משפחת בכר
המחבלים שחדרו לבית משפחת שרעבי הוציאו את בני המשפחה. האב, יוסי, ואופיר, בן זוגה בן ה-17 של הבת יובל, נלקחו לרצועה. היתר נשארו תחת פיקוחם של שני מחבלים. ברגע שהמחבלים נטשו את העמדה, פרצה האם נירה לבית שכן והצילה את חייהם של שבעה בני ערובה. אופיר שב מהשבי לאחר 54 יום. יוסי נהרג בעזה מהפצצות צה"ל. גופתו הושבה ב-13.10.25
משפחת שרעבי. מימין לשמאל: נירה, יובל, אופיר, אורן ויוסי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
בסוף השבוע של שמחה תורה, התארח אופיר אנגל מקיבוץ רמת רחל בבית חברתו יובל שרעבי בת ה-17. עם תחילת האזעקות, שהו בבית משפחת שרעבי הוריה של יובל, יוסי ונירה, אחיותיה הקטנות אופיר (15) ואורן (14) והכלב שוקו. עם הישמע האזעקות, כולם נכנסים לממ״ד שנמצא בקומה השנייה בבניין המגורים. דלת הממ״ד בבית לא ננעלת
תושבי הקיבוץ מקבלים התרעה על חדירת מחבלים ומתבקשים להיכנס למרחבים המוגנים בביתם
בזמן שהמחבלים משלימים את כיבוש בארי, עידן, אחיינה של נירה שהיה במסיבה בנובה, מבקש ממנה את כתובת הבית כדי להסתתר שם מתקיפת המחבלים. נירה מספרת לו שגם לבארי חדרו מחבלים ומבקשת: ״אל תבוא לבארי. תחפש מיגונית או נקודת מסתור״
נירה מקבלת הודעה מגיסתה ליאן המתגוררת בקיבוץ ומבקשת ממנה שתזעיק עזרה בהקדם. היא מתכתבת עם רחלי, ראשת צוות החירום בקיבוץ (צח"י), שאומרת לה שכוחות הצבא נמצאים באזור ואמורים להגיע לליאן. כעשר דקות לאחר מכן, נירה מתקשרת לליאן אך לא מצליחה לתפוס אותה. המחבלים כבר רצחו את ליאן
שלושה מחבלים חודרים לבית משפחת שרעבי. יוסי אוחז בכוח בדלת הממ״ד, אופיר נעמד מאחורי נירה ואילו שלוש הבנות מתחבאות מתחת לשמיכות. המחבלים מגיעים לקומה העליונה ופורצים בכוח את הממ״ד. תחילה, המחבלים יורים בכלב שוקו. נירה ויוסי מרימים ידיים ומבקשים מהמחבלים שלא יפגעו בהם. המחבלים שואלים מי נמצא מתחת לשמיכות. יובל, אופיר ואורן קמות מהשמיכות ונעמדות
המחבלים מובילים את בני הבית לחצר, שם נמצאים ארבעה בני ערובה נוספים ממשפחת שני שמלווים על ידי שני מחבלים נוספים. אחד המחבלים קורע דגל ישראל שהיה בחצר וצועק כמה פעמים: "איטבח אל יהוד״. המחבלים לוקחים מבני הערובה את הטלפונים שלהם, קושרים את ידיו של יוסי ולאחר מכן מובילים את העשרה בין השכונות בקיבוץ. לאחר כמה דקות הליכה, המחבלים מושיבים אותם על אחת המדשאות בקיבוץ, בחצר בית. יחד עמם יושב זוג מבוגר ומטפלת סיעודית
המחבלים מובילים את העשרה דרך השיחים בהליכה של כמה דקות לכיוון הכביש, שם ממתין רכב שחור. שני מחבלים מתיישבים במושבים הקדמיים ואילו יוסי, אופיר ויובל מוכנסים למושב האחורי. מחבל נוסף קורא לעמית שני בן ה-16, מכניס אותו לרכב וקורא ליובל לצאת מהמכונית. יובל מספיקה להגיד לאופיר ״אני אוהבת אותך״ לפני שהרכב מתחיל בנסיעה
נירה, בנותיה ושאר בני הערובה נשארים ליד מגרש המשחקים בקיבוץ יחד עם שני מחבלים שהופקדו לשמור עליהם. לפתע המחבלים נוטשים את המקום ומשאירים מאחוריהם תיק מלא באמצעי לחימה. כשברקע קולות ירי וכדורים שורקים מכל עבר, מוצאת נירה מזמרה, באמצעותה היא קורעת את הרשת של חלון הבית הסמוך אליהם ונכנסת פנימה. היא פותחת לכולם את הדלת מבפנים ושבעת בני הערובה מסתתרים מהירי בחלל הבית. הם לא מצליחים להיכנס לממ"ד מאחר שבאותה עת שהתה בו אישה מבוגרת כבדת שמיעה שחששה שמחבלים הם אלה שדופקים בדלת
אחד הבתים השכנים עולה באש ועשן מתחיל לחדור לבית שבו שוהים נירה ושאר התושבים. בשלב זה אין חשמל ומים בקיבוץ
בשל העשן שהחל למלא את הבית, יוצאת נירה לחפש מחסה בטוח יותר. משלא מצאה, היא שבה לבית כעבור זמן קצר
כוח צה״ל מגיע סמוך לבית ומבחין בתיק עם ציוד לחימה של המחבלים. החיילים צועקים כי הם עומדים לפוצץ את התיק, אך בנות משפחת שרעבי שומעות אותם וצועקות: ״אל תירו בנו, אנחנו ישראלים״. הלוחמים מבקשים ממנה לפתוח את הדלת ומובילים את יושבי הבית למקום בטוח
במהלך הלילה, מפונות נירה ושלוש בנותיה לנתיבות ובהמשך למלון בים המלח יחד עם שאר חברי קיבוץ בארי. יוסי, אופיר ועמית עדיין מוגדרים כנעדרים
המשפחה מתבשרת כי יוסי ואופיר חטופים בעזה
יוסי שרעבי בשבי חמאס
המשפחה עודכנה כי יוסי מת בשבי. תחקיר צה״ל מצא כי יוסי נהרג מהפגזה של צה״ל
אופיר משוחרר משבי חמאס אחרי 54 יום. לאורך רוב תקופת השבי שלו הוא שהה עם יוסי
אופיר אנגל
כחלק מההסכם לסיום המלחמה, מוחזרת לישראל גופתו של יוסי שרעבי
