עם ההבנה שמחבלים חדרו לקיבוץ, נכנס עמיר וייס בן ה-69 לממ"ד עם אשתו מתי, דרך את האקדח והמתין להגעתם. האקדח לא סייע לו כשהמחבלים נכנסו לבית וירו למוות בשניים דרך דלת הממ"ד. ״אני חושבת שאנחנו נפרדים", אמרה לבנה בשיחתם האחרונה

עמיר ומתי וייס
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע

עם הישמע האזעקות בקיבוץ, עמיר ומתי נכנסים לממ"ד
בקבוצות היישוביות מעדכנים על חדירת מחבלים לקיבוץ. עמיר לוקח את אקדחו האישי ודורך אותו
מתי מעדכנת את בני משפחתה: "אני שומעת צעקות מחוץ לבית, צועקים בערבית, ואבא יושב עם האקדח"

מחבלים חודרים לבית המשפחה. עמיר אוחז ביד אחת בדלת הממ״ד וביד השנייה באקדח. מתי מתקשרת לבנה יובל, חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ, ומבקשת סיוע דחוף. יובל, שבאותן דקות נלחם בקיבוץ, משיב לאימו כי הוא דיווח לצבא על האירוע והוא מקווה שכוח יגיע לביתם בזמן הקרוב
המחבלים מגיעים לדלת הממ"ד ויורים בידית הדלת. עמיר נפצע בידו ומתי מעדכנת בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כי בעלה נורה. בשיחה עם בנה יובל, הוא מנחה אותה לחבוש את פצעיו. מתי מאיצה בו שימהרו ומוסיפה: ״הם הפכו את כל הבית״. הבת מיכל מתקשרת לאימה הנסערת שמשתפת אותה במה שאירע

מתי כותבת לבנה יובל כי היא ועמיר עומדים למות בממ״ד ושואלת: "איפה הצבא? למה הם לא באים?". יובל מנמק זאת בכך שיש מחבלים גם בבתים נוספים
המחבלים מניחים מטען ומפוצצים את דלת הממ"ד. מתי כותבת ליובל כי המחבלים "זורקים פצצות" ומעדכנת שאביו פצוע קשה. יובל שואל איפה הוא נורה, והיא משיבה: "לדעתי הוא נורה בלב״. היא קוראת לעמיר כדי לנסות להשאירו בהכרה וממשיכה בהתכתבות עם בנה. ״הם זורקים עלינו רימונים״, היא כותבת. יובל משיב: ״תהיו חזקים״. ביתם של עמיר ומתי ממוקם בצומת מרכזי בקיבוץ, כך שמחבלים רבים שהו בו ובסביבתו והקשו על הגעת הכוחות
כתוצאה מהיריות האחרונות, מתי נפצעת בבטנה. היא מעדכנת את יובל על הפציעה ואומרת לו שהיא מרגישה שהיא ועמיר על סף מוות
יובל מנסה להרגיע את אימו. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר לה. "לא נראה לי", היא עונה, אני חושבת שאנחנו נפרדים", ומוסיפה: "תגיד לכולם שאהבנו אותם."
מחבלי חמאס המשיכו להתבצר בבית של משפחת וייס במשך כמה שעות. לפנות ערב, יורים כוחות צה"ל על הבית ומנטרלים את המחבלים

עמיר ומתי מובאים למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים
בני המשפחה מתבשרים כי עמיר ומתי נרצחו