נטע פורטל וסנטיאגו פרס מכפר עזה - 7 באוקטובר | כאן 7.10.360

בערב שמחת תורה נטע פורטל (22) וסנטיאגו "סנטי" פרס (25) אירחו חברים בביתם בשכונת דור צעיר לערב משחק בסוני פלייסטיישן. בשעה 3:30, חברתם שיר בר-לביא, מנסה לשכנע אותם לבוא איתה לפסטיבל הנובה, אך הם מוותרים. סביב 4:00 לפנות בוקר, נכנסים השניים לישון בחדר השינה שבממ״ד. נטע גדלה במושב תלמי יפה. סנטיאגו, שעלה לארץ מארגנטינה בגיל 5, גדל בקצרין. השניים הכירו בטיול בדרום אמריקה. כשחזרו לארץ שכרו דירת צעירים בקיבוץ. סנטיאגו עובד כטכנאי תאורה בחברת ״סינקופה״ יחד עם חברו הטוב ניצן ליבשטיין ועם התאומים גלי וזיו ברמן. נטע עובדת כאחראית משמרת במסעדה

נטע וסנטיאגו מתעוררים לקול ההתרעות. סנטיאגו רץ לנעול את דלת הבית ומנסה להסתכל על יירוטים, אבל נטע קוראת לו להיכנס לממ"ד. כשבועיים לפני, הם ראו מהחלון מהומות על הגדר וסנטיאגו הכניס לממ״ד בקבוק מים וסגר את חלון הברזל. נטע מתקשרת לחברתה שיר ומציעה לה לבוא אליהם מהנובה. שיר עונה תוך כדי ריצה: ״5 דקות אני אצלכם״. נטע מתכתבת עם חברות ובקבוצה עם אמה ליאורה והאחים שלה. היא שולחת להם תמונה עם סנטיאגו וכותבת: ״השורדים״. אביה, סנ"צ שמעון פורטל, קצין במחוז דרום, מתעורר בביתו בקיבוץ זיקים, רואה את סירות המחבלים ויוצא להילחם בשדרות. סביב 7:00, קולות הירי מתקרבים. ״שומעים ממש רובים כאילו זה פה״, כותבת נטע

בוואטסאפ מתקבלת הודעה מצוות החירום של הקיבוץ על חשד לחדירת מחבלים. סנטיאגו שולח הודעה לחברו ניצן, בנו של ראש המועצה האזורית שער הנגב, אופיר ליבשטיין, ושואל אם הוא יודע מה קורה בחוץ. ניצן עונה שלא ידאג, שיחידות של הצבא בדרך ושכיתת הכוננות יצאה. ״נראה לי תוך שעה זה מאחורינו״, הוא כותב. מבחוץ נשמעים קולות ירי ופיצוצים. ״אמא אני מפחדת״, כותבת נטע לאמה. נטע מתכתבת גם עם חברתה אסתר ומבקשת ממנה לבדוק מה קורה עם חברתן שיר שהייתה בנובה

ניצן מזהיר את סנטיאגו שלא ייצאו מהממ״ד ומעדכן אותו שאביו, אופיר, וסבתא שלו, בלהה אפשטיין, נרצחו. סנטיאגו מציע לו לבוא אליהם, אבל ניצן חושש לצאת מהבית. סנטיאגו יוצא מהממ״ד ומצטייד בחפץ חד לעצמו ובאולר עבור נטע. מבחוץ הם שומעים ירי וצעקות בערבית. נטע כותבת לאמה ולחברתה שיש הרוגים בקיבוץ. אמא שלה מעדכנת את אבא שלה

עשרות הודעות מתקבלות בקבוצות הוואטסאפ על ירי של מחבלים ועל בתים שעולים באש. מהדירות הסמוכות נשמע ירי וצעקות ובאוויר יש ריח שריפה. נטע כותבת לאמה שהיא מפחדת ואוהבת אותה. היא מבקשת מחברותיה שיתקשרו למשטרה, ואחרי שהן לא מצליחות, היא כותבת לאביה, שמעון, ומבקשת שישלח כוחות לקיבוץ. הוא עונה לה שכוח טקטי בדרך.

