משפחת וייצמן משדרות ב-7 באוקטובר | כאן 7.10.360

ליאור וייצמן יוצא מביתו בשדרות לאימון רכיבה על אופניו, במסגרת האימונים שלו לתחרות איש הברזל. הוא מדווש לכיוון נתיבות, שם קבע להיפגש בשעה 07:00 עם חברתו לאימוני הרכיבה, איה מידן מקיבוץ בארי. לפני שיצא מהבית, הוא הפעיל כהרגלו בטלפון את המיקום בזמן אמת, כדי שאשתו לימור תוכל לדעת איפה הוא נמצא במקרה הצורך. ליאור רוכב ברחובות העיר, לכיוון היציאה הדרומית-מזרחית של שדרות, סמוך לאזור התעשייה

לימור מתעוררת לקול אזעקות צבע אדום ומטחי יירוטים כבדים. כפיר, בנם בן הארבע, ישן בחדרו שהוא גם הממ"ד. את ליאור תופסות האזעקות כשהוא כבר רוכב מחוץ לשדרות, סמוך למכללת ספיר. הוא נשכב על הכביש ומתכנן לחזור הביתה. לימור, ששומרת שבת ולא נוהגת לשלוח הודעות במהלכה, שולחת לו הודעה: "תתרחק משדרות תעשה לי טובה", ונכנסת לממ"ד. כפיר מתעורר מהרעשים ולימור מספרת לו שהיא שכחה להכניס לממ"ד את הכלב של המשפחה, צ'יף. כפיר עונה לה: "אמא, אבל גם אבא לא פה", ולימור מרגיעה אותו: "כן אבל אבא רחוק"

ליאור מעדכן את אשתו שהוא מנסה לנוע לעבר מרחב מוגן, אבל שהוא מתקשה לעשות זאת בגלל המטחים הבלתי פוסקים. לימור עונה לו שהיא הייתה באה לאסוף אותו עם הרכב אבל שכרגע היא וכפיר בממ"ד. ליאור מבין וכותב לה "מסוכן". לאחר שתי דקות הוא שולח תמונה שלו שכוב על הקרקע, כשהאופניים שלו מאחוריו. הוא כותב ללימור שברגע שתהיה הפוגה הוא ילך לכיוון הממ"ד של מכללת ספיר

חברו של ליאור לרכיבה, אמנון בן יעיש (נוני), חולף על פניו באופניים. אמנון צועק לו שיצטרף אליו, אבל ליאור אומר לו שעדיף להסתתר ואמנון ממשיך משם. כעבור דקה, ליאור כותב ללימור שהוא מתקדם לכיוון הממ"ד של מכללת ספיר. כעשר דקות אחרי הוא כותב לה שהוא נמצא סמוך למיגונית שקרובה למכללה. ליאור נכנס למיגונית, שם הוא פוגש בחברתו לרכיבה, חגית יאסו. היא שואלת אותו אם תוכל לרכוב איתו על האופניים והוא מסביר שהאופניים לא בנויות לרכיבה של יותר מאדם אחד. ליאור ממשיך ברכיבה איטית ושומר על קשר עין עם חגית. לבסוף הוא קורא לעברה "שמרי על עצמך", ממשיך ברכיבה לכיוון צומת שער הנגב ופונה צפונה על כביש 34 לכיוון הכניסה הראשית (המערבית) לשדרות

כ-400 מטר אחרי שפנה צפונה בצומת שער הנגב, נורה ליאור בידי מחבלים שארבו לעוברים בכביש. בשיחת טלפון עם לימור שנמשכת 17 שניות, הוא אומר לה בקול כואב: "לימור, ירו בי, בואי לקחת אותי". לימור אומרת לו שהיא באה ומזנקת אל הרכב יחד עם כפיר. בטלפון היא רואה את המיקום של ליאור בזמן אמת. תוך עשר דקות מגיעים לימור וכפיר לבית של הוריה של לימור, שמתגוררים גם הם בשדרות. לימור מספרת לאמא שלה שירו בליאור ומפקידה בידיה את כפיר. היא יוצאת מבית הוריה עם אחיה שלומי, שמסיע אותה, והם נוסעים לכיוון צומת שער הנגב כדי לחלץ את ליאור, וכל זאת מבלי לדעת על חדירת המחבלים לכל האזור

