משפחת קרפ
בשבת בבוקר נכנסו נעם ועדי גבאי, יחד עם שני ילדיהם הקטנים, לממ"ד ביתם בקיבוץ רעים. עמית, בנם הבכור, שהה בדירה שלו, בשכונת הצעירים. דקות אחדות לאחר שעשרות מחבלים פרצו לקיבוץ, הם חדרו לממ"ד של עמית ורצחו אותו. בזמן הזה אביו נלחם עם כיתת הכוננות וירה במחבלים מגג ביתו. תעבור יממה לפני שהמשפחה תתבשר על מותו של עמית
עדי ועמית גבאי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
נעם ועדי גבאי מתעוררים מרעש התרעות צבע אדום ורצים לממ"ד יחד עם ילדיהם עופרי (15) ועומר (6). עדי כותבת לעמית (17), הבן הבכור, שעבר בקיץ לדירה משלו בשכונת הצעירים, בחלק הצפוני-מזרחי של הקיבוץ. היא שואלת אם הוא שמע את הצבע האדום ובודקת שהוא סגר את חלון הממ"ד. עמית משיב שכן. עדי מציעה לעמית שאביו יבוא לאסוף אותו, אבל עמית מסרב. הוא אומר שהמטח יסתיים בקרוב ושהוא חוזר לישון עד ארוחת הבוקר המשפחתית
קולות ירי נשמעים באזור הקיבוץ. הרבש"ץ אורן הראל מקפיץ את כיתת הכוננות, בהם גם את נעם גבאי. נעם מתמקם בעמדה שצופה לשער הקיבוץ, יחד עם יניב, חבר נוסף בכיתת הכוננות. עדי מתקשרת לעמית ומספרת לו שאביו הוקפץ ושיש חשש לחדירת מחבלים. עומר, הבן הקטן, שואל: "למה אבא לקח רובה וקסדה? זה לא יכול לשמור עליו מהקסאמים". עדי עונה לו: "אבא יצא כי חוששים שהגיעו לקיבוץ אנשים שלא אמורים להיות פה"
מעמדת התצפית שלהם, רואים נעם ויניב עשרות מחבלים שפורצים את שער הכניסה וחודרים לקיבוץ תוך כדי ירי כבד לעבר הבתים. נעם ויניב מחליטים שכל אחד מהם ילך לביתו כדי להגן על משפחתו. נעם חוזר הביתה ומספר לעדי שחדרו לקיבוץ מחבלים ושכיתת הכוננות בנחיתות מספרית משמעותית. "אני חושש לצאת", הוא אומר לה. עדי כותבת לעמית לנעול את דלת החדר שלו ולסגור היטב את דלת הממ"ד ואת חלון הברזל
עדי כותבת לעמית ושואלת לשלומו והוא עונה לה "אמא, מה עושים". זו תהיה ההודעה האחרונה שלו. עדי עונה לו: "ממוש אין הרבה מה לעשות חוץ מאשר להיות בשקט ולחכות…"
בסביבות השעה 8:15, פורצים מחבלים לביתו של עמית ורוצחים אותו. ב-8:20, עדי כותבת לו שוב, אך לא זוכה למענה. הפעם האחרונה שבה עמית היה מחובר לוואטסאפ הייתה ב-8:17. עמית נרצח שלושה שבועות לפני יום הולדתו ה-18
נעם מחליט לצאת מהבית ולהילחם. הוא עולה על גג הבית, שם הוא פוגש בשכניו, צופית וגולן ספטון, ומתחיל לתצפת על הסביבה. תוך זמן קצר הוא מזהה כ-20 מחבלים שצועדים לאורך הגדר ההיקפית של הקיבוץ. הוא יורה לעברם, פוגע במחבל אחד והורג אותו. שאר המחבלים בורחים מהמקום. עדי מנסה פעם נוספת לתפוס את עמית. היא מתקשרת לנעם ומספרת לו שעמית לא עונה והוא מנסה לחזק אותה. אחרי כמה דקות נעם נכנס לבית, "כולו לבן" כדברי עדי, ומספר לה שהרג מחבל. עדי מעדכנת אותו שעמית עדיין לא עונה. אחרי כמה דקות נעם חוזר אל הגג. עדי והילדים יוצאים לשירותים ומיד חוזרים להסתגר בממ"ד
נעם ושכנו, גולן ספטון, שומעים צעקות מכיוון מרכז השכונה. גולן יורד לבדוק במה מדובר ומזהה את חבר הקיבוץ רון (בובו) אסף לבוש בציוד לחימה, שאותו לקח מחבר כיתת הכוננות שלא נמצא בארץ. בובו קורא לנעם לבוא איתו, אך נעם מסרב לעזוב את ביתו. בובו נותן את האקדח האישי שלו ושתי מחסניות לגולן, ומבקש מנעם שתי מחסניות לרובה. נעם מוסר לו אותן ובובו הולך לכיוון מרכז הקיבוץ
כשקולות הירי בקיבוץ דועכים, יורד נעם מגג הבית ומצטרף לכוח צבאי יחד עם שני חברי כיתת כוננות נוספים. הם נכנסים לשכונת הצעירים, ותוך קרב מול המחבלים, מחלצים את ענבר, שכנו הצמוד של עמית וטירון בחטיבת הנח"ל שנמצא בחופשה. במהלך הקרב אחד מקליעי המחבלים פוגע בנשק של נעם ונתזים פוגעים בצווארו ופוצעים אותו קלות. לאחר מכן, נעם מוצא רובה זרוק על האדמה ומביא אותו לענבר, החייל בחופשה, ויחד הם הולכים לאבטח את החלק הדרומי של השכונה בהוראת החיילים
