משפחת מרמן-ליימברג-הר
בשעות הראשונות למתקפה, תשומת הלב במשפחת רודאיף הופנתה לבן הצעיר, שהיה במסיבת הנובה. הוא הצליח להימלט וניצל, אבל זמן קצר אחרי נותק הקשר עם אב המשפחה ליאור, סגן הרבש"ץ בניר יצחק, שיצא להגן על הקיבוץ. ליאור נפל בקרב יחד עם חברו לכיתת הכוננות, טל חיימי, לאחר שנלחמו מול עשרות מחבלים. גופתו נחטפה לעזה והוחזרה בנובמבר 2025
משפחת רודאיף. (מימין לשמאל, למעלה: הילדים נדב, נעם, בר, האב ליאור ואחד הנכדים. למטה: האם יפה והבן הצעיר בן)
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
בביתם שבניר יצחק מתעוררים ליאור ויפה רודאיף מהתרעות צבע אדום. הכמות החריגה של הירי גורמת לליאור להיכנס לממ"ד יחד עם אשתו, שלא כהרגלו. האזעקות תופסות את ארבעת ילדיהם של הזוג, כל אחד מהם במקום אחר: הבת הבכורה נעם (38) נמצאת עם משפחתה בבית בקיבוץ חצור, הבן נדב (37) נמצא בדירתו ברמת גן והבן בר (26) בדירתו בתל אביב. הבן הצעיר, בן (23), נמצא במסיבת הנובה בחניון רעים יחד עם חבר. השניים מחליטים לחכות עד שההתרעות יחלפו כדי לצאת ממתחם המסיבה. עד אז הם מתחילים לקפל את הציוד שלהם
כשיש הפוגה רגעית במטחים, יוצא ליאור מהממ"ד כדי להכין קפה ולארגן את התיק של כיתת הכוננות, שבה הוא משמש כסגן הרבש"ץ יחד עם טל חיימי. הבית של ליאור ויפה נמצא בקצה הקיבוץ, והם שומעים ירי מכיוון קיבוץ סופה הסמוך. ליאור מתקשר לטל חיימי כדי להתעדכן במתרחש. בקבוצת הוואטסאפ של כיתת הכוננות מתחילים החברים להיערך לפעילות. רגע לפני שליאור יוצא, הוא אומר ליפה שצריך לדבר עם בן, בידיעה שהוא בשטח המסיבה ברעים. יפה אומרת לו "תצא, אני אדאג לבן"
המחבלים מגיעים למתחם של מסיבת הנובה ויורים לכל עבר. בשלב הזה, בן וחברו נמצאים ברכב במטרה לצאת מהמתחם. כשכדורים פוגעים ברכב, השניים נוטשים אותו ורצים לכיוון הרחבה המרכזית של המסיבה יחד עם כ-50 אנשים נוספים. הם מבינים שהמחבלים מכתרים את המתחם ושהסיכוי לברוח הוא דרך הכביש בכיוון מזרח. בן, שהיה מדריך ניווט בצבא, מוביל את הדרך תחת אש דרך השדות, עד שהוא וחברו מגיעים לקיבוץ אורים
ליאור וטל, שני סגני הרבש"ץ, הולכים לחפש אחר אורן גולדין, חבר כיתת הכוננות שהפסיק לענות להם. כרבע שעה קודם לכן נשלח אורן לבדוק את השריפה שפרצה בשער הצהוב של הקיבוץ, ליד מפעל פולישק, ונורה למוות על ידי מחבלים שהיו שם. ליאור וטל מגיעים לשער ומוצאים את אורן ללא רוח חיים
יפה, שנמצאת לבדה בממ"ד, מתכתבת עם בעלה ודורשת בשלומו. באותן דקות היא מקבלת הודעות על חדירת מחבלים לקיבוץ ניר עוז, שם הייתה בעבר בגרעין נח"ל, ומבינה שמדובר באירוע גדול וחמור. ב-8:33 מתקשר ליאור ליובל, עובד במפעל פולישק, שהשריפה מתחוללת סמוך לו, כדי לבדוק שכל העובדים בסדר וש"אין שם מישהו שלא שייך לעובדים". אחרי שלוש דקות ליאור מתקשר אליו שוב כדי להזהיר: "אנחנו פה באירוע חליהא לאללה". יובל שואל אם יש חדירה לקיבוץ וליאור משיב: "אנחנו לא יודעים"
יפה כותבת לליאור שהיא בלחץ כי גם הוא וגם בן נמצאים בחוץ. ליאור מבקש ממנה לסגור את הבית. שמיל בלברמן, אביה של אלה חיימי (אשתו של טל), רואה את השריפה שעדיין מתחוללת ליד השער הצהוב, ויוצא לכיוון. ליאור רואה את שמיל, מסביר לו שמסוכן להסתובב בחוץ ושולח אותו הביתה. לימים יספר שמיל ליפה שבכך הציל ליאור את חייו