החשמל נופל ואין קליטה בטלפונים. נטע וסנטיאגו יושבים בממ"ד החשוך בדממה. שמעון מבקש מנטע לחסום את הדלת, אך ההודעות לא מגיעות. השניים שומעים מחבלים צועקים ליד החלון. סנטיאגו אוחז בידית הדלת ומכין את נטע: ״הם יפרצו את הדלת. את לא צועקת". נטע נעמדת על המיטה כשהאולר בידה

מחבלים שוברים את דלת הכניסה ונכנסים לבית של נטע וסנטיאגו. סנטיאגו מסמן לנטע שהוא עומד לצאת, אבל היא עוצרת אותו. המחבלים מנסים לפתוח את דלת הממ״ד וכשהיא לא נפתחת, הם יורים לעברה. סנטיאגו נפגע ברגל ימין ובראש. נטע חוטפת קליע בברך ימין. ״אבא, ירו בי. הצילו״, נטע כותבת לאביה ושולחת מיקום של הדירה, אבל ההודעות לא נשלחות. סנטי מסמן לה לפתוח את החלון. נטע רואה בחנייה כ-15 מחבלים, שעולים על מכוניות, מעשנים וצוחקים. חלקם עוטים סרטים ירוקים, חלקם במדי צה"ל. היא רואה גם את גדר הקיבוץ פרוצה. היא מניחה את הטלפון על אדן החלון, בתקווה שההודעות יגיעו לאביה

המחבלים שפרצו לדירה משליכים רימון לעבר דלת הממ"ד. סנטי, שהחזיק עד כה בידית, עוזב אותה, דוחף את נטע החוצה דרך החלון וקופץ אחריה בעצמו. הוא לא יודע שיש מחבלים בחוץ

השניים רצים לעומק הקיבוץ. מחבלים קולטים אותם ומתחילים לירות לעברם צרורות. נטע נפגעת משישה קליעים - אחד ביד וחמישה ברגל שמאל, ונופלת. סנטיאגו חוזר אליה ונפגע מכדור בגבו. ״אם את לא רצה, אנחנו מתים", הוא צועק והם ממשיכים לברוח. הם מחפשים מחסה בבתים, אבל הדלתות נעולות. לבסוף הם מסתתרים מתחת לבית, בין ערמות זבל. סנטיאגו מניח לנטע חוסם עורקים באמצעות חולצתו, וכך, פצועים ומוקפים מחבלים, הם ממתינים לחילוץ. באותן שעות נחטפים לרצועה רבים מדיירי השכונה, בהם חבריו של סנטי, התאומים גלי וזיו ברמן

בזמן שנטע וסנטיאגו בורחים, שמעון עושה את הדרך לקיבוץ תחת אש. הוא נכנס לכפר עזה, מחפש את הבית של הזוג וצועק "נטע, נטע". אזרחים, בהם ילדים, יוצאים לעברו מבתים ומקומות מסתור והוא מחלץ אותם ברכבו ומעביר אותם למקום בטוח. כששמעון מאתר את הבית ורואה שהוא עולה באש, הוא מניח שנטע וסנטי נרצחו ונוסע חזרה לכניסה לקיבוץ

נטע וסנטיאגו שומעים קולות בעברית ורואים שני אנשים במדי צה״ל. סנטיאגו יוצא אליהם בידיים מורמות. ״צה״ל, צה״ל״, הוא קורא לעברם ומוסיף: ״חברה שלי גוססת״. השניים עונים שאין להם דרך לחלץ אותם. ״בבקשה, אל תשאירו אותי פה״, מתחננת נטע ומבקשת להתקשר לאבא שלה. החיילים מתקשרים לשמעון ושולחים לו מיקום. שמעון, שנמצא בכניסה לקיבוץ, לוקח רכב משטרתי ממוגן מסוג קרקל ויחד עם שלושה שוטרים נוספים הוא יוצא לכיוונם

שמעון מגיע ברכב הקרקל. הוא אוחז בידיה של נטע, וסנטיאגו אוחז ברגליה ויחד הם מכניסים אותה לרכב. שמעון מתעד את הרגע כדי לשלוח לאמה המודאגת. בדרך הם רואים גופות ורכבים שעולים באש. בכניסה לקיבוץ, שמעון חוזר לרכב שלו, ונוסע לצידם כדי להגן עליהם. הם נוסעים לשדרות ומשם ברכב פינוי רפואי לבית החולים ברזילי, משם תועבר נטע לניתוח דחוף בבית החולים מאיר בכפר סבא. סביב השעה 14:45, נרצח ניצן ליבשטיין, חברו של סנטיאגו

נטע וסנטיאגו מעדכנים את קרוביהם שהם שרדו. אלה, אחות של נטע, מעדכנת את חברותיה ושולחת להן סרטון. בבית החולים, נטע פוגשת מכרה של חברתה שיר, שבילתה במסיבת הנובה, מבקשת להתקשר אליה ומגלה שגם היא שרדה