נעם, מותש מהלחימה ועדיין מדמם קלות מהפציעה שלו, מלווה את ענבר לבית אמו שבקיבוץ וחוזר למשפחתו. הוא מספר לעדי על הקרב הקשה ליד שכונת הצעירים. היא שואלת אותו על עמית ומבקשת שילך להביא אותו. נעם עונה שהמצב קשה מאוד ושאי אפשר להגיע לבית שלו כעת. נעם נשאר בבית ושומר על דלת הממ"ד. עדי מתקשרת לבובו, חבר הקיבוץ שהצטרף מוקדם יותר ללחימה. היא מבקשת ממנו עדכון על מצבו של עמית ומציעה שנעם יצטרף אליהם. "את לא נותנת לנעם לצאת מהבית ולבוא לשכונת הצעירים", הוא אומר לה ומוסיף שכרגע אי אפשר להגיע לבית של עמית ושהוא יעדכן אותה כשיוכל
כשהירי נרגע, נעם נרדם בממ"ד ועדי לוקחת לו את הטלפון כדי לראות מה מצבה של כיתת הכוננות. היא רואה דיווח על טנק של צה"ל שנכנס לקיבוץ על מנת להפגיז את אחד הבתים בשכונת הצעירים, כי מסתגר בו מחבל. עדי כותבת לאילן, ראש צח"י (צוות חירום ישובי): "בבקשה שלא יפוצצו את החדר של עמית" ושולחת לו את המיקום. אילן מעדכן שהחדר שאותו עומדים להפגיז אינו החדר ששלחה לו. רעש ירי פגזי טנק מתחיל להישמע בקיבוץ. בהמשך יתברר שפוצצו את ביתו של רועי מזרחי, אחד מתושבי שכונת הצעירים, שחולץ מהממ"ד בחיים
בממ"ד, נעם, עופרי ועומר ישנים לסירוגין. עדי לא מצליחה להירדם. היא בודקת בקבוצות הוואטסאפ של הקיבוץ אם מישהו יודע מה קורה בשכונת הצעירים. בשלב מסוים מגיע עדכון שלפיו ליאם אור (18), חברו הטוב של עמית, נחטף מוקדם יותר. בקבוצה מעדכנים מדי פעם על תושבים ותושבות שמחולצים מחדריהם. האחרונים שמצבם לא ידוע הם אסף פבר, שבהמשך יתברר כי נרצח, ועמית גבאי
תושבי רעים מתבקשים להכין תיק לקראת פינוי מהקיבוץ. עדי מתקשרת לחברתה ואומרת לה שהיא לא תצא מהקיבוץ בלי עמית. החברה מציעה לה לארוז תיק ואומרת לה שביציאה מהקיבוץ, הן יעברו יחד ויאספו את עמית מחדרו. באותה שעה מקבל נעם את הבשורה שירון שחר, רבש"ץ ניר יצחק וחברו הקרוב, נפל בקרב. לפתע שומעת עדי את בובו, תושב הקיבוץ, צועק "גבאי!" מחוץ לבית. היא רצה לפתוח את הדלת ורואה את בובו יחד עם נועם מרק, דובר הקיבוץ. עדי מבינה שהם הגיעו לבשר לה שעמית נרצח. היא מתיישבת על הרצפה ואומרת להם: "אתם לא צריכים להגיד כלום". נעם מחבק את עדי בזמן שבובו ודובר הקיבוץ מבשרים להם שעמית נמצא שוכב מת בממ"ד שבביתו. עדי הולכת לעומר ולעופרי, שמסרבים לצאת מהממ"ד, ומספרת להם שאחיהם נרצח. משפחת גבאי, יחד עם אמו של נעם ושניים מאחייניו, אורזים תיקים ומתפנים מהקיבוץ אל בית הוריה של עדי בישוב ניל"י
משפחת גבאי מצטרפת לקהילת רעים שפונתה למלון באילת
כשהמשפחה באילת, חיילים מגיעים לבשר באופן רשמי שגופתו של עמית זוהתה
כיוון שקיבוץ רעים הוא שטח צבאי סגור בשלב זה, המשפחה מחליטה לקיים את טקס ההלוויה בקיבוץ משאבי שדה. בספר המחזור שלו כתב עמית שמילותיו האחרונות יהיו "תקברו אותי בקיבוץ". המשפחה מחליטה להגשים את בקשתו ולאחר ההלוויה במשאבי שדה, נקבר עמית בבית העלמין בקיבוץ רעים. חבריו של עמית, שנשאו את ארונו, צעדו יחפים, לבושים בג׳ינס קצר, כפי שעמית נהג ללכת
תמונה מספר המחזור של עמית
לאחר 54 ימים בשבי, ליאם אור (18) משוחרר משבי חמאס ומתבשר שחברו הטוב, עמית גבאי, נרצח במתקפה. ליאם נפרד מעמית בפוסט באינסטגרם, שבו הוא כותב: ״גבאי, אחי. מגיל 0 אנחנו שכנים, החברים הכי טובים. כל החיים ליווית אותי, מבית התינוקות, לגן, לבית ספר, לתיכון, ותמיד היינו אחים, אחים - אין מילה אחרת. גם כשהיה קשה היינו תמיד בתחת אחד של השני, בטוב וברע עברנו הכול ביחד. אני בחיים לא אשכח מי אתה ומה היית בשבילי״
הפוסט של ליאם אור על עמית גבאי
כחודשיים לאחר שנאלצו לעזוב את ביתם, חברי הקיבוץ עוברים לגור בשני מגדלים חדשים בדרום בתל אביב, כולל משפחת גבאי
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה
