
בבוקר 7 באוקטובר, אורי, בנם הבכור של דלית ואחי רם אהרון, היה אמור להתעורר לחגיגות יום הולדתו התשיעי. במקום זאת, בני המשפחה מצאו את עצמם נצורים בממ"ד בזמן שמחבלים נכנסו לביתם, הרסו ובזזו אותו וגם ניסו להיכנס לחדר הממוגן. באותן שעות, מחבלים ניסו לפרוץ גם לממ"ד של הוריה של דלית, רחל ושמואל רם, אך המטפלות הסיעודיות של השניים החזיקו את הידית ומנעו זאת
משפחת רם אהרון
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
בבוקר שבת מתוכננת מסיבת יום הולדת לאורי (9), בנם הבכור של דלית (44) ואחי (41) רם אהרון. למסיבה מוזמנים חברים וקרובי משפחה רבים מחוץ לקיבוץ. דלית מתעוררת מוקדם בבוקר ומכינה לעצמה כוס קפה לפני שהיא מתחילה בהכנות למסיבה. כשהיא מתיישבת לשתות את הקפה מתחילות התרעות צבע אדום. דלית רצה לממ"ד וקוראת לבעלה ולבנה אורי. שני הילדים הצעירים, ליאור (7) ואורן (4), כבר ישנים בממ"ד
המשפחה יושבת בממ"ד ושומעת מטחים כבדים. בקבוצת הוואטסאפ השכונתית מתחילות שמועות על חדירת מחבלים לקיבוץ. אחי יוצא מהממ"ד כדי להביא מים, קצת מזון ואת הטלפון של דלית, שמחוברת לקבוצות וואטסאפ רבות בקיבוץ. כשהם פותחים את הוואטסאפ בטלפון שלה, הם מבינים שחדירת המחבלים לקיבוץ אינה שמועה אלא מציאות, ושמחבלים עוברים בין הבתים ומתחזים לחיילי צה"ל
רחל (77) ושמואל (86) רם, הוריה של דלית, מתגוררים אף הם בקיבוץ. שניהם נמצאים במצב סיעודי וגרים עם שתי המטפלות סביטה ומירה. אחת המטפלות מתקשרת לדלית ואומרת שיש דפיקות על דלת הממ"ד וקריאות של חיילי צה"ל שמבקשים מהם לצאת החוצה. דלית אומרת למטפלת לא לפתוח את הדלת בשום אופן, מסבירה שמדובר במחבלים ומנחה אותה להחזיק את הידית. המחבלים ישהו בבית הוריה של דלית לאורך היום וישתמשו בו כמעין מפקדה. מדי פעם הם ינסו לפתוח את דלת הממ"ד, אך שתי המטפלות יחזיקו את ידית הדלת וימנעו זאת מהם
בני המשפחה שומעים קולות בתוך הבית ומבינים שהמחבלים נכנסו אליהם. הם יושבים בממ"ד בחושך ובשקט מוחלט ושומעים קולות של הרס ושבירת חפצים. אחי מחזיק את ידית הממ"ד ודלית יושבת מחובקת עם הילדים ומתכתבת עם בני משפחה וחברים שמנסים להזעיק עזרה דרך המשטרה, מכבי האש ופיקוד העורף. אורן בת הארבע מתחילה לצעוק ודלית מכסה את פיה עם היד ומנסה להרגיע אותה עד שהיא נרדמת במיטה בממ"ד. המחבלים שוהים בבית כשעה
אחרי כשעה שהם לא שומעים את המחבלים בבית, הסוללה בטלפונים של דלית ואחי נגמרת. התקשורת בטלפון הכרחית עבורם כדי לשמור על קשר עם הוריה של דלית וכדי להיות מעודכנים במה קורה בקיבוץ. הם רוצים לצאת מהממ"ד, אבל לא בטוחים אם המחבלים אכן יצאו או אם הבית ממולכד. אחרי התלבטות, אחי יוצא מהממ"ד ורץ להביא את מטען הטלפון מחדר השינה
המשפחה ממשיכה לשהות בממ"ד במשך כל היום. אורי בן ה-9 מבין מה מתרחש וחוזר כל הזמן על המשפט: "אני לא רוצה למות ביום ההולדת שלי". בערך בשעה 18:00 מגיעים חיילי צה"ל לבית המשפחה. החיילים אומרים את מילת הקוד שהועברה לחברי הקיבוץ והמשפחה פותחת את דלת הממ"ד. הם מובילים את המשפחה בשבילי הקיבוץ לחמ"ל, שם הם פוגשים את שאר התושבים שחולצו
בני המשפחה עוברים עם שאר תושבי הקיבוץ לאחד ממבני הגנים הממוגנים בקיבוץ, שם הם מעבירים את הלילה יחד עם כמאה תושבים נוספים. בגנים הם פוגשים את הוריה של דלית שחולצו גם הם. בהמשך, מאחר וההורים נמצאים במצב סיעודי, הם מפונים לבית החולים סורוקה
המשפחה ממשיכה לשהות במבנה הגן גם ביום ראשון. במהלך היום כוחות צה״ל מלווים את תושבי הקיבוץ לבתים כדי להביא ציוד לקראת הפינוי. בסביבות השעה 16:00, מגיע אחי אל הבית בליווי חיילי צה"ל ואוסף בגדים וציוד עבור בני המשפחה. כשהוא חוזר למבנה הגן, המשפחה, יחד עם שאר קהילת ניר עוז, עולה על אוטובוס הפינוי לאילת
קהילת ניר עוז מגיעה לאילת ביום ראשון לקראת השעה 21:00. הם מתקבלים על ידי תושבי אילת בדגלים. במלון הם מקבלים אוכל חם, בגדים ותרומות
יום לאחר שפונו לאילת, המשפחה חוגגת לאורי את יום ההולדת שלו במלון
לאחר ששרדו את אירועי 7 באוקטובר, הוריה של דלית נפטרים במהלך 2024. אביה, שמואל רם, נפטר ב-6.2.24. אמה, רחל רם, נפטרת ב-31.8.24
אחרי כשלושה חודשים באילת, משפחת רם אהרון עוברת עם קהילת ניר עוז לכרמי גת
המתחם האינטראקטיבי של מפת העוטף ב-7 באוקטובר 2023 נועד לתעד ולהנציח את האירועים שהתרחשו ביישובי עוטף עזה באמצעות תיעודים מזמן אמת, דקה אחר דקה.
הפרויקט בהליכי בנייה ותחקיר, בשלבים הבאים יתווספו נקודות רבות על המפה, לרבות בסיסי צה”ל, הרחבת אזורי המסיבות והדרכים המובילות לעוטף.
לפרטים נוספים וליצירת קשר לחצו כאן
אזהרה: התוכן מכיל תיאורים ותיעודים קשים לצפייה