אין מקום אחר - נחל עוז
במשך שעות ארוכות נלחם ברי מאירוביץ', מפקד כיתת הכוננות של נחל עוז, כחלק מכוח מגן של שבעה לוחמים בלבד, מול מאות מחבלים ובוזזים שחדרו לקיבוץ מכל עבר. במשך כל הזמן הזה, שמרה אשתו רוני בממ"ד על ארבעת ילדיהם יחד עם שתי הילדות של השכנים
משפחת מאירוביץ' (משמאל לימין): ההורים ברי ורוני, הבן הבכור אור, והבנות רז, שיר וענבר
עם תחילת המטחים הכבדים, נכנסים ברי ורוני מאירוביץ' לממ"ד עם שישה ילדים: ארבעת ילדיהם: אור (14), ענבר (12), שיר (9) ורז (6) ועוד שתי חברות של הבת שיר - עופרי ואביב - שישנו אצלם. גם הכלב המשפחתי נכנס איתם למרחב המוגן
ברי, מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ, מתעדכן בקבוצת צוות החירום היישובי (צח"י) שמחבלים חדרו לקיבוץ. הוא מתקשר לרבש"ץ אילן פיורנטינו אך הוא לא עונה. ברי מדבר עם יו"ר צח"י, רותם כץ, שמספר שאילן לא עונה גם לו. מאוחר יותר יתברר שאילן נלחם במחבלים בדקות הראשונות לחדירה ונפל בקרב. ברי מתקשר לסגן הרשב"ץ, ניסן דה קלו, שאומר לו שהוא ממתין לכוחות צה"ל ברכבו הממוגן בכניסה לקיבוץ. לברי, כמו לשאר חברי כיתת הכוננות, אין נשק בבית. כלי הנשק נעולים בנשקייה, אך היא סגורה ואי אפשר לפתוח אותה. ניסן אומר לברי שיש לו נשק נוסף לתת לו. השניים לא יודעים שבשכונת שדות בקיבוץ כבר מתנהלת לחימה. במקביל, 11 לוחמי יחידת המסתערבים של משמר הגבול (ימ"ס), שישנו בקיבוץ באותו לילה, מתחלקים לשתי חוליות ויוצאים להילחם
רכב הדיפנדר הממוגן של כיתת הכוננות
רבש"ץ קיבוץ נחל עוז, אילן פיורנטינו
ניסן מגיע לאסוף את ברי מהבית ברכב הממוגן. ברי נפרד מאשתו רוני בחיבוק ויוצא החוצה. רוני ננעלת בממ"ד עם ששת הילדים והכלב. ברי וניסן נוסעים לכיוון השער הקדמי של הקיבוץ, מתוך מחשבה שכוחות צה"ל יגיעו תוך דקות ספורות. תושב הקיבוץ, יונצ'י ברוש (80), מזעיק עזרה בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ, לאחר שמחבלים ירו בו ובאשתו שושי (75). ברי וניסן מגיעים לבית שלהם. הם רואים שדלת הכניסה פרוצה, על הרצפה זרוקה מחסנית ובבית יש ריח של גז. הם מבינים שאולי יש מחבלים בבית ושהם עלולים להיות במיעוט מספרי מולם. השניים חוזרים לשער הקדמי של הקיבוץ ומדווחים ליו"ר צח"י על הבית הפרוץ
שושי ויונצ'י ברוש
צילום: גדי גולדברג ברי וניסן רואים מרחוק שמישהו מטפס על השער הצהוב ונכנס לתוך הקיבוץ. הם מאיצים את הרכב ומגיעים אליו. הוא מספר להם שהוא מפקד בימ"ס, שהכוח שלו מנהל קרב בקיבוץ ושיש להם נפגעים. הלוחם לוקח אותם לבית של משפחת זיו שבו התרכזו החיילים. לכוח יש כמה פצועים והרוג אחד, מפקד הצוות, רס"מ יעקב שלמה קרסנינסקי. ברי וניסן עוזרים לטפל בפצועים. רוני שולחת לברי הודעה ושואלת לשלומו. הוא עונה לה בהודעה קולית: "אני בסדר מאמי, עוזר להם כאן להתארגן"
לוחמי ימ"ס הפצועים מפונים משטח הקיבוץ ברכב ממוגן של היחידה. כך, החל מהשעה תשע בבוקר, נותר בקיבוץ כוח מגן של שבעה אנשים בלבד: מפקד כיתת הכוננות ברי, סגן הרבש"ץ ניסן, מפקד כוח הימ"ס ש', וארבעה לוחמים מהצוות שנשארו איתו. ברי וניסן חוזרים לבית של יונצ'י ושושי. הם נכנסים ומוצאים את יונצ׳י פצוע ביד ואת שושי שוכבת בפנים ללא רוח חיים. השניים מעבירים את יונצ'י לבית השכנים, רותי ויוסי וגנר, והם מעניקים לו טיפול רפואי ראשוני. בהמשך היום מפונה יונצ'י לבית החולים, שם הוא עובר ניתוח
שושי ברוש
יונצ'י בבית החולים שיבא תל השומר
ברי ממשיך להתכתב עם רוני. היא כותבת לו שהיא שומעת יריות קרובות ושהיא דואגת לו. במקביל, היא מנסה להרגיע את הילדים בממ"ד. ברי, שבנקודת הזמן הזאת חושב שאין יותר מחבלים בקיבוץ, אומר לה שלמיטב ידיעתו מדובר בירי מחוץ לקיבוץ אבל שהוא ינסה לברר
ברי וניסן נוסעים שוב למתחם ההגנ"ש (הגנת יישובים) שליד הרפת בקיבוץ, היכן שישנו לוחמי הימ"ס, כדי לאסוף ציוד צבאי. כשהם מגיעים, הם מסתכלים לעבר השדה הסמוך לנחל עוז ורואים עשרות עזתים רצים לכיוון הקיבוץ. השניים נוסעים לעבר הגדר ומנסים לדרוס את המחבלים והבוזזים שהספיקו לטפס עליה ולהיכנס. הם מצליחים להבריח את חלקם, בעוד אחרים נכנסים לקיבוץ ומתחילים לבזוז את הבתים. מחבלים חמושים ממשיכים להיכנס לקיבוץ מנקודות שונות. ברי וניסן יורים עליהם מתוך הרכב
ברי וניסן נוסעים ברכב הממוגן שלהם ועונים לקריאות העזרה של התושבים. לצידם נוסעים חמשת לוחמי הימ"ס ברכב הזאב הצה"לי. הקיבוץ מלא במחבלים ובבוזזים ובשלב מסוים רימון פוגע בג'יפ של ניסן וברי ומוציא אותו מכלל שימוש. הם חוברים במהירות לרכבם של הלוחמים ומכאן מתנהלת הלחימה בצורה הבאה: הלוחמים יושבים מאחורה עם נשקים דרוכים, ואילו ברי וניסן יושבים מלפנים ומכוונים את הלוחמים לאן לירות: "מחבלים מימין, מחבלים משמאל". כשהם מגיעים למרכז הקיבוץ, נורה לעברם RPG שפוגע ברכב הצה"לי, אך לא גורם נזק משמעותי
ברי ממשיך לקבל את קריאות העזרה של התושבים. יחד עם הכוח שאיתו, הם מנסים להגיע תחת אש לכל בית. אחרי שבכמה בתים הוא רואה סימנים שהמחבלים יורים על דלתות הממ"ד ושהכדורים מצליחים לחדור את הדלת, הוא מנחה את רוני לנעול את הממ"ד מבפנים ולעמוד בצדו הפנימי של החדר. רוני שואלת אותו איפה כוחות צה"ל. הוא עונה לה שהוא לא יודע
לשער הקדמי של הקיבוץ מגיע כוח של יחידת מגלן יחד עם האלוף במיל' נועם תיבון, שהגיע באופן עצמאי מתל אביב כדי לחלץ את בני משפחתו שגרים בנחל עוז. ברי, ניסן ולוחמי הימ"ס מקבלים אותם בשער. כרבע שעה לאחר מכן מגיע גם כוח של פלס"ר גבעתי. הלוחמים מתארגנים לכניסה וברי מאיץ בהם: "הורגים את האנשים בקיבוץ". בשעה 13:35 הכוח נכנס והלוחמים מתחלקים לגזרות ומתחילים לטהר בית אחרי בית
ברי בודק מה שלום רוני. היא אומרת לו שהיא מרגישה שהיא עומדת לקבל התקף לב. הוא מחליט ללכת הביתה ברגל, חשוף, בין הבתים. בנו הבכור פותח לו את הדלת והוא שוהה שם רבע שעה. הוא בודק שכולם בסדר ומצטרף בחזרה לכוח של פלס"ר גבעתי. בשלב מסוים, בתוך אחד הבתים, הוא מבקש מיושבי הבית כדור לכאב ראש ומים. אזעקת צבע אדום תופסת אותם שם והם נכנסים לממ"ד. ברי, מותש מהלחימה, נשכב על המיטה ונרדם ל-20 דקות. לאחר מכן הוא יוצא בחזרה ללחימה
הסריקות ממשיכות. ברי והלוחמים מגיעים לבית משפחת בקר, שהפך לשטח כינוס שאליו רוכזו תושבי הקיבוץ. גם רוני והילדים הגיעו לשם והוא פוגש אותם שם. ברי מתחיל לקבל תמונת מצב של האבידות בקיבוץ ומגלה שיש חטופים
בשעה 19:30 מעדכנת רוני את ברי שתכף מפנים אותה ואת הילדים לקיבוץ משמר הנגב, והיא מבקשת מברי שיצטרף אליהם. הוא חוזר הביתה, אורז מזוודה ונכנס להתקלח. כשהוא יוצא, הוא רואה הודעות רבות ממשפחות שמבקשות את עזרתו והוא מבין שהוא עדיין נחוץ בקיבוץ. רוני והילדים מתפנים לבסוף בסביבות השעה 23:00. ברי עולה על אחד מהאוטובוסים האחרונים, ב-04:15 לפנות בוקר, יחד עם הכלב של המשפחה. במשמר הנגב הוא מתאחד עם רוני והילדים, והם עולים יחד לאוטובוס שנוסע לקיבוץ משמר העמק
משפחת מאירוביץ' נקלטת במשמר העמק יחד עם שאר חברי הקיבוץ ששרדו. ברי מתמנה למנהל-שותף של קהילת נחל עוז יחד עם חברת הקיבוץ מיכל מגן. ביחד הם מתחילים לקבל את התמונה המלאה של ההרוגים והחטופים מהקיבוץ
ברי בכיכר החטופים בתל אביב
ביחד עם תושבי קיבוץ נוספים, משפחת מאירוביץ' עוברת לנתיבות
מידע נוסף |