כ-30 מחבלים מגיעים לשער הצהוב של הקיבוץ. טל וליאור, שנשארו לסרוק את האזור, מדווחים בקשר על טנדרים ואופנועים שמתקרבים לשער. ברקע ניתן לשמוע קולות ראשונים של ירי. קרב מתחיל בין שני סגני הרבש"ץ למחבלים, שהגיעו חמושים במטולי RPG וברימונים
הקרב נמשך וליאור נפצע ברגלו. טל מתקרב אליו והם רצים אחורה לכיוון שכונות המגורים. הם מודיעים לכיתת הכוננות שיש מחבלים בשער והם קוראים להם לבוא לשם. טל וליאור מצליחים להדוף חלק מהמחבלים, שנסוגים מהשער ועוזבים למקום אחר, בזמן שאחרים חודרים לתוך הקיבוץ
המחבלים דולקים אחרי טל וליאור, והקרב ממשיך סמוך לשכונת המגורים הקרובה לשער. ליאור וטל נופלים בקרב. המחבלים משתלטים על מכשירי הקשר של השניים ומתחילים לצעוק ולקלל. חברי כיתת הכוננות, שנמצאים בדרך אליהם, שומעים הכל
יפה כותבת לליאור שהילדים שואלים מה איתו, אך לא זוכה למענה. היא מנסה לברר בכל דרך אפשרית מה מצבו ופונה גם לאורטל חיימי מצוות החירום היישובי. אורטל אומרת לה שהיא לא יודעת, אבל כן מיידעת אותה שבמכשירי הקשר של ליאור ושל טל, קרוב משפחתה, שמעו דיבורים בערבית
אחרי מסע בריחה בשדות, בן וחברו מגיעים מקיבוץ אורים לקיבוץ צאלים ומוצאים מחסה בבית של חברים. במקביל, הבן האמצעי, בר, קצין בחיל הגנת הגבולות, מוקפץ עם היחידה שלו לאשקלון. יפה ממשיכה לנסות ולקבל מידע על ליאור
לאחר 14 שעות בממ"ד לבד, יפה מחולצת יחד עם שאר התושבים לאזור בתי הילדים בקיבוץ. היא ממשיכה לנסות ולברר מה קורה עם ליאור אך לא מצליחה לקבל מידע. בבית הילדים היא פוגשת את גיורא, אביו של ליאור, ואת אחותו של ליאור, והם מעבירים שם את הלילה
המשפחה מבצעת איכון לטלפון של ליאור, שמאותר בחאן יונס
בשעות הלילה שבין ראשון לשני, יפה, יחד עם חמה גיורא, מתפנה מהקיבוץ לבית של בתה נעם בקיבוץ חצור. הבן נדב מגיע גם הוא לחצור וגם בר ששוחרר מהמילואים בשל העובדה שאביו נעדר. בר נוסע לאסוף את בן, שנשאר בקיבוץ צאלים. בני המשפחה מעבירים שבוע ביחד ומחפשים כל קצה חוט לגבי ליאור
ליאור רודאיף עם נכדיו
ליאור רודאיף עם נכדיו
המשפחה מקבלת הודעה רשמית לפיה ליאור נעדר, תחת ההגדרה "ככל הנראה חטוף". לאחר כמה ימים, הם מתבשרים שנמצא כתם דם "לא משמעותי" של ליאור בזירת הקרב, ועל כן לא ניתן לקבוע מה קרה לליאור. בתחילת דצמבר מקבלת המשפחה את משקפי הראייה שלו, שאותרו בזירה. משפחת רודאיף יוצאת למאבק להחזרת ליאור, בישראל ומחוצה לה, בתקווה שהוא נחטף בעודו פצוע
משקפיו של ליאור שאותרו בזירת הקרב
נדב ויפה רודאיף בעצרת למען החזרת החטופים
אחרי שבעה חודשים שבהם הוגדר "ככל הנראה חטוף", המשפחה מתבשרת שליאור נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה. הקביעה מגיעה על סמך סרטון חדש שהגיע לידי צה"ל. שעות ספורות לפני שקיבלה את ההודעה על הירצחו, אשתו יפה כתבה ברשתות החברתיות: "רוצה את ליאור בבית! חודש מורכב, אבא שלך תכף חוגג יום הולדת 89, דגן תכף חוגג 5, ושי כבר בת חודשיים! חסרות לנו האנרגיות שלך, חסרים לנו המפגשים המשפחתיים, כי שום דבר בלעדיך לא אותו דבר". להנצחתו של ליאור, שהתנדב במד"א במשך 40 שנה, נתרם אמבולנס
ליאור ויפה רודאיף
ליאור ויפה רודאיף
משפחת רודאיף לצד אמבולנס מד"א שנתרם לזכרו של ליאור
משפחת רודאיף לצד אמבולנס מד"א שנתרם לזכרו של ליאור
במסגרת ההסכם להפסקת המלחמה, גופתו של ליאור מושבת לקבורה בישראל אחרי 764 ימים
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה
