בבוקר שבעה באוקטובר, סעיד (75) ועדינה (72) משה הסתתרו בממ"ד. סעיד החזיק את הידית, אבל המחבלים פוצצו את החלון ונכנסו דרכו. הוא הספיק להפריח נשיקה אחרונה לאשתו, לפני שנורה למוות מול עיניה. עדינה נחטפה על אופנוע לעזה, דחוסה בין שני מחבלים. אחרי 49 ימים במנהרות, במהלכם פגשה את מנהיג חמאס יחיא סינוואר, היא שבה לישראל
עדינה וסעיד משה
סעיד ועדינה מתעוררים לקולות מטחי הירי והתרעות צבע אדום. באותו לילה שניהם ישנו במקרה בממ"ד, והם אומרים אחד לשני שטוב שבחרו לישון שם. הם פותחים את הטלוויזיה ומגלים שמטחי טילים נורים לעבר כל הארץ. עדינה וסעיד נשואים 53 שנה ולהם ארבעה ילדים ו-12 נכדים
בתה של ברכה לוינסון, שכנתם של הזוג משה, מתקשרת לעדינה ומבקשת מבני הזוג לבדוק מה קורה עם אמא שלה, זאת לאחר שראתה בפייסבוק תמונה שלה ירויה. עדינה וסעיד יוצאים החוצה ורואים כמות גדולה של אנשים במדים. עדינה חושבת שמדובר בצנחנים כי הם נועלים נעליים אדומות. סעיד אומר לה: "עדינה, תיכנסי מהר לבית, מחבלים, יש להם קלצ'ניקובים". בני הזוג שומעים שהם מדברים בערבית ונכנסים במהירות לממ"ד. בשלב הזה המחבלים פוסחים על הבית שלהם ועוברים לבתים אחרים. עדינה כותבת לשחר בטלר, רבש"ץ הקיבוץ, שברכה לוינסון פצועה. הוא לא עונה לה
מחבלים מגיעים לבית של עדינה וסעיד ונכנסים דרך המרפסת. הם מנסים לפתוח את דלת הממ"ד, כשבצד השני סעיד נאבק כדי לשמור על הידית סגורה. המחבלים יורים בדלת וסעיד נפצע בברכו. עדינה מתייעצת עם גדי מוזס, שכנה וחבר בצוות החירום של הקיבוץ, לגבי הטיפול בסעיד. היא מאלתרת חוסם עורקים עם שרוך מהמכנסיים שלה וקושרת סביב ברכו של סעיד ואז מתחבאת מתחת לשולחן הקטן שבחדר. גדי מוזס ייחטף מאוחר יותר לעזה
בזמן שבעלה מדמם, המחבלים מנסים לפרוץ את דלת הממ"ד ועדינה מנסה להזעיק עזרה. היא כותבת לילדים: "סעיד פצוע ומדמם מאוד, הם מנסים לפרוץ את הדלת". כעבור שלוש דקות היא כותבת להם הודעה נוספת: "סעיד פצוע קשה מאוד, הוא מדמם מאוד, הם לא עוזבים את הדלת". לאחר מכן ניתק עמה הקשר
המחבלים משתמשים בחומר נפץ ומצליחים לפרוץ את החלון ולהיכנס דרכו לממ"ד. הם מוציאים את עדינה דרך החלון. סעיד מספיק להפריח לעברה נשיקה אחרונה, לפני שמחבל יורה בו שתי יריות, מול עיניה
עדינה נחטפת לעזה על גבי אופנוע, דחוסה בין שני מחבלים. בדרך לגבול היא רואה טנק שרוף עם גופות של חיילים, והמון עזתי. במקביל, המחבלים שורפים את ביתם של עדינה וסעיד
לאורך הנסיעה בחאן יונס על האופנוע, עיר שאותה היא מכירה היטב מהתקופה שהתנדבה בה, רואה עדינה ילדים ונשים שצוהלים לקראתה. נער אחד חוטף ממנה את משקפי הראייה שלה. מכאן, מתחיל מסע של שעות בתוך המנהרות בעזה. בהתחלה נמצאת עדינה עם חברתה מהקיבוץ, יוכבד ליפשיץ בת ה-85. בהמשך היא תפגוש במנהרות חטופים נוספים מקיבוץ ניר עוז ומנירים
במשך שעות מנסים בני המשפחה להבין מה קרה עם עדינה וסעיד לאחר שנותק עימם הקשר. בסביבות השעה שתיים, הם נחשפים לסרטון שהפיץ חמאס ברשתות, שבו נראית עדינה רכובה על אופנוע עם שני מחבלים ברחובות עזה. כך הם מבינים שהיא נחטפה
טקס הפרידה מסעיד נערך במועצה המקומית להבים. משם, בליווי צבאי, ממשיכים בני המשפחה וקרובים נוספים לטקס קבורה מצומצם בניר עוז. למשפחה היה חשוב לקבור את סעיד, שהיה חקלאי ותיק ומוכר, באדמה שאהב וטיפח. על מצבתו נכתב: "סלע משפחתנו האיתן, נדיב לב, אציל נפש, איש אדמה אוהב אדם. גיבור בחייו ובמותו. נאהב ונתגעגע לנצח"
המחבלים ששמרו על עדינה ושאר החטופים, הסתובבו עם רובים והטילו אימה. עדינה מחליטה לפנות למפקד שלהם ומבקשת מהם להוריד את הרובים והם מסכימים. באחד הימים מגיע למנהרה שלהם מנהיג החמאס, יחיא סינוואר, ופונה אליהם בעברית. כל העת, משפחתה של עדינה פועלת להחזרתה
לאחר 49 ימים, עדינה משוחררת משבי חמאס. אחרי שהיא מועברת לרכב של הצלב האדום, יחד עם החטופים שמוחזרים איתה, ההמון העזתי זורק עליהם אבנים
מידע נוסף |