משפחת בכר
עם תחילת ההתרעות בבארי, הוקפץ אב המשפחה וחבר כיתת הכוננות גיל בויום. הוא יצא מביתו ונורה על ידי מחבלים ליד מרפאת השיניים. כעבור שעה אבד הקשר עם הבן הבכור, ענבר, שנרצח כשהיה בדרכו להגן על הקיבוץ. בממ"ד הבית נשארו האם איילת והבן המתבגר עדי. מחבלים פרצו לבית וגנבו רכוש, אך לא הצליחו לפרוץ לממ"ד. שני ילדים נוספים שרדו את הטבח בדירות אחרות בקיבוץ
משפחת בויום (מימין לשמאל): עדי, ענוג, גיל, איילת, עומר וענבר. צילום: אלבום משפחתי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
בשני העשורים האחרונים, מתגוררים בני הזוג גיל ואיילת בויום בקיבוץ בארי. יחד איתם מתגורר הבן הצעיר, עדי (16). שניים מילדיהם – עומר, לוחם בשירות סדיר וענוג, גרים בדירות נפרדות בקיבוץ, ואילו הבן הבכור, ענבר, גר אצל סבתו בשדרות. בשבת לפנות בוקר, סיים ענבר משמרת לילה בחברת קצא״א באשקלון, שם הוא עובד כמאבטח. גיל התארגן לרכיבת אופניים עם חבריו, אך היא התבטלה והוא חזר לישון. כשהמתקפה מהרצועה מתחילה ובקיבוץ נשמעות התרעות צבע אדום, נכנסים בני המשפחה לחדרי הממ"ד. ענבר נוסע מהעבודה לחברתו יובל טל שגרה ביישוב מבועים, סמוך לנתיבות. כעבור כמה דקות, רבש"ץ הקיבוץ, אריק קראוניק, שומע שיש חשד לחדירת מחבלים באזור ומקפיץ את חברי כיתת הכוננות, בהם גיל
חברי כיתת הכוננות קובעים להיפגש בנשקייה של הקיבוץ, שבה נמצאים מרבית כלי הנשק. איילת מפצירה בגיל להישאר, אך הוא אומר לה שהוא חייב לצאת. הוא עולה על אופניו, חמוש בנשק ארוך. בדרך הוא מבחין ממרחק ביאיר אביטל, מפקד כיתת הכוננות וחברו לעבודה בדפוס בארי. יאיר קורא לגיל לבוא אליו, אך רגע לאחר מכן, מחבלים מגיחים מהשיחים הסמוכים, מכים את גיל עם קת הרובה שלהם ויורים בו. יאיר, גם הוא חמוש בנשק, יורה לעבר המחבלים והם בורחים
יאיר מתקשר לרחלי באנקוט, ראשת צוות החירום בקיבוץ (צח"י), ומעדכן אותה שגיל פצוע. הוא מבקש ממנה שתקרא לאחות של הקיבוץ, נירית הונוולד-קורנפלד. נירית מקבלת את ההודעה מרחלי, מגיעה לגיל ומבינה שמדובר בפציעה קשה. היא מתקשרת לעמית מן, פרמדיקית שגרה בקיבוץ, כדי שתבוא לעזור ותביא ציוד רפואי נוסף. שחר צמח, חבר כיתת כוננות שמגיע למקום, מבין שצריך לטפל בגיל במקום בטוח. הוא פורץ את דלת מרפאת השיניים הסמוכה וסוחב אותו פנימה
הבן האמצעי עומר בויום נמצא בממ"ד בביתו בקיבוץ, וכותב בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: "אמרו שיש מחבלים בתוך הקיבוץ. תנעלו הכל וכבו אורות". ענבר, שנמצא אצל יובל חברתו בישוב מבועים, משיב: "דחוף, תשמרו על עצמכם בבקשה". הוא אומר ליובל שהוא לא יכול לשבת בחיבוק ידיים ויוצא חזרה למקום עבודתו באשקלון במטרה לקחת משם נשק ולנסוע לבארי כדי לסייע לחבריו בקיבוץ. בינתיים, אילן וייס, גיסו של גיל וסגן ראש צוות החירום בקיבוץ, נרצח מחוץ לביתו כשהוא יוצא לפתוח את הנשקייה לחברי כיתת הכוננות
גיל מת מפצעיו במרפאת השיניים. במקביל, ענבר נתקל במחבלים בצומת שער הנגב. הם יורים עליו והוא נרצח במקום. על פי ההערכות, מותם התרחש ממש באותן דקות. לאחר מכן, יובל, חברתו של ענבר, מעדכנת את איילת שענבר הוקפץ לעבודה. איילת מתקשרת אליו כמה פעמים, אך הוא לא עונה. היא בודקת את מיקומו באמצעות יישומון, ומגלה שהטלפון הנייד שלו הפסיק לפעול ונמצא בצומת שער הנגב. מיד לאחר מכן, היא מעדכנת את בני המשפחה שענבר מנותק קשר
מחבלים שוברים קיר בבית משפחת בויום באמצעות מסור ופורצים פנימה. איילת מבקשת עזרה בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ וכותבת: "בבקשה כוחות אלינו. פרצו לנו, עדי ואני לבד". דקה לאחר מכן, היא כותבת לילדיה: "תתקשרו למי שיכול, בבקשה הם פה". המחבלים מנסרים את הכספת ומוציאים ממנה רכוש יקר ערך ואת אקדחו האישי של גיל. ככל הנראה באמצעות האקדח הם יורים על דלת הממ"ד, אך לא פורצים פנימה. לאחר מכן, הם עולים לקומה השנייה, מנגנים בגיטרה, אוכלים ויוצאים מהבית
במהלך הצהריים מחבלים חוזרים לבית המשפחה ופורצים אליו כמה פעמים. הם זורעים הרס, אך לא פורצים לממ"ד. בסביבות השעה 14:05, מחבלים טובחים בכמה מחברי הקיבוץ שנמצאים במרפאת השיניים, שם נמצאת גופתו של גיל. שחר צמח, שסחב את גיל למרפאה מוקדם יותר, נרצח, כמו גם איתן חדד, עמית מן ודניאל לוי. יאיר אביטל והאחות נירית הונוולד-קורנפלד הם היחידים ששורדים משם. בינתיים בני המשפחה מפרסמים פרטים של ענבר ברשתות החברתיות
כוחות הביטחון מגיעים לבית ומנסים לפתוח את הממ"ד. עדי אוחז בידית ודורש מהם להזדהות. כעבור כמה דקות, אחרי שאיילת מפצירה בו לפתוח את הדלת, הוא פותח. הלוחמים מחלצים את השניים ומפנים אותם לבית אחר בקיבוץ. בזמן החילוץ מתנהלים חילופי אש בין הלוחמים למחבלים. איילת מעדכנת את משפחתה שהם חולצו, ומנסה לברר מה מצבו של ענבר. מאוחר יותר, כוחות צה"ל יעבירו את השניים בין כמה בתים נוספים. לבסוף, הם יובילו אותם לכניסה לקיבוץ, דרך הכביש ההיקפי
איילת פוגשת את עומר וענוג בשער הכניסה לקיבוץ, לראשונה באותו יום. היא שואלת אותם אם הם יודעים היכן נמצא גיל, אך הם משיבים שלא
איילת מתפנה עם שלושה מילדיה: עומר, ענוג ועדי לקיבוץ שובל. חברי כיתת הכוננות יודעים בשלב זה על מותו של גיל, אך לא מעדכנים אותה על כך. בהמשך הלילה, איילת מדווחת על היעדרותם של ענבר וגיל במחלקת הנעדרים של המשטרה
איילת וילדיה מגיעים לגני תקווה, שם הם מתארחים בבית אחותה של איילת
תושב מהקיבוץ מתקשר לאיילת ואומר לה בטעות שגיל נרצח, מבלי לדעת שהמשפחה טרם קיבלה בשורה רשמית על מותו. איילת מבשרת על כך למשפחה
בני המשפחה פונים ללוטן אלון, מרכז הקהילה בבארי. הוא מעדכן אותם שעד שלא תיערך בדיקת DNA ההודעה על מותו אינה רשמית
אנשי צבא ומשטרה מודיעים לאיילת ובני משפחתה שגיל וענבר נרצחו
הלווייתם של גיל וענבר בויום מתקיימת בבית העלמין בסביון. בקיבוץ בארי נוהגים להיפרד מהחברים שהלכו לעולמם באמצעות הספד שמתאר את קורות חייהם. בעקבות אירועי שבעה באוקטובר, הקהילה הייתה זקוקה לקרוב למאה הספדים. לפרויקט התגייסו תחקירנים, עורכים ויוצרים רבים. העיתונאי דרור פויר כתב את ההספדים על גיל וענבר
איילת עוברת להתגורר עם בנה עדי בגני תקווה
לאחר שלושה חודשי היעדרות, עומר חוזר לצבא ויוצא לקורס קצינים. כשבועיים מאוחר יותר, ענוג מתגייסת. הבן הצעיר עדי עובר ללמוד בבית ספר בגני תקווה
המשפחה עורכת טקס הנצחה לזכרם של גיל וענבר, שבו משתתפים כמאתיים איש. בטקס, שמתקיים במושב רינתיה, מוצגים בקבוקי בירה ויין שהושקו לזכרם
הרמת כוסית בטקס ההנצחה
צילום: דוד שלכט 
בקבוקי הבירות שהשיקה חברת כרמזינה
צילום: דוד שלכט 
בקבוקי היין שהשיקה חברתנה Wine and Friends
צילום: דוד שלכט אח של גיל מקים ליד קיבוץ נווה אור, בצפון עמק בית שאן, נקודת תצפית לזכרם של גיל, ענבר וגיסו של גיל, אילן וייס, ושמה "מצפור השלושה מבארי"
