץ, אביטל אלדג'ם, מפונה גם היא לבית של גדעון יחד עם הילדים נגב (3.5) ואשל קפלון (4 חודשים) ומספרת מה שחוו בבוקר: עדי ויטל-קפלון, אימם של הילדים, נרצחה בבוקר על ידי מחבלים שפרצו לביתם, לא לפני שנלחמה בהם. המחבלים חטפו את הילדים, פרצו לבית של השכנה שלהם, אביטל, הביאו לה את שני הפעוטות ולקחו אותם לכיוון הרצועה. סמוך לחציית הגדר, סימנו לה המחבלים שהיא משוחררת והיא הצליחה לחזור ברגל יחד עם שני הילדים, שאחד מהם, נגב, נפצע ברגלו. הנוכחים בבית דואגים ומטפלים בילדים. ענת מטפלת בהם גם היא ובמקביל מנסה לאתר נעדרי קשר מחולית

חברי הקיבוץ ששוהים בביתו של גדעון הולכים לכיוון שער היציאה מהקיבוץ וממתינים לאישור החיילים להתפנות. פרמדיקית חובשת את רגלו הפצועה של נגב הפעוט. כשמתקבל אישור מהצבא לצאת לדרך, המפונים עולים על הטנדר של גדעון ויוצאים לכיוון קיבוץ גבולות

ענת ושאר חברי הקיבוץ המפונים מגיעים לקיבוץ גבולות, שם היא פוגשת את יתר ניצולי הקיבוץ. ילדיה של ענת מבקשים לאסוף אותה אליהם, למרכז הארץ, אך ענת מסבירה להם שזה לא אפשרי כי הכבישים חסומים