המיגונית בחניון רעים ב-7 באוקטובר | כאן 7.10.360

חנן (חנניה) עמר (37) ועופר עודי (41), חברי ילדות, קבעו לחגוג את שמחת תורה ביחד. ביום שישי, 6 באוקטובר, עופר נסע מביתו במושב צלפון לביתו של חנן באשקלון. השניים השיגו כרטיסים למסיבת הנובה והלכו יחד לבית כנסת. הם יוצאים למסיבה בערך בחצות ומגיעים כעבור חצי שעה לחניון רעים

ארבעה חברים טובים שעובדים יחד, נפגשים לארוחת שישי לפני המסיבה. שני בן עמי (27), עדן אבדולאייב (23), ובני הזוג ניר מדמון (23) ושוהם ליה תורג'מן (23). הם נפגשים בתל אביב, בבית של ניר ושוהם. סביב חצות, הם יוצאים למסיבת הנובה, לשם הם מגיעים בשעה 2:00

המסיבה מתקרבת לשיאה, שצפוי בזריחה. עופר, שלא ישן טוב בלילה הקודם, הולך לנוח ברכבו. בשלב מסוים גם חנן מצטרף אליו. אלפי מבלים ומבלות נמצאים ברחבה, בהם שני, עדן, ניר ושוהם, שמתועדים במצלמות האבטחה רוקדים יחד

מטח הרקטות מתחיל וקוטע את המסיבה. שני, עדן, ניר ושוהם מצלמים מאזור האוהלים את הירי והבהלה מסביב. הם מתלבטים אם לצאת לדרך עם הרכב או להישאר עד שהמטחים ייפסקו. הם מחליטים להישאר בינתיים. עדן כותבת לחברים: "מתפוצצים לי טילים מעל הראש, זה סרט אימה". במקביל, עופר וחנן שנמצאים ברכב, מחליטים להיכנס למיגונית קטנה שנמצאת לידם בכניסה לחניון

המטחים נרגעים באופן יחסי. חנן ועופר מחליטים לצאת מהמיגונית ולנסוע על כביש 232 צפונה, לכיוון אשקלון. הם מגיעים עם הרכב סמוך לקיבוץ בארי ונתקלים במחבלים. הרכב שלפניהם סופג יריות, והשניים מצליחים להסתובב חזרה לכיוון רעים. בכניסה לחניון המסיבה, הם נוטשים את הרכב וחוזרים למיגונית הקטנה שבה הסתתרו קודם

שני, עדן, שוהם וניר מבינים שהם במלכוד בין המטחים הבלתי פוסקים וחדירת המחבלים. "אנחנו מפחדים לצאת לרכב, יש עשר רקטות בשנייה", כותבת עדן לחבריה בשעה 7:30. כעבור חמש דקות היא כותבת להם: "נראה לי נכנסים להרוג אותנו". בשעה 8:02 עדן כותבת: "כולם רצים, אנשים בורחים מהרכבים, אני בחרדות, אין לנו לאן לצאת". בסרטון שאותר אחר כך על ידי המשפחות, נראים הארבעה ליד הרכב בחניון רעים בהתייעצות אחרונה

ארבעת החברים מחליטים להתחיל את הנסיעה הביתה. הם נוסעים בכביש העפר שבתוך החניון ונעצרים לאחר עשר דקות בעקבות צוואר הבקבוק שנוצר בצומת הפנייה לכביש 232. בשלב זה, עשרות מחבלי נוח'בה כבר השתלטו על הציר והחלו לטבוח בנוסעים לאורכו

המחבלים יורים לעבר כלי הרכב שעומדים בפקק. שני מצלצלת למשטרה וזועקת שיורים עליהם. ניר מספיק להתקשר לאביו ואחותו, ואומר להם שיורים עליהם מכל כיוון. השיחה מתנתקת. המחבלים מגיעים לרכב של הארבעה ויורים לעברם. ניר ושוהם, שיושבים במושב הקדמי, נורים למוות. שני ועדן מסתתרות במושב האחורי ולא נפגעות

שני ועדן מסתתרות במשך יותר משעה במושב האחורי של הרכב, עד שהעשן מהרכבים השרופים סביבן לא מאפשר להן לנשום. עדן מתייעצת עם משפחתה מה לעשות וזועקת: "אנחנו עולים באש". היא שולחת להם סרטון שבו ניתן לראות את הרכבים הבוערים וההרס שמסביב. במרחק מטרים ספורים מהן, עופר וחנן נמצאים עדיין במיגונית הקטנה ומנסים לקרוא לעזרה. עופר מתכתב עם אחותו מיה ומבקש ממנה שתתקשר למשטרה ותכווין אליהם כוחות. "בלי לומר אף מילה להורים", הוא מבקש

עדן ושני מחליטות לברוח מהרכב. לבן דודה, חנוך, כותבת עדן: "אנחנו מפחדות לצאת", ותוך שניות בודדות: "אנחנו יוצאות". חנוך כותב לה שמסוכן לצאת מהמחבוא, אך עדן כבר לא עונה. השתיים מבחינות במיגונית הקטנה ונכנסות פנימה, שם הן פוגשות לראשונה את חנן ועופר

עדן מתקשרת לאחותה, שרון. הן מדברות עד שעדן משתתקת, ושרון שומעת ברקע צרור יריות ודיבורים בערבית, ואז השיחה מתנתקת. מחבלים נכנסים למיגונית ויורים בארבעת הצעירים מטווח אפס. בשעות הבאות יחפשו המשפחות את יקיריהן בכל דרך אפשרית

מנהל האבטחה של מסיבת הנובה, יגיל רימוני, מסייר בזירה ומוצא את שני, עדן וחנן בתוך המיגונית, ללא רוח חיים. גופתו של עופר תימצא כמה ימים לאחר מכן, סמוך למיגונית. יגיל מוצא תעודות מזהות על גופותיהם של חנן ושני, מצלם אותן ומפרסם בפייסבוק. בני משפחתה של שני רואים את הפרסום ומגלים מה עלה בגורלה ובגורל חברתה עדן. בלילה, חוזר יגיל לזירה ומוצא גם את הטלפונים של חנן, שני ועדן. הוא לוקח אותם הביתה ומטעין אותם