לימור ואחיה שלומי מגיעים עם הרכב לכיכר בדרך בגין, שם נרצחו שעה קלה קודם לכן אזרחים רבים, בהם 13 נוסעי מיניבוס הגמלאים. השניים מבחינים ברכבים פגועים ונטושים, בסימני ירי על הקירות, בשתי גופות על הכביש וגם שומעים ירי חי. לימור מבינה שמשהו חריג מתרחש, אבל היא חדורת מטרה להגיע לליאור. שלומי מבהיר לה שיש מחבלים בעיר ומחזיר אותם לבית ההורים, שם מנסה לימור להזעיק את המשטרה ואת מד"א ללא הצלחה. אביה, שהיה קודם בדרכו לבית הכנסת ולא התעדכן במה שקורה, מחליט לצאת איתה לשטח. בנו, שלומי, מצייד אותו בסכין ואומר לו: "סכינים לא יעזרו, אבל שיהיה לכם משהו". יהונתן, אחיה בן ה-18 של לימור, מצטרף והשלושה נוסעים לכיוון מיקומו של ליאור, דרך היציאה המזרחית של העיר לכביש 232

לימור, אביה ואחיה מגיעים לצומת שער הנגב, במרחק של כ-400 מטרים מהמיקום של ליאור. לימור מסתכלת ימינה, רואה שלושה נערים לבושים במדים, חמושים ברובי קלצ'ניקוב וב-RPG, ומניחה שמדובר בחיילי צה"ל. לאחר מספר רגעים נשמע ירי קרוב ואבא שלה צועק שיורים עליהם. הוא מסתובב במהירות, היריות לא פוגעות ברכב והם נוסעים בחזרה הביתה. לימור ממשיכה לכתוב לליאור וגם מתקשרת למד"א. נציגה עונה לה ואומרת שאין דרך לשלוח סיוע

סגן ראש עיריית שדרות, אלעד קלימי, מגיע לאזור צומת שער הנגב עם כוח מחטיבת הנח"ל כדי לחפש אחר ליאור. הם מוצאים את האופניים ושאר ציוד הריצה שלו, וכן כתמי דם, אך לא מוצאים את ליאור

אחות של ליאור מעדכנת את לימור שמצאו אותו, ושהוא פצוע בבית החולים. באותו זמן מתקשרת עובדת סוציאלית מבית החולים ברזילי ואומרת ללימור שליאור מאושפז אצלם ונכנס לניתוח. לימור נפרדת מכפיר שאומר לה: "אמא, האנשים הטובים ינצחו". היא יוצאת לבדה, בזמן שהמטחים נמשכים ובידיעה שיש מחבלים בחוץ. לאחר כחצי שעה היא מגיעה לבית החולים באשקלון, אך בקבלה אומרים לה שליאור לא נמצא ברשימות הפצועים שנקלטו. כעבור כשעה, מגיעה העובדת הסוציאלית שדיברה איתה ומתנצלת על כך שחלה טעות בגלל הבלגן ושליאור לא הגיע לבית החולים. לימור מחליטה להישאר שם ולחכות לכל פיסת מידע

מבית החולים ברזילי ממשיכה לימור לנסות ולברר מה עלה בגורלו של ליאור. חבר כותב לה שהוא עודכן שליאור בסדר וחולץ לקיבוץ ברור חיל. לימור נוסעת לכיוון הקיבוץ. בצומת חלץ, מצפון לברור חיל, היא נתקלת במחסום משטרתי והשוטר מסביר לה שרק רכבי ביטחון מורשים להמשיך. לימור מסבירה לו שבעלה נורה ונמצא בקיבוץ והשוטר מברר ומעדכן אותה שמדובר בטעות בזיהוי. לימור מחליטה לחזור לבית החולים בתקווה שליאור יפונה לשם

לימור נמצאת בבית החולים באשקלון כמעט עשר שעות והיא יוצאת משם רק בשעות הערב המאוחרות. מאחר והדרכים לשדרות חסומות, היא נוסעת לבן דודה שגר באזור כדי להתרענן

לאחר שהצירים נפתחו, לימור חוזרת לשדרות. היא מנסה להגיע פעם נוספת למיקום של ליאור, אך נתקלת שוב במחסום ופונה לכיוון הבית. היא אוספת את הכלב ונוסעת איתו לבית הוריה. לכפיר, שחיכה לה ער, היא מסבירה שהיא עדיין לא מצאה את אבא. לאחר כשעה, לימור שולחת לליאור תמונה עם כפיר וכותבת לו: "מלאך שלי אנחנו ביחד בשבילך. אני מחכה לך אהוב שלי, מחכה לכל פיסת מידע. אוהבת אותך כל כך לא אמרתי לך מספיק כמה". במקביל, היא מתחילה לבדוק בטלגרם אם ליאור נחטף