משפחת גולן-חוגג
בבוקר שמחת תורה, הייתה נירה בת ה-85 בביתה יחד עם המטפלת שלה, אנג'לין (אנג'י) אגירי. כשהחלה המתקפה, התקשרה נירה לאחיה ועדכנה אותו שהיא שומעת יריות בקיבוץ. הוא ביקש שינעלו את דלת הממ"ד אך השתיים גילו שהיא לא ננעלת. בשיחה האחרונה דיברה נירה עם שתי בנותיה. כשהירי נשמע קרוב, היא לחשה להן "יו אני מתה". המחבלים פרצו לבית ורצחו את השתיים בממ"ד, זו לצד זו
נירה רונן ואנג'לינה אגירי
לחצו על הנקודות בציר הזמן לסיור בזמן אמת. לחיצה על האייקונים תציג את תיעוד האירוע
צבע אדום נשמע בכפר עזה. נירה רונן (85) מתעוררת בממ"ד ביתה, שם היא ישנה. המטפלת שלה, אנג'לין (אנג'י) אגירי (32), אזרחית הפיליפינים, מצטרפת אליה לחדר הממוגן. אנג'י החלה לטפל בנירה רק שלושה שבועות קודם לכן, אך נוצר ביניהן קשר קרוב. יום לפני כן, כמה בני משפחה של נירה הגיעו לבקר אותה בכפר עזה. היא שוחחה במרפסת ארוכות עם נכדה, עמית, ובתה ניצן צילמה אותם - בלי לדעת שזו תהיה התמונה האחרונה של אמה
המטחים לא מפסיקים ונירה משוחחת עם אחיה מוטי. היא מספרת לו שיש "הפגזה כבדה" וששומעים יריות בתוך הקיבוץ. הוא מבקש ממנה שתיקח כמות מים שתספיק לשמונה שעות, שאנג'י תיכנס גם היא לממ"ד ושינעלו אחריהן את הדלת. אנג'י לוקחת מנירה את הטלפון ומסבירה למוטי שהממ"ד לא ננעל ושעליהן להחזיק את הידית. "נכון", הוא משיב, "בכל הכוח שתוכלו". "אז זה מה שנעשה", עונה אנג'י. נירה מדברת בטלפון עם בני משפחתה, בין היתר עם ארבעת ילדיה: חן, צליל, ניצן וניב. היא שומרת על רוגע ואפילו מתבדחת איתם
נירה משוחחת עם בתה ניצן ומתלוצצת איתה: "מצאתי פה את המקל של אבא (ז"ל), אם יהיה צריך, יהיה לי במה להילחם". לאחר כמה דקות מתקשר לנירה הנכד, עמרי. היא מספרת לו על פיצוצים חזקים ויריות שנשמעים בחוץ ואומרת לו שהיא מפחדת. עמרי מרגיע אותה ואומר שעוד מעט יגיעו כוחות הביטחון ויחלצו אותן. הוא נאלץ לסיים את השיחה משום שעליו להתארגן ליציאה ללחימה בדרום כקצין מילואים ביחידה מובחרת
בנה של נירה, צליל, מתכתב עם אנג'י ושואל לשלומן. היא עונה לו שהיא מפחדת והוא משיב: "תהיי חזקה". נירה ממשיכה לשוחח עם קרובי משפחתה, הפעם עם נכדתה, מעיין. לפתע נשמעים קולות נפץ חזקים, אך היא שומרת על מצב רוח טוב ואומרת למעיין: "אל תדאגי, אני עוד לא נפרדת ממך"
נירה משוחחת עם בתה, חן, והן אפילו מתבדחות. בתה השנייה, ניצן, מצטרפת לשיחת ועידה. כעבור כעשר דקות, ב-9:15, נשמע ירי קרוב מאוד, ממש ליד הבית. הבנות שומעות את אימן לוחשת בבעתה: "אני מתה". הן מבקשות ממנה שתשמור על שקט מוחלט. ניצן מנסה להדריך אותה לנשום עמוק. שקט שורר בקו, ולאחר חצי דקה השיחה מתנתקת. ככל הנראה, סביב הזמן הזה המחבלים פורצים לבית, נכנסים לממ"ד ויורים למוות בנירה ובאנג'י. השתיים נמצאו מאוחר יותר על הספה הנפתחת של אנג'י בממ"ד. את הטלפון של נירה זורקים המחבלים לתוך אחת האסלות בבית
לאחר ניתוק השיחה, בני משפחה מנסים להכווין כוחות לבית של נירה, ללא הצלחה. הם ממשיכים לנסות ולהשיג את נירה ואנג'י בטלפון אך אין מענה
המשפחה ממשיכה במאמצים בניסיון להבין מה עלה בגורלן של נירה ואנג'י. לוחם שלחם בכפר עזה, שאיתו יצרה המשפחה קשר, מדווח למשפחה בטעות שהשתיים לא נמצאות בבית, ובני המשפחה משערים שהשתיים נחטפו. בשעה 16:00, מנהלת הקהילה בכפר עזה, אורית בראון, מודיעה לחן שנירה ואנג'י נמצאו ירויות בממ"ד
לאחר שמתקבל זיהוי רשמי, נירה מובאת למנוחות בקיבוץ אייל, בקבורה זמנית. כאות כבוד, רבים מחברי קיבוץ אייל עומדים לאורך הכביש המוביל לבית העלמין עם דגלי ישראל
גופתה של אנג'י מזוהה באופן רשמי ומוטסת לפיליפינים, שם היא מובאת למנוחות
קברה של אנג'י בפיליפינים
בביתה של נירה, בתוך היומן שלה, מוצא צליל, בנה, דף עליו כתבו המחבלים: "גדודי השהיד עז א-דין אל-קסאם עברו פה ולכלכו את הציונים הכובשים. אתם תמותו, ולא תישארו בה"
הפתק שהשאירו שהמחבלים באחד מיומניה של נירה
