רון ויינברג, יובל סימן טוב ותמיר לשץ, צומת מבטחים ב-7 באוקטובר | כאן 7.10.360

יובל סימן טוב (24), תמיר לשץ (23) ורון ויינברג (24), שלושה חברים טובים, יוצאים מביתו של יובל ברחובות למסיבת הנובה. הם מגיעים לחניון רעים ומתרשמים מההפקה המושקעת. יובל פוגש חבר קרוב שלו מהשירות הצבאי, מתן זנתי, והם צוחקים: "בטח עם המזל שלנו יהיו טילים". תמיר, יובל ורון רוקדים ברחבה ונהנים. בשעה 6:10 תמיר ויובל מחליטים לחזור לאזור האוהלים ולחכות עד לתקלוט הזריחה, שאמור להתחיל ב-6:30. רון נשאר לרקוד ברחבה

מטחי הרקטות מתחילים. יובל ותמיר נשכבים באזור האוהלים ורואים את רון נשכב ברחבה. שוטר כורז למבלים לעזוב את המקום. רון רץ לעבר יובל ותמיר והשלושה מקפלים את הציוד במהירות. הם מגיעים למכונית של תמיר, רון מתיישב במושב האחורי, תמיר נוהג ויובל לידו. הם מתחילים בנסיעה, אך מוצאים את עצמם בפקק ארוך שנוצר ביציאה מהמתחם. יובל מבחין בנתיב פנוי והם נוסעים דרכו. הם עולים על כביש 232 ופונים צפונה, אך שתי ניידות חוסמות את הכביש והשוטרים צועקים להם לנסוע דרומה

שלושת החברים מתחילים לנסוע דרומה. יובל ורון מנסים להתקשר למשטרה כדי לברר באיזו דרך לנסוע, אבל אין מענה. הם עוברים ליד מיגוניות רבות ומתלבטים אם לעצור, אבל ממשיכים בדרכם. רון מתקשר לחבר ומספר לו כמה הוא נהנה בנובה ואומר שהוא לא מאמין שככה הסתיימה מסיבת הטבע הראשונה בחייו. ב-6:56 הוא כותב להוריו שגרים ביוקנעם: "אני בסדר, אנחנו בורחים מפה, אעדכן כשאני בבית ובטוח". ליד קיבוץ עין השלושה, הכביש ריק ממכוניות והשלושה מחליטים להסתובב חזרה צפונה

כעבור חמש דקות של נסיעה, ניידת עוקפת את השלושה במהירות ומאטה. החברים, שנחושים לחזור הביתה, מתחילים לעקוף אותה. השוטר מסמן להם לעצור וצורח לעברם: "מגיעים מולכם מחבלים, תסתובבו!". יובל עונה: "מה?!" והשוטר שוב צועק: "מחבלים!!!". תמיר מבחין מרחוק בדמויות לבושות שחור ומתחיל בנסיעה מהירה לאחור. יובל מסתכל ורואה שלושה אופנועים במרחק של כמה מאות מטרים, רוכביהם חמושים ברובים. תמיר מסתובב דרומה. מרחוק הם רואים את האופנועים מקיפים את הניידת. ב-7:05 יובל שוב מתקשר למשטרה, אבל אין מענה. את הניידת הם לא רואים יותר

השלושה דוהרים דרומה. אחרי צומת גבולות, הם מבחינים בדמויות על הכביש וחושבים שמדובר בחיילים. הם חולפים על פני צומת מבטחים ומבינים שמדובר במחבלים חמושים, רכובים על גבי שמונה אופנועים, שני טרקטורונים וטנדר עם מקלע. המחבלים דוהרים לעברם ופותחים בירי כבד. יובל ותמיר מורידים את הראש, ורון, במושב האחורי, נפגע מקליע באזור הבטן. "אחי" הוא אומר, "ירו בי, אני מת". תמיר רואה שרון מכוסה בדם. המכונית ממשיכה במהירות נמוכה. תמיר מסביר ליובל שהרכב נפגע מהירי. המכונית עוצרת והשניים יוצאים מצידי הרכב. רון הפצוע נשאר. בשלב כלשהו, המחבלים מגיעים לרכב ויורים בו שוב, הפעם בליבו

תמיר ויובל לכודים: מצפון - החולייה שירתה בהם; מדרום מתקדמת חולייה של חמישה אופנועים ומכיוון השדות שני מחבלים שיורים לכיוון הרכב. השניים מתחילים לרוץ בשדות לכיוון מושב ישע, כשהירי לעברם לא פוסק. תמיר רץ מהר יותר. יובל נופל על האדמה ומעמיד פני מת. תמיר צועק לעברו עד שהוא לא רואה אותו יותר והוא משוכנע שיובל נרצח. יובל רואה את המחבלים יורים לעבר תמיר וגם הוא בטוח שתמיר נפגע, אך תמיר מצליח לחמוק מהירי. יובל מדמם מגבו, אך עדיין אינו מודע לזה. מחבל מתקרב למרחק של כ-20 מטר ממנו, אך לא יורה בו. הוא כנראה חושב שיובל מת וחוזר לכביש. יובל רואה איך המחבלים טובחים בנוסעי מכוניות נוספים

תוך כדי ריצה בשדות, תמיר מתקשר למשטרה, עד שמישהו עונה, והוא צועק: "הרגו את חברים שלי, מחבלים יורים עלינו, אני במסיבה בדרום ואני לא יודע איפה אני". הוא ממשיך לרוץ ורואה עובדים תאילנדים, בשדות ליד מושב ישע. הוא מנסה להסביר להם מה קורה, אבל הם לא מבינים אותו. בהמשך הוא מבחין בבתי מגורים ומחליט לעבור דלת-דלת עד שיפתחו לו. בבית השני, בית משפחת בוניאל, פותחים לו ומכניסים אותו. תמיר מתקשר לאמא שלו ואומר לה שירו עליהם מחבלים, ושיובל ורון מתים

יובל שוכב על הקרקע ושולח למכרים שלו את המיקום שלו. בשלב זה הוא מתחיל להרגיש כאב חד בגב והוא מבין שהוא פצוע. הוא מוריד את החולצה ומגלה שני חורים במרכז הגב. הוא מתקשר לחברתו, נועה, והיא מבקשת ממנו להחזיק מעמד. יובל הפצוע קם ומתחיל ללכת. הוא מגיע לכביש הפנימי של מושב ישע, עובר את החממות ואז חולף על פניו רכב אזרחי. יובל צועק לעברו ומבקש עזרה. האזרח מתחקר אותו, כדי לוודא שאינו מחבל, ואז מעלה אותו לרכב. הוא מוריד אותו במיגונית שבכניסה למושב, שם מסתתר עובד מתאילנד

לתוך המיגונית שבה נמצא יובל מגיע תומר קיטיביץ הפצוע. הוא צועק שירו בכל המשפחה שלו בצומת מבטחים ושכולם מתים. יובל מחבק אותו ומבקש שיבדוק לו את הגב, ותומר מבשר לו שפגעו בו שני רסיסים גדולים. לבקשתו של יובל, תומר מוציא את הרסיסים מגבו ועוצר את הדימום באמצעות החולצה של יובל

חבר של יובל מצליח לשלוח אליו למיגונית חילוץ - בן אל אטיאס, תושב ישע, שמגיע לאסוף את יובל בג'יפ שלו. לא הרחק מהמיגונית חובר אליהם חובש מהמושב, גיל רפואה, ומעניק ליובל טיפול ראשוני. לאחר מכן תושב ישע נוסף, ארז גוזן, לוקח את יובל לביתו. כך נמצאים יובל ותמיר במרחק קטן אחד מהשני, בבתי שתי משפחות במושב

תמיר, שעד כה לא כתב בקבוצת החברים המשותפת, פותח את ההתכתבות ומגלה שיובל שרד את המרדף מול המחבלים. גם יובל מגלה לראשונה שחברו הטוב הצליח לברוח וכותב: "לשץ, אתה חי???"

סיומה ויפעת ויינברג, הוריו של רון, משיגים את יובל בטלפון. הוא מספר להם שרון נשאר פצוע ברכב ומוסר את המיקום המדויק שלו. לאחר שהם מאכנים באותו מיקום את הטלפון של רון, פונים סיומה ויפעת למשטרת אופקים בבקשה שיצאו לחלץ את בנם, אך במשטרה אומרים שמדובר בשטח צבאי סגור. ההורים פונים לגורמים שונים בצה"ל ולמכרים מהאזור. כשגם זה לא עוזר, יוצא סיומה בשעה 15:00 מיקנעם דרומה. בדרך הוא נתקל במחסומים משטרתיים שמונעים ממנו להתקדם

כוח של חיילי מילואים מחלץ את רון מהרכב. משפחתו של רון לא יודעת על כך דבר

לאחר פניות רבות של משפחת ויינברג, שני סיורים של הצבא מגיעים לרכב בצומת מבטחים - האחד בסביבות השעה 23:30 והשני למחרת ב-10:30. הם מדווחים שיש הרבה דם ברכב, אך רון לא נמצא בתוכו. בשלב זה סבורים בני המשפחה שרון פצוע קשה וכנראה נחטף